בספרו "דרך ארוכה קצרה" משרטט רא"ל במיל' משה בוגי יעלון את ה"אמני מאמין" שלו במישור המדיני-אסטרטגי. כך נכתב על גבי העמוד האחורי של הספר: במהלך שנותיו הארוכות בשרות צה"ל ובצמרת המדינה גיבש יעלון השקפת עולם ייחודית בנוף של הפוליטיקה הישראלית. הוא מחזיק בעמדות ימניות-ניציות מבחינה מדינית וביטחונית ואינו רואה סיכוי להסדר קבע בעתיד הנראה לעין, אך מתנגד למדינה דו-לאומית, דוגל במדינה יהודית-דמוקרטית המקפידה על זכויות הפרט ונאבק בשחיתות השלטונית. סיבוב הפרסה הרעיוני עמו משלים עתה יעלון בהצדיקו מו"מ עם "הרשימה המשותפת" מעורר תהיות וראוי לבחינה.
הקמפיין המתוזמר של תקשורת המיינסטרים בישראל למתן חותמת הכשר ל"רשימה המשותפת" ליטול חלק בקואליציה ואולי אף ב
ממשלה, אלמלא היה כה מוחשי ונוכח, מן הסתם היה נחשב להזיה או לסוג של חלום בלהות. הטייפקאסט ערוך בתחכום ועטוף במסרים פסבדו-רציונאלים המייצרים מיש-מש מעורבל המטשטש ביד אמן את ההבחנה בין אזרחי ישראל הערביים לבין חברי הכנסת של "הרשימה המשותפת", משל חד המה. זאת אף זאת, מיטב הפרשנים טורחים להזכיר כי מערך הרפואה והסיעוד בישראל מאוייש באופן משמעותי בידי צוותים מקרב ערביי ישראל, ומכאן החובה לשתף את החכ"ים הערביים בעוגת השלטון, אחרת ייחשב הדבר חלילה לכפיות טובה, במקרה הטוב, או עילה מוצדקת מצידם, לסרבנות לשרת פציינטים יהודים המגיעים לבתי החולים.
ניתן אולי להבין זיגזוגים של פוליטיקאים תאבי שלטון בהקשר להבטחות בחירות, והרי היו דברים מעולם, אולם הפרה כה בוטה של התחייבות במתכונת של "שבועה בנקיטת חפץ", כזאת טרם חווינו. שהרי אין המדובר בעיסוק בסוגיה טקטית גרידא, הנוגעת לשינוי סדרי עדיפות בהקצאות תקציביות או אף למדיניות של "העדפה מתקנת", אלא בליבה האסטרטגית של המשך קיומנו במדינת ישראל כמדינתו היחידה של העם היהודי.
המייצג הבולט ביותר של סיבוב הפרסה האידיאולוגי בצמרת "כחול-לבן" הוא משה בוגי יעלון, אשר בלא ניד עפעף קבע ב-12 מארס 2020, בראיון בגל"צ, כי "נקים כל ממשלה שתביא לזה שנתניהו לא יישב על הכסא". עוד אמר - "תוצאות הבחירות מחייבות אותנו לעמוד בפני דילמה: איזו הבטחת בחירות להפר. במצב הזה הזזת נתניהו היא מטרת על. אין לנו ברירה אלא להיתמך על-ידי המשותפת". לשמוע ולסרב להאמין! האמנם ההסתמכות על "המשותפת" היא ברירה מועדפת מדעת על פני "מלחמת האין ברירה" להפלתו של
בנימין נתניהו?
מטרתה המדינית של מפלגת "תלמ", כפי שנוסחה בבקשה לרישום המפלגה, שהוגשה לרשם המפלגות (ינואר 2019), הדגישה כי - "המפלגה תפעל לחזק ולבצר את מדינת ישראל בארץ ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה, משגשגת ומוסרית, תוך טיפוח החינוך והערכים היהודיים-ציוניים המשותפים והצבת מנהיגות ישרה ומחויבת שטובת המדינה ואזרחיה ללא הבדל דת, גזע, מין או מגדר, בראש מעיניה".
