ימות המשיח, הפרופסור
דניאל פרידמן מצדד בהתערבות בג"ץ נגד המהלך הדיקטטורי של יולי אדלשטיין, שהחרים את הכנסת והפקיע את הדמוקרטיה. אני כותב זאת בלי גרם אחד של שמחה לאיד. גם לא של עשיית חשבונות מהעבר.
פרידמן משפטן חשוב (התפעלתי מספרו על מעשי הרצח בתנ"ך). הוא היה הגורו של מי שהיטו לרע את מערכת המשפט. אבל מעולם לא אבדה התקווה כי יחזור לחיות במקומו הטבעי בין בני האור עם כל המחלוקות הלגיטימיות.
איני יודע אם הוא בדרך הנכונה. הוא היסס לרגע בראיון ששמעתי (איני יודע עם מי) כשנשאל כיצד עמדתו היום ניצבת מול מהלכיו אתמול. לא חשוב. לאיש אין עניין בעשיית חשבונות. לא עונש ולא לעג ולא מחלוקת מהעבר. זאת יש להשאיר להיסטוריונים.
היהדות הליברלית תמיד המתינה למי שרחקו ממנה על-מנת שישובו ואפילו ברגע האחרון (ר' מאיר שהמתין לאלישע בן אבויה, למשל). בוא דניאל פרידמן ותתקבל בברכה, ואולי תביא עימך גם כמה שהלכו אחריך קודם. אני מקווה שדבריו היום אינם חד-פעמיים. אסיים כפי שהתנסחו עוד לפני בני דורי: ימים יגידו.