כמה נעים ונוח להיות "סוציאליסט" ר"ל, כשבחיקך דמי-כיס בסך 2.3 מיליון דולר מקרן וקסנר (בלי שנתת דין וחשבון על מתת זה), לעמוד במרומי דירת הפאר שלך הצופה מגבוה (תרתי משמע) על כל תל אביב, כשעליך מכנסי ג'ינס "פרולטרים", ולהניף דגל שחור. זהו הקיבוצניק לשעבר וראש ה
ממשלה לשעבר, שאינו נותן מנוח לציבור, מפציע בכל ערוץ ובכל הזדמנות, כדי להטיח בראש הממשלה המכהן את הגיגי שנאתו.
רק באחרונה עשה עוד ניסיון לחזור למערכת הפוליטית, והפעם בהתחברותו ל"מרצ", גרר אותה ואת שאריות מפלגת העבודה המפוארת אל שאול תחתיות פוליטיות, עד כדי כמעט היעלמות מוחלטת.
אחרי שלקח פסק זמן של כמה שנים בהן עשה בהינף יד הון גדול, וחי כאוליגרך, ממשיך
אהוד ברק המשועמם לתעתע בנו, ובעזרת מארחיו הנדיבים באולפני החדשות שב ומשמיע את נבואותיו הקודרות שאף פעם לא התגשמו. הוא גם מפעיל דף פייסבוק ממומן (כסף קטן), וכך ראינו אותו, במקרה, מצולם לצד פיסת בד שחורה ומכריז בגאון: "אנחנו ננצח, כי אנחנו הרוב, אנחנו חזקים ואנחנו צודקים"... האיש שבחייו הצבאים זכה להיות הקצין המעוטר ביותר בצה"ל (כבוד!), הורס במו יהירותו את שאריות האהדה שעוד היו נתונות לו.
ברק ממשיך לשסע בעיצומם של ימי הקורונה. המגפה הזאת, העולמית, סגרה על כל אזרחי ישראל, אבל אינה עוצרת את מגיפת השנאה. כמוהו כראש ממשלה אחר (לא רמטכ"ל), שסיים את הקריירה הפוליטית שלו בבית הכלא, או כשר ביטחון לשעבר (כן רמטכ"ל), שמפר בראש חוצות כל הבטחה וכל התחייבות שלו רק כדי להפיל את שנוא נפשו, ולעזאזל הקורונה.
זוהי השנה של הרמטכ"לים בדימוס. שלישיית ההנהגה עם בוגר "במחנה", שחברו יחדיו כדי להחליף ויהי-מה את שלטון הימין. מגבוה מביט עליהם קודמם, אהוד ברק, וכמו אב-פטרון מנסה לתת להם רוח גבית. כידוע, כוחה של כחול לבן בא לה מהעובדה, שהיא תפסה על המפה הפוליטית את מקומה של זו שהייתה פעם מפלגת העבודה, שגם בראשה עמד רמטכ"ל לשעבר,
יצחק רבין ז"ל. והיו עוד שני רמטכ"לים שניסו כוחם להגיע לקודקוד הפירמידה וכשלו -
יגאל ידין ו
שאול מופז, ולא יישכחו גם השרים משה דיין, חיים בר-לב, מרדכי גור,
אמנון ליפקין-שחק ו
רפאל איתן.
מעורר אהדה
12 רמטכ"לים בפוליטיקה - ורק אחד מהם התעלה למדרגת מנהיגות של ממש, רב-אלוף (מיל') רבין, שגם זכה לאהדה מעבר למחנה שהנהיג. שני לו שהגיע למדרגת ראש הממשלה, אהוד ברק, נזרק מבלפור אחר שנה וחצי בלבד, כאשר "הישגו" הבולט ביותר הוא הבריחה מלבנון. בכהונתו החטופה הוא שלף את
בני גנץ ועשהו לרמטכ"ל ה-20. זו לא הייתה העדפה הראשונה שלו. תחילה מינה את האלוף (והיום השר)
יואב גלנט, אך משהוגש בג"ץ נגד מינויו, זכה מן ההפקר האלוף גנץ. וכך, כמעט במקרה, היה לרמטכ"ל "צוק איתן", מפקד אפור למדי, שכמעט לא הטביע חותמו על צה"ל.
אחרי שאת מדי צה"ל ניסה להחליף במדי איש-עסקים, והשאיר אחריו סימני שאלה על עסקה אחת, הנה מזה שנה בני גנץ מוביל את מחנה המרכז-שמאל, אחד מרביעיית ה"קוקפיט" (נא להוסיף מושג זה ללקסיקון הפוליטי) של כחול-לבן, שעושה הכל כדי להפיל את נתניהו. אחרי מערכת הבחירות השלישית, כחול-לבן נתקבעה על 33 מנדטים, בעוד שהליכוד זינק מ-32 מנדטים ל-36. ואף-על-פי-כן, שוגים גנץ וחבורתו באשלייה שהם קרובים אל היעד - ממשלת מיעוט בראשותו - בהישענות על 15 המנדטים של הרשימה המשותפת, הכוללת בתוכה שונאי ישראל במובהק.
בני גנץ השתפשף השנה בזירה הפוליטית ומשתפר בהופעותיו מיום ליום. הוא מעורר אהדה, שמזכירה את האהדה שהייתה ליצחק רבין המנוח, ומבין היטב שלא תהיה תפארתו על 61 האצבעות שכביכול מונחות בכיסו. את ביקורתו החריפה על נתניהו הוא "חייב" להטיח, למרות שספק אם הוא מאמין בה בסתר לבו. אין מחלחלת בו אותה שנאה יוקדת, שמניעה את שותפיו משה יעלון ו
יאיר לפיד, או את אהוד ברק.
גנץ בהחלט יכול להיות בקרוב הרמטכ"ל השלישי שייבחר לראש ממשלה, אחרי שישתפשף שנה וחצי בממשלה משותפת עם האיש המנוסה מכולם,
בנימין נתניהו. הציבור ברובו מצפה ממנו שישתחרר מלפיתת קוקפיט-האיבה ויעשה עוד השבוע את הצעד המנהיגותי המתבקש - לכונן עם הליכוד ממשלת אחדות, שכה נדרשת בשעה קשה זו.
זו תהיה ממשלה שבכוחות משולבים נתניהו-גנץ תיחלץ את ישראל מהמשבר. ממשלה שהדגל הכחול-לבן יתנופף מעליה, בשעה שהאיש הבודד מהמגדל התל אביבי ימשיך אולי להניף פיסת בד שחורה. ישראל מחכה לך, בני גנץ!
