עוז לתמורה בשוך הפורענות

התקשורת הישראלית מלאה סיפורים וכתבות, ראיונות ומופעי ראווה שכולם מכוונים להאדיר את איום הקורונה והשלכותיו כסיבה לחזון ממשלת החירום ההולכת ומוקמת "בזכות" האיום. אני מקבל שהקורונה מגלמת איום וכי ישראל, כמדינות אחרות, לא הייתה מוכנה לקראתה. אינני סבור שיש לראות בה הסבר לשבירת הקרח שהובילה למו"מ על ממשלת חירום; אני מוכן להסכים לתירוץ סביר על פניו. ממשלת החירום היא תולדה של ההכרה אצל גנץ ואשכנזי שאינם יכולים להביס את נתניהו ואינם רוצים להמשיך את המלחמה בחברתם של לפיד ויעלון. שניהם לא באו לפוליטיקה על-מנת לנהל מערכות בחירות, אלא להשתתף ולהשפיע בהחלטות הלאומיות הקרדינליות שעל סדר היום. כניסה לממשלת חירום, היא מבחינתם הדרך האלגנטית ביותר לעת הזו בכדי לממש שתי מטרות אלה. הקורונה מגלמת איום כפול: על החיים והמשכם ועל המשבר הכלכלי הצפוי בעקבות השבתת המשק שתחולל פגיעה בפעילות הכלכלית, בתפוקותיה, בחוסנה והשפעות גורמים אלה על מצבו הכלכלי של הציבור. הקורונה התפשטה בחודשיים האחרונות כמעט בכל מדינות העולם. אם לקבל כפשוטם את הדיווחים המגיעים ממדינות העולם, יש כיום רק כ-22 מדינות, רובן אינן נמנות על המדינות המפותחות, שאין בהן עדיין חולי קורונה. המסקנה המתבקשת מכל אלה, היא שהעולם המודרני מגיב במהירות ומשתלב לא רק בשינויים חיוביים. לגלובליזציה יש גם פנים מכוערות. הפיכת מחלה מדבקת תוך זמן קצר לאיום גלובלי על החיים ועל הכלכלה, מחייבת חשיבה מחדש והיערכות גלובלית מתאימה. מדענים ופרשנים סבורים שהקורונה היא מוטציה של נגיף ה-SARS שתקף מקומות רבים בעולם בשנת 2003¹. פרט לטאיוואן, קוריאה הדרומית ובמידה פחותה גם סין וסינגפור, מרבית המדינות שנחשפו לנגיף, חדלו כמעט מעיסוק בו מרגע שנחלש האיום שנבע ממנו. 4 המדינות "החריגות" מצאו עצמן טוב יותר למאבק בקורונה, מרגע שזה התגלה. לדעת מומחים, צפוי לאנושות תוך שנה או שנתיים סבב נוסף של נגיף חזק ותוקפני יותר מאותה משפחת נגיפים, לאחר שהקורונה יתחסן ו"ישתכלל" ביכולותיו. משמעות הדבר היא שהמאבק בקורונה רק החל, ומי שיפיק ממנו את הלקח וימשיך במאמץ ההתארגנות וההערכות לקראת הסיבוב הבא, יחסוך לעצמו קשיים ונזקים רבים. תנאיה המיוחדים של ישראל כפי שהתגלו בפרשה זו, מחייבים התייצבותה בראש המאבק העולמי למציאת תרופה וחיסון ובהיערכות מוקדמת למתקפה הצפויה. בעניין זה אסור להשאיר את הטיפול ליד המקרה או לרצונם הטוב של זרים. זה אחד היתרונות הגדולים של מדינה ריבונית שביכולתה לעצב החלטות הנוגעות לגורלה. ההתפתחויות סביב משבר הקורונה מעמידות באור חדש את משמעות האיום של מלחמה ביולוגית, בשורה אחת עם איום מלחמת-סייבר, "כעוד מקרה של שותפות פוטנציאלית מאולצת ומסוכנת של