טשטוש גבולות
אולם יותר מכל, יש עניין בהפנייה לספרו של יעלון "דרך ארוכה קצרה" (שיצא לאור במהדורתו הראשונה ב-2008), המשקף את ה"אני מאמין" שלו, בבחינת "קרדו" לכל דבר ועניין. כך מתנסח יעלון:
- הבעיה עם המיעוט הערבי בישראל מתחדדת בעיקר לאור ההתעוררות הלאומית בקרבם. הדבר בא לידי ביטוי בארבעה מסמכים שפורסמו על-ידי גורמים שוגים מקרב ערביי ישראל בשנתיים האחרונות, שהבולט שבהם הוא מסמך החזון של ערביי ישראל. במסמך זה, אשר נכתב על-ידי ועדת המעקב (הגוף ההנהגתי הנהנה מסמכות עליונה בקרב ערביי ישראל) ובחסותה, יש קריאת תיגר גלויה ומפורשת על זכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. כל תושבי מדינת ישראל היהודים מוגדרים כקולוניאליסטים, ואילו תושבי הארץ הערביים מוגדרים כילידי המקום בעלי הזכות על הארץ. כמו-כן דורשים ערביי ישראל במסמכיהם חופש ביטוי לאומי ערבי-פלשתיני. גורמים אלה מקרב ערביי ישראל מצטרפים לקבוצות נוספות, השוללות את רעיון המדינה היהודית ומתעלמות הן מהזכויות ההיסטוריות של העם היהודי בארץ ישראל...
- בקביעת מערכת היחסים של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ושל הרוב היהודי בה עם המיעוט של ערביי ישראל, צריכה להיאמר אמירה ברורה: הערבים יזכו לזכויות אזרחיות, לחופש תרבות ודת, אך לא יקבלו שום הכרה בזכויות לאומיות. אמירה ברורה זו צריכה להיות מלווה במדיניות ובמעשים אשר יבהירו את מהותה לערביי ישראל. כאשר ממשלת ישראל ומוסדות אכיפת החוק התעלמו מהתופעה שבה ערבי ישראלי (אחמד טיבי) שימש כיועץ לראש גוף מדיני יריב (ערפאת), יצרנו בלבול בקרב האוכלוסייה הערבית. כך גם קרה כאשר בית המשפט העליון בחר שלא לנקוט שום צעד נגד מי שכיהן אז כחבר כנסת, עזמי בשארה, שתקף בנאומיו את עצם זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. טשטוש גבולות זה מבלבל את הציבור הערבי החי בארץ, ובתוכו רבים (המהווים, לדעתי, את "הרוב הדומם") שמעדיפים לחיות במדינה היהודית כמיעוט ולהיות נאמנים לה.
יעלון בחר לסכם התייחסותו לסוגיית ערביי ישראל ב"סיפור ישראלי", המייצג את הדילמות המלוות ערבי ישראלי שבחר להפגין נאמנות למדינה, כדלהלן:
כרמטכ"ל הגעתי לניחום אבלים של משפחות מכל עדות המיעוטים. באחד מביקורי אלה, אצל משפחה ערבית-מוסלמית שבנה נהרג במלחמה נגד הטרור הפלשתיני בעזה, נשא אבי המשפחה דברים, ובין היתר אמר: "שלחתי את בני לשרת בצה"ל, כי החלטתי שמכל האפשרויות אני מעדיף לחיות במדינת ישראל ולהיות נאמן לה". אני מאמין שדברים אלה מבטאים את השקפתם של רבים, אך בגלל האווירה שנוצרה, רק מעטים יעזו לאומרם בגלוי. והאחריות לכך מוטלת גם, ואולי בעיקר, על הרוב היהודי: אי-הצבת גבולות ברורים לזרמים הקוראים תיגר על המדינה היהודית, בין אם אלה זרמים ערביים-לאומיים ובין אם איסלאמיים, מבלבלת את כלל האוכלוסייה.
קינת דוד
יעלון מחדד באורח נחרץ כי "על מדינת ישראל להציב גבולות אלה בחוקים ובמעשים, שיביעו באופן חד-משמעי אמירה ברורה: סולם ערכינו, כמי שדוגלים במדינה יהודית ודמוקרטית, מצווה עלינו לחבק את המיעוטים ("הגר והתושב"), החיים בתוכנו, כל עוד הם נאמנים למדינה ואינם מאיימים עלינו".
אציין כי נפלה בחלקי הזכות לשרת בכפיפות ישירה לבוגי יעלון, הוא כ-ראש אמ"ן ואנכי כ-רמ"ח בקרה (יחידת ה"איפכא מסתברא"), באופן שאיפשר לי להכיר ולהוקיר את יושרתו המקצועית והאישית ובוודאי כמי שמונחה על-פי השכל ולא הרגש. דווקא משום כך, ייתכן שיש מקום להידרש, בהשאלה ובתמיהה, למלים האלמותיות מ"קינת דוד" (שמואל ב' פרק א') - "איך נפלו גיבורים"...
