לערבים הישראלים יש חוצפה שאין כמוה. חיים הם להם במדינת היהודים, ואומרים לעצמם: "זה ביתנו, זה שלנו". זכויות יש להם, חובות - אין, ודרישות מכאן ועד להודעה חדשה.
איני יודע אם
הקרן החדשה לישראל פועלת כפי שפעלה בעבר לדרבן ערבים להצביע. אין ספק שבין אם זה בעידוד ישראלי, יהודי-אמריקני או שילוב של השניים, הערבים מצביעים וכוחם היחסי בכנסת הולך וגובר, וכבר הגיע לידי 15 מנדטים.
"מדינה אחת לכל תושביה", צועקים אותם ישראלים יפי-נפש ויהודים מושמדים. מדינה ללא צביון יהודי. מכשירים הם את הקרקע למדינת פלשתין שתחליף את ישראל, לאזור נקי לחלוטין מיהודים. מזכירים הם את האנרכיסטים, אירופים שהיו מגיעים ומתסיסים את האוכלוסייה המקומית לצאת להפגין מדי יום שישי, לידות אבנים, אפילו לירות.
הערבים יודעים שטוב להם, טוב עד מאד, רק אצל היהודים. אם תציעו למי מהם, אותם "פלשתינים", לכאורה, לעבור תחת שלטון "פלשתין", הם ימחו, יפגינו, יצרחו עד כלות הקול. האם הערבי ברחוב רוצה לראות את נבחריו מגנים את ישראל ואת צה"ל, הן מבימת הכנסת והן ברחבי העולם? יודע אותו ערבי, אב למשפחה, ויודעת כל אם ערביה, שנבחריהם יביאו לסופם, וכל בר דעת יתנגד לכך. צריך רק שיקום מישהו ויגיד זאת לנבחריהם בכנסת, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
לא רחוק היום שבו יתעוררו יהודי מדינת ישראל ויבינו שיש לנתח את המצב הקיים ולבצע את השינויים הנדרשים, ותחילתם ב"אין זכויות ללא חובות". בראש וראשונה, כל אזרח ישראלי חייב יהיה לשרת בצה"ל או לחלופין בשרות לאומי. לא ישרת, לא יהיה זכאי להצביע. לא יהיה רשאי לרוץ לכנסת או להיות מועסק במוסדות רשמיים (קרי, לא יהיה שופט בבית המשפט העליון, אם הוא לא שרת כנדרש בחוק). אולי אז יבואו בפחות דרישות מופרזות או בציפיות מנופחות.
בדק בית הערבים מבכים על מר גורלם? כנאה וכיאה למזרח התיכון, הם מחפשים כל הזמן אשמים. משך שבעת העשורים האחרונים, הייתה זו מדינת ישראל. כל מה שקרה, קורה ויקרה שאינו לרוחם, ישראל אשמה. וכל זמן שישראל קיימת, יש תקווה למלחמה, והנפש מתעודדת. זוכרים אתם את ההכרזה "אנחנו בפאתי תל אביב" ששלהבה המונים? נכון, לא נכון, העיקר שאו-טו-טו הציונים יושלכו לים!
ערביי ישראל לא שונים מאחיהם בשאר מדינות ערב במרחב המזרח התיכון. בחברה פשתה אלימות מילולית ופיזית כמו גם רציחות, ומי אשם בכך? "נתניהו וממשלתו". היהודים אשמים. מי אמור להוציא את ערביי ישראל מהסבך? שאלו את נציגיהם, אותם נבחרים היושבים בכנסת: זו אחריות היהודים! תמיד מישהו אחר. במקום להתחיל בבדק בית ולנסות לשנות מבפנים, לחנך ולשמש דוגמה אישית, הערבים בוכים, מאשימים, צועקים ומאיימים: ה - י - ה - ו - ד - י - ם! הערבים מסתכלים סביב ורואים שהם עצמם אלימים, הם מאיימים והם רוצחים, והמסקנה המתבקשת: היהודים אשמים ואני לא מבין את שקורה בשטח (שכן אני מפריע להם בבכים המעושה).
חברת הכנסת אידא תומא סלימאן צייצה "עוד זוועה של הכיבוש בחסות הקורונה - צה"ל מרסס פלשתינים במחסום קלקיליה בחומר לא ידוע. לכל הדעות אין שיטת הריסוס אפקטיבית במאבק בנגיף. אסור להתעלם מהזוועות שמבוצעות בחסות המשבר". כך חברת הכנסת הערבית המלומדת, שזכתה במענה משר הביטחון בזו הלשון: "את שקרנית, אנטישמית ומנוולת. אלו לא כוחות צה"ל. זו הרשות הפלשתינית שהחליטה לחטא את המחסום ומבצעת זאת". אחרי שהועמדה על טעותה, מיהרה חברת הכנסת המכובדת להודות "הוטעתי בדיווח... הפעם האחריות אינה על הכיבוש".
בינתיים הנזק כבר נגרם, שכן השקר נאמר, ואנשים זוכרים (את מה שהם רוצים לזכור). הוא מצטרף לשורה ארוכה של עלילות דם, לרוב ללא תגובה (כאן שר הביטחון ענה מייד, אך לרוב אין כל תגובה) וללא כל מחיר. אם היה נגבה מחיר, היו משתנים פני הדברים. נבחרת הציבור שכחה, או שהעדיפה להתעלם, ממאמציה של ישראל לאפשר למאות צליינים לצאת מתחומי הרשות ולחזור לארצותיהם אחרי התפשטות המגיפה והתגלותה בבית לחם.