עולם גלובליסטי ומתקדם מבחינה טכנולוגית", אשר מתחוללת בו מוטציה בלתי רצויה, כתקלה, שגיאה או עיוורון זמני בתהליך הקידמה. במחשבה שניה ומעמיקה יותר, דומני שניתן לקבוע ששני האיומים הללו שווים למעשה בתוצאותיהם, אבל שונים בסדר האירועים². חוסר ההיערכות וההכנה לקורונה, איננו גזירת גורל. הוא תולדה של חוסר ידע, שגיאות מנהיגותיות, שאננות, זלזול או אין-אונות אירגונית - מתן קדימות ברורה לעקרון "החיים הטובים" על עקרון "קדושת החיים". עיוות בסיסי בסדר הקדימויות הנכון, מאפיין את העולם הפוסט-מודרני בהעדפתו את השוויון הפורמלי על הצדק הבסיסי. האיום הישיר של הקורונה הוא איום אמיתי. שאובחן כעולמי מספר חודשים לאחר שפרץ בסין. בהתחשב בעובדה שאין עדיין תרופה למחלה או חיסון אפקטיבי, דרכי ההתמודדות מעטות ונסמכות בעיקר על התנהגות אחראית של הציבור, על החיסון הטבעי של האנשים ועל סיוע רפואי אפקטיבי למי שיחלה. הסיוע החשוב ביותר הוא הנשמת חולים שריאותיהם נפגעו והם אינם מסוגלים לנשום בכוחות עצמם. האיום העקרי של המחלה הוא השלב הראשון: קצב הדבקה מהיר, שיוביל לתהליך מואץ של גידול במספר החולים, שבתוכם יגדל גם מספר החולים הקשים. באין דרך לטפל בהנשמה מלאכותית אפקטיבית בכול החולים הזקוקים לה, יעלה מספר המתים לממדי אסון הומני.

בידוד אפקטיבי

בישראל מתים כל שנה כ-350 איש מתאונות דרכים, כ-60 איש מתאונות עבודה בענף הבניין בלבד וכ-40,000 איש מוות טבעי. איום מבוקר של המחלה איננו יכול להיחשב כאסון לאומי. אולם, עם עליית תוחלת החיים וגידול מהיר באוכלוסייה שגילה מעל 65, גדלה הרגישות לשימור שליטה מלאה על קצב התפשטות המחלה. התנהלות נכונה וממושמעת של הציבור להוראות משרד הבריאות, יכולה להבטיח שליטה כזו; ולכך מכוונת מדיניות משרד הבריאות ופעילות שירותי הבריאות הציבוריים. מצב מבוקר של הדבקות ומתן מענים אפקטיביים לטיפול בחולים, גורמים לכך שאף על-פי הנובע שהקורונה היא הגורם למשבר שמביא לשינוי כל אורחות החיים במדינה, היא איננה האיום הראשי. האיום הכלכלי, הנגזר מאסטרטגיית הלחימה באינטנסיביות ההתפשטות של הקורונה - בידוד האוכלוסייה לצימצום ההידבקויות - הוא האיום הראשי. השליטה הממשלתית על מנגנון זה מוגבלת ונתונה תדיר לסכנת שיבוש ואובדן שליטה עליו; זו דרך הלחימה היחידה האפשרית. אף מצביא איננו אוהב, בלשון המעטה, לצאת למערכה על החיים, כשבידו סוג אחד של נשק, שגם בו הוא אינו שולט שליטה מלאה. הוכח אצלנו ואצל אחרים, שבידוד אפקטיבי איננו אפשרי במקביל לקיום חופש פעולה ותנועה מלאים של המשק. מכאן, שבידוד אפקטיבי מחייב הפסקת פעילות המשק והסתגרות האוכלוסייה בבתיה. מערך החיים הנורמלי אינו מותאם למציאות כזו. בחודש הראשון שלאחר פרוץ המחלה בצורה