בעת כתיבת שורות אלה, לא ברור אם אכן נראה בימים הקרובים אור בקצה המנהרה, אם אכן תותר רצועת "הסגר הקורוני", אחרי חג הפסח. הירושלמים שבינינו שואלים, אם נזכה לחזות בניצני האביב המיוחד שלנו, כבר בעונה יפה זאת של השנה, גם בהיותנו מחוץ לכתלי ביתנו.
הקורונה, כתופעה ויראלית, לא באה לכאן במפתיע. עולם הנגיפים ופוטנציאל ההתדבקות האנושית, במחלות שהם נושאים, כמוהם כאש בשדה קוצים. ה"משפחתיות" הזו, דו-הקיום הזה מאונס, שנגזרו עלינו, מלווים אותנו כל מהלך ההיסטוריה האנושית, ולא ינטשו אותנו בעתיד. המחלות שהם צוררים בכנפיהם ימשיכו לפקוד אותנו, בשל טבע בריאתנו וטבע בריאתם. דבר זה יקרה תמיד, עם "הנגיף התורן", גם אם לא בצורתו המדויקת הנוכחית, בוודאי בשינוי דמות וצורה. אנו נהיה שרויים, תמיד, במאבק עם עולם הנגיפים.
אחת המחלות הראשונות עליהן ידוע לנו ממסמכים קדומים, בני 3,000 שנה ומעלה, היא מחלת שיתוק הילדים, הפוליו. היא נעלמה לחלוטין מעולמנו, מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. ב"אשמת", שני סוגי חיסון: האחד נגיף חי מוחלש והשני מומת.
נחזור אל זו, השזורה בהיסטוריה האנושית ללא הפרד: האבעבועות השחורות, או כפי שקראו לה אבותינו, המוות השחור. מעריכים כי מחלה נגיפית זו גבתה חיים של 500-300 מיליון בני אדם, במאה העשרים לבדה. מחלה זו אחראית להשמדת תרבויות האצטקים, האינקה ואינדיאניות אחרות, במקביל לכיבושים קולוניאליים באמריקה הצפונית והדרומית. בזכותו של רופא בריטי אמיץ,
אדוארד ג'נר (1796), בא מזור לאנושות ממכה זו והיא נושעה בזכות שימוש שעשה באבעבועות... הבקר. המחלה הזו נעלמה מעולמנו גם בזכות פעילותו של ארגון הבריאות העולמי ה-W.H.O. ועם זאת היא הפנתה את תשומת לבו של המחקר הבינלאומי, לעולם של חיות הבית ומוצריו - משקי החלב ובשר העוף לסוגיו, בהקשרים האלה.
המאיץ העיקרי
"הסיפור" הרביעי, הוא סיפור השפעת הנגיפית, ויכולת תפוצתה הבינלאומית העצומה, כשל קודמותיה ואף יותר. גם כאן הגיעו לבתינו זנים שמקורם בחיות הבית, כמו שפעת החזירים ושפעת העופות. גם כאן גאל חיסון יעיל, המתחדש מדי שנה, במעבדות רפואיות ברחבי העולם, את כולנו מנזקים קשים.
זהו סיפורה של הציביליזציה האנושית. היסטוריה של מאבק מתמיד זה, נוכחת בחיינו מאז שחר התרבות האנושית. לכן, ב-2005, יצר ארגון הבריאות העולמי מנגנון שמאפשר להגדיר התפרצויות שונות של מחלות כ"מצב חירום עולמי". במסגרתו מנגנון זה חתמו 196 מדינות על הסכם לשיתוף פעולה ביניהן, כדי לפעול מול האיומים הקיימים והעתידיים על בריאות הציבור...
