אני מבקש להודות לד"ר אורי וייס, עמית פולנסקי במכון ואן ליר בירושלים, על שאינו מסתגר בד' אמות של מגדל שן אקדמי, וניתן לראותו בין חלוצי המאבק חסר הפשרות נגד תהליכי פאשיזציה הפוקדים אותנו.
תודה לד"ר אורי וייס, שערב שבת הגדול, שבת שלפני ליל הסדר, מקדיש את כל זמנו למאבק מוסרי ויהודי הראוי להערכה למען שחרור דמי הפיקדון - 20% משכרם של פליטים - הנתונים בימים אלו לסכנת רעב והם גם נטולי ביטוח בריאותי.
שולחן ערוך מבהיר לנו: "שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו". נקודת המוצא של ד"ר אורי וייס, שנס לא יתרחש, אם לא נאבק למען פליטי הרעב, שירדו מאפריקה לישראל לשבור כאן שבר, כשם שאבותינו ירדו מכאן מאסיה לאפריקה - לארץ מצריים - לשבור שם שבר מפאת הרעב שהתרחש פה בארץ כנען.
160 מיליון שקל הצטברו בקרן כספי הפיקדון. כספים שנוכו משכר פליטים למורת רוחם. בימים אלו של סכנת רעב ממאן האוצר בשרירות לב לשחרר אפילו סכום זעיר מהפיקדון הכפוי כדי למנוע מהפליטים וילדיהם, החיים בתנאי צפיפות קשה, לעלות על שרטון של רעב וסכנת חיים ממשית, כשמגפת הקורונה עלולה לפקוד גם ריכוזים צפופים בהם הם חיים.
בהתרגשות רבה אני מבקש להביא חלקים ממכתב תשובה לפניית ד"ר אורי וייס, שכתב
הגאון רבי גולן אלוף שליט"ט, כיום ראש כולל לדיינות "יחווה דעת", מי שהגיה רבים מספרי הרב עובדיה זצ"ל - "ד"ר אורי וייס, דבריך נכונים וברורים, אסור לאפשר מצב נורא מבני אדם, שמצבם עגום מאד. אין מקום להחזיק בפיקדון כפוי ... הרי זה עצמו מהווה סיכון שמעמידים אנשים במצב בלתי אפשרי ... צריכים לסייע להם ולא לנוטשם. הבעיה הפוליטית לא רלוונטית בימים אלו". והרב מוסיף בתקווה שדברי ד"ר אורי וייס
"יגיעו לאוזניים קשובות וללב יהודי רחום שיפעלו לכלכל את הפליטים".
לצערי, ד"ר אורי וייס בודד במערכה בדרישה, שנושא שוד הפליטים יקבל ביטוי הולם בסדר היום ובמיוחד ערב חג הפסח
כשאנחנו נישא באחריות לאסון כבד, שעלול להיגרם לפליטים מבקשי מקלט. ד"ר אורי וייס הזמין בימים אלו את כבוד סגן שר האוצר, ח"כ
יצחק כהן מסיעת
ש"ס בכנסת, לדין תורה. כן פנה לרבנים כמו לגאון רבי גולן אלוף שליט"א, ש"יורו הלכה באשר לחובה להחזיר את הפיקדון ... כספים שלכולי עלמא שייכים להם".
אני מוצא לנכון לשתף את הקוראים בקטעים ממכתב ההזמנה לדין תורה בבית הדין הליכות עולם, בו ניתן לקרוא "תביעה להחזיר לפליטים את כספי הפיקדון, כספים שנלקחו מהם משכר עבודתם (שלא לומר נגזלו מהם) ומהווים הלנת שכר." במכתב מביא ד"ר אורי וייס מובאה ממשנה תורה של הרמב"ם - הלכות לווה ומלווה פרק ג' - המחייבת
"השבת פיקדון לאדם כאשר אין לו אחרת מה לאכול - מצווה להחזיר לו את העבוט". הרמב"ם מסתמך על הכתוב ב"דברים" כ"ד 13: "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הֶעָבוֹט".
ד"ר וייס כותב: "אי השבת כספי הפיקדון עלולה להיות...גזלת אדם מפת לחמו האחרונה, ולמה לנו לחוב בגזלה זו? ..יתרה מזאת
אי השבת כספי הפיקדון היא בגדר חילול שם שמים, והוצאת שם רע לעם ישראל, וכל זאת בתקופת מגיפה"
ד"ר אורי וייס מייחס חשיבות רבה לכך, שעלינו להיות קשובים לארון הספרים היהודי המבהיר לנו - "ישראל אינם ניצולים אלא במצוות" ואכן פריעת בעל חוב היא מצווה - והמצווה היא להחזיר את העבוט למי שהרעב מתדפק על דלת ביתו.
אני מעריך איש רוח הפונה לסגן שר האוצר ומבקש ממנו להיות קשוב לארון הספרים היהודי - "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כ"ד 13) וכפי שכתב במכתבו לסגן השר - "...הממשכן את כספי העני, שהוא צריך להם ולא החזירם בזמנו (עכשיו, רעב ללחם) עובר משום שלושה שמות:
משום "לא תבוא אל ביתו" (דברים כ"ד 10)
משום" השב תשיב לו את העבוט" (דברים כ"ד 13)
משום "לא תשכב בעבוטו" (דברים כ"ד 12).
לדברי ד"ר אורי וייס
"אי השבת הפיקדון עלולה להיות לא רק גזלת הרש, אלא כדי גזלת אדם מפת לחמו האחרונה".