אינטנסיבית, ניהלה הממשלה שני מאבקים קריטיים: שכנוע הציבור בכורח ההסגר ובמשמעת ביצוע הוראותיו, ומיזעור הנזקים הנובעים ממנו על-ידי התאמתו ככל האפשר לקצב התפשטות המחלה. קצב סגירת המשק נקבע לפי שני משתנים: קצב השינוי של קצב ההדבקות, וקצב היפלטות העובדים ממקומות העבודה - פיטורים, חל"ת, עבודה חלקית, עבודה מהבית ועוד. בימים אלה של תחילת אפריל אנו עומדים על כ-1,000,000 עובדים שהפכו מבקשי עבודה, כ-85% מהם³ עבודתם הופסקה בהשפעת תהליכי הבידוד הנ"ל. ככל שהתרבה מספר המופרשים ממקומות העבודה, גדלו האי-שקט הציבורי והכלכלי. בעניין הטיפול בפן הכלכלי, פיגרה ישראל בהחלטותיה אחר מדינות אחרות באירופה ובמקומות אחרים, שהבינו, שבשעת משבר אזרחי בריאותי ופסיכולוגי, חובה על הממשל להרגיע את הציבור באשר לכוונותיו ולתוכניותיו. להוצאת עובדים לחופשה כפויה שתי השלכות: מקורות קיום לטווח הקצר למפוטרים ולמשפחותיהם וסיכויי חזרתם לאותה עבודה ובאותם תנאים לאחר שוך המשבר; שני אלה תלויים כמובן במשך המשבר. בשעה שמדינות אחרות הציגו מייד תוכנית תמיכה במפוטרים, לפרק זמן קצר ובינוני, בהיקפים שנעו בין כ-60% משכרם למלוא שכרם וקצבו צפי משוער של תחילת המועד להחזרתם לעבודה, דיברה ישראל במונחים מעורפלים של מענקים, הלוואות, דחיית תשלומים ועיכוב גביית חובות, מבלי לכמת כראוי את הדברים ברמה האישית ומבלי להבהיר לאזרחים מהם המנגנונים שיבצעו עבורם את התהליך, לאן עליהם לפנות וכמה זמן ימתינו למימוש האישי של ההחלטות להן הם זכאים. עוד שגתה הממשלה בכך שלא דיברה בכל הנושאים הללו בקול אחד עם מדיניות אחת ברורה והחלטית. מן הידועים הוא שהפסיכולוגיה של משרד האוצר הישראלי, אינה בנויה לטיפול אוהד, רגיש ומתחשב בציבור בכלל ובציבור הנתון במצוקה קיומית כפולה בפרט. בנוסף, שר האוצר, כחלון, בחר להודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים, כהודעת אגב תוך כדי הצגה לציבור של שינויים ותיקונים בתוכנית הכלכלית לתקופת המשבר, כאשר האחריות למימוש ממנו והלאה. הסוגיה הכלכלית חריפה במיוחד לגבי העצמאיים, שאינם ניזונים באופן ישיר מעטיני המדינה, שפרנסתם נקנית להם מעשייה שתמורתה קרובה בד"כ למועד הביצוע. אי-הוודאויות, השינויים התכופים בהודעות, ההבדלים בין התקשורת ה"בומבסטית", הודעות "הגורמים המוסמכים", הסבר ההבדל בין גישת הממשל בישראל לסוגיות ההשבתה לבין אלה של השלטונות במדינות אחרות, במיוחד באירופה וארה"ב - כל אלה ואחרים הגדילו את העצבנות ואי-הביטחון של העצמאיים, ללא צורך. נראה שראש הממשלה הבין עניין זה לבסוף, והורה על תוכנית למימון הפיצוי לאזרחים ולמשק על כל שלוחותיו בהיקף של 80 מיליארד שקל. אבל גם כאן לא הטיבה הממשלה להציג את הדברים במונחים קונקרטיים.