בספטמבר 2011 פרסם מכון ממר"י סקירה מפורטת שכותרתה "מנהיגות ערביי ישראל חותרת אל מרכז ההנהגה הפלשתינית", שבו הודגש כי מנהיגות ערביי ישראל חותרת להחזיר את הציבור הערבי הישראלי לחיק העם הפלשתיני, ובמיוחד לחזור בעצמה אל רמת ההנהגה הלאומית הפלשתינית. כך למשל, בעצרת באום אל-פחם (נובמבר) 2010, שאורגנה על-ידי מפלגת
בל"ד, הדגישו המשתתפים את מעמדם של ערביי ישראל כחלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני ו"כמאגר אסטרטגי" של המפעל הפלשתיני.
בראיון ליומון הפלשתיני אל-קדס (17 מאי 2011) מצוטט חבר הכנסת אחמד טיבי באומרו כי - "אנו, הפלשתינים של 'הפנים', מייצגים יותר ממיליון פלשתינים בתוך ישראל... המבנה של העם הפלשתיני דומה לזה של משולש...: הבסיס של המשולש משול לפלשתינים של הגדה והרצועה, הצלע הארוכה משולה לפלשתינים של התפוצות, ואילו הצלע הקצרה משולה לנו, ערביי 48'. נכון שאנו המעטים ביותר, אך המשולש לא יתקיים בלעדינו, כלומר - אנו חלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני, אנו נושאים את תקוותיו וחלומותיו. השתתפנו בהגשמת הפיוס [בין הפתח לחמאס] עם עמיתינו בכנסת ישראל, ביניהם טלב אל-צאנע, וישראל סערה בגלל זה. הימין פתח בהתקפה... עלינו ואיים בהרחקה [מן הכנסת] ובמשפט, ועם זאת אנו אומרים: כל זה לא ישנה את עמדתנו. הפיוס הפלשתיני בא כדי להפוך דף שחור בהיסטוריה של העניין הפלשתיני ובמסלולו של העם הזה".
חבר הכנסת לשעבר מטעם תע"ל-רע"מ טאלב אל-צאנע, בהרצאה באוניברסיטה הערבית-אמריקנית בג'נין ב-11 אפריל 2011, מתח ביקורת חריפה על מה שהוא הגדיר כ"גזענות כלפי הערבים בישראל והניסיון למחוק את הנראטיב הפלשתיני לטובת הנראטיב הציוני". הוא טען כי "חוקי גרמניה הנאצית מאושרים היום בישראל ברוב קולות, כמו חוק איסור ציון יום הנכבה ומחיקתו מתוכניות הלימודים. זוהי מדינה גזענית המקימה ערים מיוחדות ליהודים כמו הערים שהוקמו בדרום אפריקה לתושבים הלבנים בתקופת האפרטהייד". אל-צאנע הדגיש כי חוקים אלה אינם מפחידים את הפלשתינים בישראל והם יחלפו עם ההיסטוריה. לדבריו, מנהיגי ישראל חיים באשליה אם הם סבורים שאנו נשכח את הטרגדיה שלנו. [טרגדיה] זו מושרשת בזיכרון של בנינו ובנותינו כיוון שהיא מייצגת עבורנו עיקר-אמונה העובר מדור לדור".
אלף עדים
בתוך כך ולקראת פתיחתו של המו"מ התכליתי בין ראשי "כחול לבן" לבין "הרשימה המשותפת" התייחס ראש המפלגה הערבית
איימן עודה (10 מארס 2020), לדרישות הסף של מפלגתו (בהגדרתו "העם שלנו" קרי - הפלשתינים!), באומרו כי "העם שלנו רוצה משהו מסוים מאוד: משוואה מדויקת בין הדאגה היומיומית והעמדה המדינית... לכן אנחנו לא יכולים לומר: בטל את קמיניץ ולך תפציץ בעזה או לך על עסקת המאה. יש לנו דרישות מדיניות
ברורות: להפסיק, ולהכריז על הפסקה של כל התוכניות החד-צדדיות". במלים אחרות, גם הנחת המוצא של מי שמוגדר כ"מתון שבחבורה" וחביב תקשורת המיינסטרים, ומתיימר להיות בן בריתה של "כחול לבן", מכוונת לסוגיות מדיניות אסטרטגיות, בדגש לטרפוד "תוכנית המאה" של הנשיא האמריקני טראמפ.
האמור לעיל מעיד כ"אלף עדים" כי "הרשימה המשותפת" מכוונת גבוה ולעבר יעדים שכל מי שעיניו בראשו אינו יכול שלא להבחין בהם. שלא כפי שטוען בכיר "כחול לבן"
יאיר לפיד, "רק הצבעה אחת ויחידה ודי", אלא המדובר בסוג של שותפות ההולכת ומתעצבת כדי להישאר, על כל המשתמע מכך. האם רא"ל במיל. משה בוגי יעלון גמר אומר לתת ידו למהלך מרחיק לכת כזה? לאלוהים פתרונים.
