כמה הערות שוליים על מצב המשא-ומתן להרכבת
ממשלה:
-
בנימין נתניהו לעולם לא היה יכול לעבוד כיהלומן. מפני שסוחרי האבנים הטובות העבירו ביניהם בתקופת השגשוג מיליונים רבים מדי יום. הם לא חתמו על הסכם. לא העסיקו עורך דין. רק לחצו ידיים ואמרו בעברית או ביידיש "מזל וברכה", והיהלומים מזה והכסף מזה עברו מיד ליד. ה"מזל וברכה" מעוגן בתקנונים של הבורסה ליהלומים ברוב העולם. זה לא בשביל ביבי. הוא לא היה עומד בכך שעסקת מיליונים מתבצעת על יסוד מילת כבוד.
- בטורים אלה ימצא
בני גנץ כי מן הרגע בו התעקש ללכת שולל אחרי ביבי (אומרים כי בדרבונו של
גבי אשכנזי) הוא הוזהר כאן כי מה שגמר עם ביבי אינו גמור.
שמעון מזרחי המיתולוגי התבטא פעם ש"זה לא גמור עד שזה גמור". אצל ביבי זה לא גמור גם כשזה גמור. בין לבין הוא ינסה לחתוך בהתחייבויות שנתן כמו בנקניק סלמי. אנשי כחול לבן לא רצו להאזין. אז הלילה הוא עשה להם את התרגיל.
- אומרים שבמשפחה לא הסכימו לסעיף שביבי התחייב לו. גם שימינה לחצו. איך עומד ביבי מול מפקחיו בבית ברחוב בלפור כשהוא מפר הבטחה תוך שעתיים? במקרה הסביר כנוכל של קבע, במקרה הפחות סביר כחלש אופי שאומנם התכוון לכבד את התחייבותו אך לא עמד בה.
- גנץ ואשכנזי התרפסו. אפילו רצו להיכנס תחת כנפיו של ביבי לשנה וחצי היו חייבים לנהוג כפי שהציעו להם
יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון. קודם כל לבחור יושב-ראש לכנסת (
מאיר כהן) ולהגיש את הצעת החוק שנאשם בפלילים אינו יכול להיות ראש ממשלה, ואחר כך לדבר עם ביבי. מה יש לך בני, אתה לא מבין שהוא מושך אותך באף? איפה הערבויות והבטוחות שהביאו לך כביכול רונן צור או מוטי ממפלגת העבודה שהוא חבר של
נתן אשל, או טרובוביץ? הביזיון היה נחסך ממך אילו נתת למי שמבין בביביזם לנהל את המשא-ומתן.
- הוויתור בעניין הסיפוח העתידי ביהודה ובשומרון דווקא סביר. אני חוזר ואומר לך, בני: ביבי לא רוצה לספח. הוא יעשה זאת כמי שכפאו שד. באיזה מקרה? שאם לא יספח יאבד את כסאו; ואם יהיה לו כדאי לספח לפי התפתחות העניינים במשפטו הפלילי. בעיקר הוא לא רוצה לספח עכשיו אחרי שהפיל את המשק הלאומי לתהום מפני שלא האזין לפרופסורים, וברצותו לשקם את המצב יהיה תלוי בייצוא לאמריקה ולאירופה ולבריטניה שגם להן יהיו בעיות, ולכן לא יעז להרגיז אותן. בעיקר לא את אירופה. זיכרו איך הוא התקפל (בצדק אבל בצורה מגושמת) מול תמיכת אירופה במדע הישראלי. תן ברקס, בני, תן ברקס.
