בהיוודע תוצאות המדגם אמש, חוו כל היהודים האוהבים את ארצם עמם ומולדתם תחושת הקלה עצומה, ולא בכדי. למעט
הסכם אוסלו הארור וגירוש יהודים מארצם ב"הינתקות" לא היינו מעולם כה קרובים לסכנה מוחשית של תלות
ממשלה נבחרת בחסדי הגיס החמישי הערבי, מה שהיה מעמיד את מדינת היהודים בסכנות רבות ואף קיומיות.
עם הרוגע שהגיע לאחר השמחה החלה דאגה להציף אותי, וזה מכמה טעמים. ראשית כל, את הניצחון במערכה יש לזקוף ברובו לאיש אחד -
בנימין נתניהו. נכון שאלפי מתנדבים מהציונות הדתית הסתערו על המצביעים כשאמונה בצדקת הדרך, רוח קרב, שמחה והתלהבות מניעים אותם, ונכון שציבור חרדי גדול התייצב למערכה וביסס את כוחנו, אלא שצריך להודות על האמת. בחזית המערכה ובראש המחנה ממוצב כמנהיג בלתו אין בנימין נתניהו.
עם נתניהו בראש, הצליח המחנה הלאומי להגיע למחצית הקולות בכנסת, כפסע מאובדן השלטון. מנדט אחד יותר וממשלה תוקם, מנדט פחות ואבוי לנו. ומה יהיה לאחר עידן נתניהו, בהעדר הכריזמה שלו, ללא יכולותיו הייחודיות לסחוף ולהנהיג - היאך נרתום המוני בית ישראל להבטחת המשך קיומה ושגשוגה של מדינת היהודים?
ועוד עניין מטריד מאד.
כשליש מחברי הכנסת היהודים מוכנים לשתף פעולה עם האויב מבית, הגיס החמישי הערבי. ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל תומכת באויבינו ומזדהה עם המבקשים לסלקנו מעל אדמתנו ו/או לכונן תחת מדינת היהודים את "מדינת כל אזרחיה". כיצד הגענו למצב האיום והנורא הזה? איפה החינוך לציונות, להיכן נעלמה אהבת המולדת, מה עם הדאגה לביטחון ישראל?
הנהגה מנוכרת
ועוד, דומני שלא אטעה אם אומר שמנדטים רבים מוחזקים על-ידי יהודים שהתרחקו מאוד מהמורשת היהודית. ליברמן הוציא עצמו מקהל ישראל עת ניהל מסע תעמולה קיצוני וחסר תקדים שכולו הסתה ושנאה כלפי דת משה וישראל. לו רציתי להיות נוקב הייתי עורך השוואה בין כמה מסרטוני התעמולה מבית היוצר שלו לסרטים אחרים מתקופות אחרות. המסרים אותם העביר לבוחריו ארסיים ומלאי שטנה, בצורה מכאיבה ביותר, וכאמור, חסרי תקדים בהוויה הישראלית.
השמאל שהתרסק וחלקים מכחול לבן מעוניינים באופן מוצהר בשחיקת מאפייניה היהודים של המדינה, בדרך לכינון חלילה של מדינת כל אזרחיה. השבת, המשפחה היהודית, צביון הפרהסיה, כשרות ועוד... כל אלה היו למרמס תחת הנהגתם המנוכרת והמתרחקת. ואלה מקבלים אמון גדול מציבור לא קטן, עד אנא הגענו ולאן התדרדרנו?
מכל האמור עולה שמלאכה מרובה לפנינו ואחריות כבדה מוטלת על כתפי כולנו וכוונתי בראש ובראשונה לציונות הדתית. אם לא נשכיל להתרומם מעל המחלוקות המגזריות, אם לא נוכל לפעול כאיש אחד, אם לא נפתח את השורות בפני כל המחנה, בוודאי שלא נוכל לפעול על-מנת לחנך באהבה לאהבת ישראל ולהפוך לבם של המתרחקים על-מנת שישובו הביתה לכור מחצבתם האמוני, היהודי והציוני.
מלאכה זו היא מלאכת קודש שלשם עשייתה והגשמת יעדיה יש צורך בהשפעה ובכוח פוליטי. כוח זה נוכל להשיג אך ורק אם לא נחזור על המחזות הלא נעימים (בלשון המעטה גורפת) בהם חזינו בשנה האחרונה. אם לא נתעשת ונתקן דרכינו תימשך הדעיכה וההתרחקות של ציבור גדול מהנהגה שאינה מצליחה לרכוש את אמון הציבור ולהנהיגו בהתלהבות, מה שיקרב הסכנות שתוארו לעיל. ראו הוזהרנו!