משימות לאומיות

הציבור אינו מתעניין בשאלה איזה חלק מתקציב המדינה או מהתל"ג השנתי שלה מהווה סך של 80 מיליארד שקל. הוא מעוניין במענה קונקרטי בראש וראשונה לארבע שאלות: א. באיזו קטגוריה של זכאים הוא נכלל ב. מה יקבל ובאילו מועדים ובאילו שיטות ג. מי אמור לבצע את התשלום ד. האם עליו לעשות משהו בכדי לקבל את המגיע לו ומהו הדבר. מן הראוי שהאוצר יפתח מדור מידע באתר האינטרנט הגדול והמשוכלל שלו ובו יתן בהקדם מענים מפורטים ופשוטים להבנה לכל הנושאים הללו, ויאפשר שאלות ותשובות, לפחות בכתב. המשבר יוביל אנשים רבים שגם בימים כתיקונם מתקשים לנהל כהלכה את כלכלת ביתם להוצאות מוגדלות, כאשר מנגד קיים איום על מקורות הכנסתם ועל שיעור ההכנסה בתקופת המשבר או לפרק זמן מספיק ארוך, שיאפשר לו להתעשת ולהתארגן. השאלה האמיתית איננה אם הממשלה תוציא בסופו של דבר 80 מיליארד שקל או 90 מיליארד שקל, אלא איך תעשה זאת ומה יפיקו מכך היא והציבור. ערוצי התקשורת שלנו מוצפים בידע עובדתי וכלכלי שמרביתו איננו מהימן או מוסמך. על הממשלה להסדיר זאת במינוי דוברים מוסמכים מטעמה - מלבד הקברניטים - למסירת מידע מוסמך בשם המדינה ומוסדותיה⁴. הפרשנים ימשיכו לפרשן, אבל על הציבור לדעת מיהו המוסר את המידע המוסמך בשם השלטונות. לא נגעתי כאן בשאלות השילוב בין צה"ל למגזר האזרחי ובאפשרות שמשבר עתידי יפגוש אותנו בעיצומו או בסמיכות לאירוע ביטחוני משמעותי. גם לכך יש להיערך מבעוד זמן. לפיכך, כמדיניות קבועה אני שולל את הרעיונות להעביר את השליטה על כלל הפעילות של משרד הבריאות לאחריות כוללת של צה"ל (פיקוד העורף?)⁵. אין ספק שבנושאי בריאות משרד הבריאות שולט על ידע ואמצעים רבים ומשופרים יותר מאלה שבידי צה"ל. הוא אולי איננו מנוסה כצה"ל בארגון משימות לאומיות, אבל הגיע הזמן שילמד זאת וכמוהו כל משרד ממשלתי ביצועי אחר. הוא אחראי לניהול מערכת קריטית מול אוכלוסייה של מיליונים ועליו להיות מסוגל גם להכינה מראש ולהפעילה במצבים משבריים, ברמה ובאיכות הדרושים. בחיים האזרחיים, צריכים לטפל גורמים אזרחיים. בהגנה על העם והמדינה, יש לצה"ל משימה מספיק קריטית גם מבלי להעמיס עליו נטלים נוספים. מוטב יערך למשימותיו בצורה הטובה ביותר שהוא מסוגל לה. עם זאת, אין סיבה שלא להיעזר בו ובגורמים נוספים בעיתות משבר, כגורם עזר. בעוד זמן קצר יחסית, תתחיל הממשלה לדבר, מטעמים מובנים, על יציאה מהמשבר וחזרת המשק לפעולה. הדבר קריטי מבחינה כלכלית ועם זאת תלוי במצב הקורונה בציבור. לא יאונה רע לאיש, אם בניגוד לכניסה המבולגנת יחסית למשבר, תתוכנן היציאה ממנו באופן יותר אחראי ומסודר. לשם כך על הממשלה למנות מייד צוות חשיבה והפעלה בין משרדי, שיעסוק בשאלה כיצד ולפי אילו שיקולים ראוי לחדש את פעולת המשק - סדר עדיפות וקדימויות. האם בפשטות "להחזיר דברים לקדמותם" ולשבץ בהם את עובדיהם הוותיקים - חלקם או כולם, או לעשות פעולות אלה באופן סלקטיבי ושקול יותר, תוך ניצול ומינוף המגמות שהתפתחו במשק בתקופת המשבר, לשם "דחיפת" מגמות חדשות, ענפים חדשים, דרכי מימוש שונות, יישום כלים ושיטות שנבחנו ונמצאו מועילים ויעילים ועוד⁶. ניסוי מעין זה שסיפק לנו משבר הקורונה הוא יחיד בדורו ולפעמים אפילו במספר דורות, לכן: הוא לא רק משבר, הוא גם הזדמנות ושעת כושר לשינויים ושיפורים. האתגר הוא למקסם את הפיכת הוצאות המשבר להשקעות בפיתוח וקידום המשק, ולשיפור מצב האזרחים שנפגעו בו הכי קשה.