בדורות האחרונים הפכה האנושות לחבוקה/לפותה, יותר ויותר בעולם הגלובלי המקיף-כל, כמו גם בתופעות הנלוות אליו: סחר בינלאומי אינטנסיבי, תעשיה החובקת תבל כולה ומוצריה מגיעים עד לאחרון האיים הנידחים באוקיינוס השקט. תיירות שאיננה יודעת גבולות ורסן, החל מאניות פאר - ערים צפות, המסיעות תיירוּת מפונקת ושבעה, אבל סקרנית. וכלה בבודדים - מטפסי הרים השמים נפשם בכפם.
אבל המאיץ העיקרי לגלובליזציה מהירה ואינטנסיבית, הפוקדת היום, ללא מתום את הציביליזציה שלנו, היא האלקטרוניקה. במיוחד בגרסתה החדשה, הממוזערת, שנתנה לנו את המחשבים האישיים והיכולות הדמיוניות שלהם, ויותר מכך את בן הזקונים שלה: העולם הדיגיטלי. עולם זה "הוליד" מצידו גם נכד נמרץ ויעיל, שבפועל כבר רשם לזכותו כיבושים משָני חיים והישגים מדהימים: בינה מלאכותית ומחשבים קוואנטיים. שלב דרמטי נוסף בתהליך המיזעור האלקטרוני, כבר נכנס/פלש לבתינו ומוצריו נתונים בכף ידינו: הטלפונים הניידים והנלווה אליהם - המדיה החברתית לסוגיה.
מחקר מדעי מקדים
כורח כלכלי ותרבותי גדול מאיץ תהליכים אלה, ובדיעבד גם את תהליך הגלובליזציה שהפך להיות בלתי נשלט. ובלתי הפיך. וכאן נפגשים שני העולמות. עולם הקורונה והעולם המתכווץ, המואץ על-ידי הגלובליזציה, המכנסת אותנו יחד. למרות הכל ועל אף הכל איננו מוכנים לוותר על הגלובליזציה ויתרונותיה העצומים, בכל תחום אפשרי. בו-זמנית אנחנו מזמינים אלינו, כאורח קבוע, לתוך ביתנו, את עולם הנגיפים, בין אם הוא מועתק מעולם החי-בר, המצוי לידנו, ובין אם הוא מועתק מסין הרחוקה. בין אם הוא מועתק מזה של האדם באשר הוא, ובין אם הוא מועתק מעולם משקי הבית, מהרפתות ומלולי העופות. עולם זה מחזק אחיזתו בנו והוא אתנו כדי להשאר.
אותן מחלות ויראליות, הפוקדות אותנו מפעם לפעם, בהיקפים של מגפות, כפי שקורה בעת כתיבת שורות אלו, באיטליה, בספרד, וכפי שקרה באפריקה (מגיפת הסארס - אחותה התאומה של הקורונה), גורמות לנזקים עצומים בנפש וברכוש. לעומת זאת, אם ייערכו מראש, הממשלות הנוגעות בדבר, בעזרת מחקר מדעי מקדים, להכרת אותם נגיפים החיים לידינו, הכנת נסיובים וחיסונים מתאימים בעוד זמן, עשויים להביא מזור מראש לאותם מיליונים העלולים להיפגע, בהמתנה לפריצת המגפה התורנית. הישיבה המסורתית של ממשלות ומדינות על הגדר בהקשר זה, היא בבחינת איוולת מדינית ובמיוחד כלכלית. אם ישקיעו הממשלות פרומיל אחד מההוצאות הצפויות למשקיהן בעת מגפה, יהא מעשה זה בבחינת השקעה נושאת פירות ברוכים הן מבחינת בריאות האוכלוסייה בארצותיהן והן מבחינת איתנות כלכלותיהן.
עתה הזמן להיערך מחדש, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינלאומית, בסיוע האו"ם. הערכות זו אמורה לכלול הפעלת רשת גלובלית של מעבדות שתפעל 24/7, לזיהוי ולהכרה של נגיפים פעילים בבעלי חיים, ובדיקת אפשרויות של יישום שיטות חיסוניות שונות להגנה מפני נגיפים אלה.