לפנות ערב הודיע משרד הבריאות שמנין הנדבקים הוא 143, מצבם של שלושה חולים קשה, שמונה בינוני והשאר קל. בחדשות השעה התבשרנו ש"יושב-ראש סיעת הרשימה המשותפת ח"כ
אחמד טיבי אומר כי יש פערים תהומיים בטיפול במגיפת קורונה בין הישובים היהודים לישובים הערבים, הן בהסברה ובמודעות והן באכיפה ובטיפול במחלה. מן הרשימה המשותפת נמסר כי בישיבת חרום של ועדת הבריאות שלה עלו כמה נושאים הדורשים טיפול מידי. בין השאר, הרשימה דורשת בבהילות ממשרד הבריאות לפרסם את ההנחיות בשפה הערבית בכל הערוצים והאמצעים".
שעת חירום כך מי שהיה סגן יו"ר הכנסת ודאי מודע למאמצי העל של ישראל, הן עבור כל אזרחיה והן עבור שכנותיה, פעם אחר פעם מהלך כל שנות כהונתו. האם מציע האדון שמדינת ישראל לא מטפלת בחולים שכן הם "ערבים"? האם מדינת ישראל מבדילה בין "ערבי מוסלמי" לבין "ערבי נוצרי" או "ערבי אחמידי" (האחמידים מנודים ונרדפים בארצות האיסלאם אך חיים בבטחה במדינת היהודים), או אולי לגבי כלל המיעוטים הלא יהודיים - דרוזים ובהאים וצ׳רקסים - כי לפי חברי הסיעה המשותפת אנחנו מדינת אפרטהייד, מדינת שנאה גזענית?
איך נבחר ציבור כד"ר אחמד טיבי אינו מתבייש? ומדוע חבריו לסיעה לא משתיקים אותו? מנהיגים אמיתיים היו עושים מעשה במקום להתלונן ליהודים. 15 מנדטים קיבלתם - פנו לכל אחד מהבוחרים שלכם בשפה הערבית, בטלפון, באימייל, בטקסט (קרי בכל הערוצים והאמצעים) ופרסמו את הוראות משרד הבריאות. תרגמו אותן (את ההוראות, אם אין הן מפורסמות בערבית). הלא ערבית שגורה בפיכם. כנהוג במזרח התיכון, אתם מתבכיינים, צועקים, שוברים את הכלים ומאשימים את היהודים, כי חייבים לשנוא את מישהו. שעת חרום היא זאת, אך השנאה היוקדת בכם נגד ראש הממשלה כנראה העבירה אתכם על דעתכם (או אולי זה שכרון החושים מ-15 מנדטים?). צאו לפעול בשטח. אם אין מגן, היו אתם המגן לאנשיכם. אם היהודים כה גרועים, קל מאוד להפוך את משרדיכם בכנסת, עם העוזרים והדוברים והיועצים והיחצ"נים והנהגים, למטה פעילות למען אנשיכם.
יצא שמדינת ישראל דואגת לכל אנשיה, ואתם תוסיפו בונוס - דאגה כפולה לאנשיכם. יצאו כולם נשכרים. רק הפסיקו את היללות הבלתי מוצדקות "אונסים אותי, רוצחים אותי, השם ישמור, היהודים אשמים", בין נרגילה לכוס קפה.
הגרוע מכל הוא שחברי כנסת ממשיכים את עלילות הדם, בין אם הן "הכיבוש" או "אפליה" הלא כל בר דעת מבין שהנגיף לא מבחין בין אוהב-ערבים לבין מתרפס-ליהודים. הנגיף מתפשט כאוות נפשו ומזיק לכל. הערבים ונבחריהם בכנסת מיללים, בעוד מדינת ישראל פועלת בשטח. כך דווח באותו צרור חדשות השעה:
"היחידה לתאום פעולות הממשלה בשטחים העבירה לרצועת עזה כ-200 ערכות בדיקה לזיהוי נגיף הקורונה, הערכות הוכנסו דרך מעבר ארז, במסגרת המאמצים למגר את התפשטות הנגיף ברשות ולמנוע את התפרצותו ברצועה".
לטובת האנושות מעניין שלא העזתים ולא ערביי הרשות מתלוננים. נהפוך הוא, בשעת צרה וצוקה הם תמיד פונים למדינת ישראל, המטפלת בהם בבתי החולים שלה ודואגת לתרופות וחיסונים כמו גם לשיתוף ידע מעשי. רק האנרכיסטים אוהבים לתקוף ולהעליל, וכל המרבה הרי זה משובח.
נהוג לחשוב שמי שנולד, גדל והתחנך בארץ ידע להעריך את כל שניתן לו. ישראל מייצגת את הפיכת הבלתי אפשרי לאפשרי, הפרחת המדבר, יבוש הביצות, מיגור המלריה ושאר מחלות. פיתוחים שאין כמותם בכל מקום אחר בעולם והכל לטובת האנושות. יצירתיות. אילתור. חשיבה עצמאית. עמידה על שתי הרגלים. אך לא בכי, שבירת כל הכלים, תלונות, שקרים, עלילות דם ושנאה תהומית. כה חבל שהערבים בוחרים בדרך הזו, שכן סופה שתתנקם בהם - והתוצאה תהיה מעשה ידיהם לתפארת. ראו, הוזהרתם - תוכלו להפנות את התלונות רק לעצמכם.