אין ספק שבני גנץ ו
גבי אשכנזי עסקו במרמה ובהפרת אמונים בהצטרפם כגנבים בלילה לממשלתו של
בנימין נתניהו. הם ראויים לכתב אישום ציבורי. הטיעונים להקל בעונש הם שנקטו רמייה והפרת אמונים גם כשבני גנץ (כנראה שאשכנזי לא) הסכים להסתמך בהרכבת ה
ממשלה על הרשימה המשותפת (ההתייחסות הכוללת של ביבי וראשי כחול-לבן לערביי ישראל, שיש בהם גורמים מסוכנים ובוגדניים כמו
בל"ד, צריכה דיון נפרד).
הטעות של גנץ אינה בהקמת ממשלת אחדות אלא בניהול המשא-ומתן. חובה הייתה עליו להביא למינוי
מאיר כהן ליושב-ראש הכנסת ובצורה זו לפוצץ את בלון הבלוף של ביבי כאילו צעד כזה יסתום את הגולל על המשא-ומתן בינו לבין גנץ. אחר כך להמשיך.
אילו היה בידי הייתי משכנע את
יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון להישאר בכחול-לבן. אם לא להיכנס לממשלה כי אז לשבת בספסלים האחוריים ולמרר לחבריהם בממשלה את המצפון (לא את החיים) ולהמתין. מפני שלא יחלוף זמן רב וביבי יתעתע בגנץ. הוא יכבד את כללי המשחק? הוא יתפטר בספטמבר? אם כן - אז גנץ צדק. ואם לאו, כך אני מאמין, כי אז הכוח היה נותר מאוחד להחליף את ביבי, שהוא קודם כל ומעל לכל נאשם, ובמה שלא נאשם יהיה צורך בחקירה בעיקר בעניין הצוללות.
עתה צריך להתבונן קדימה. לטווח המיידי חשוב מאוד שאבי ניסנקורן יהיה שר המשפטים ו
אמיר אוחנה שהוא שר משפטים עם קלון יחזור לכנסת או לממשלה בתפקיד אחר. וגם חשוב שבני גנץ יהיה שר הביטחון. אלה הידיים הבטוחות ביותר להפקיד בהן את ביטחון ישראל בתקופה קשה שלא תעבור מן העולם עם הקורונה. אלה תוצאות ראויות. גם חשוב שבג"ץ הגן על הדמוקרטיה ברגע כה קשה, ואסור בשום אופן להצביע בעד יולי אדלשטיין לתפקיד יושב-ראש הכנסת לא בגלל שיבוש עבודת הפרלמנט אלא מפני שניסה לסכל החלטה שיפוטית.
והעיקר, בני האור לא ניצחו במערכה, אבל המאבק על שלטון החוק והצדק והעמדת הנאשם ביבי לדין לא תם. תהיה ממשלה לגיטימית עם ראש ממשלה לא לגיטימי אבל עדיין במסגרת החוק, והמערכה תימשך באמצעים ראויים עד שביבי יפרוש על-פי דין ויושר וצדק ותבונה. הרי חובה לזכור כי הליכוד הוא מפלגה ראויה ואין מניעה שמי שנציגיה יעמוד בראש הממשלה, והיא עצם מעצמנו ובשר מבשרנו כמו גם המתנחלים מזה וחברי מרצ מזה, העם היהודי אינו מוותר על-אף אגף.
זה מאבק בין אחים, שצריך להתנהל בחריפות אבל בלי מלחמת אחים. כן, זו מורשת
מנחם בגין הדגול. אם הוא הבליג בעת הסזון כולנו יכולים לדעת היכן גבול המאבק. לרגעים תומכי ביבי (אדלשטיין ו
מיקי זוהר, למשל) איימו על מסגרת החיים המשותפת, אך היא נשמרה תוך כיבוד חורק (אבל בכל זאת כיבוד) של בג"ץ. לא ייאוש ולא דכדוך. אנו במסע ארוך. היה ירי. נשכבנו בחול. עתה קמים וממשיכים הלאה.
