אין להבדיל בין קורבן לקורבן. כל אדם הוא אדם, ולכן חובה על כולנו לתקן מוקדם ככל האפשר, ולוודא שלא יהיה אפילו עוד קורבן אחד לשווא.
אינני בקיא בסטטיסטיקות המדויקות. אני ניזון מאמצעי התקשורת, והמסקנות שאני מגיע אליהן הן שהאוכלוסייה הנפגעת בבתי האבות כולה או לפחות בעיקרה היא אוכלוסיית הסיעודיים, והסיעודיים המורכבים. וקבוצה זו, בארץ, כמו בכל העולם, נכנסת למעגל התחלואה בימים אלה, ימי הקורונה, עם קלפים מאוד מאוד גרועים, מה שמקשה מאוד על ההתמודדות שלהם:
1. גילם של הסיעודיים בדרך כלל גבוה והמצב הבריאותי של מרביתם המכריע מאוד לא טוב. הם רגישים לכל חיידק, או נגיף אפילו אינו קורונה, על אחד כמה וכמה כזה הפוגע באורח חריף בדרכי הנשימה.
2. את חלק מהסיעודיים לא ניתן כלל להנשים. לגבי חלק מהאנשים הנמצאים במצב מורכב, עצם החדרת צינור ההנשמה לא תותיר להם סיכוי, ולכן, לדעתי, לא מנשימים במצב כזה.
3. מרבית דיירי בתי האבות אינם דיירים סיעודיים, אלא מה שנקרא דיירי הדיור המוגן. דיירים עצמאיים, אשר מצבם מספיק טוב על-מנת לדאוג לעצמם או שמלווים על-ידי
עובדים זרים. דיירים כאלה בבית אבות שומרים במידה רבה על ריחוק חברתי, גורמי הטיפול בהם אלה הם עצמם או עובד זר "אישי" וזה שונה לחלוטין מבתי האבות הסיעודיים בהם אותו עובד מטפל קרוב קרוב (כולל רחצה, כולל האכלה) על-ידי עובדים המטפלים במשמרת אחת במטופלים רבים, ולכן סיכון ההדבקה של המטפלים ומהמטפלים רב ביותר.
4. דירי הדיור המוגן העצמאיים מקשיבים לחדשות, מודעים למצב, שומרים ברובם על היגיינה אישית, או לבדם או באמצעות העובדת הזרה הצמודה, מה שכמעט לא קורה עם הסיעודיים.
עם זאת המצב הזה איננו גזרה משמיים. אנו רואים מקומות עם אוכלוסייה דומה אשר לא סובלת כזה נזק - האוכלוסייה הסיעודית השוהה בבתי החולים. גם בבתי חולים יש מאושפזים סיעודיים רבים ושם לא נתקלנו בכזו התפרצות, כנראה בבתי החולים המודעות התחילה לפני זמן רב, המיגון לעובדים היה זמין לפני זמן רב, ולכן גם עם אוכלוסייה מורכבת לא נתקלנו בהתפרצות דומה.
דווקא ההבנה של הגורמים לתחלואה עד כה בקרב הציבור הבוגר שאיננו גר בביתו הפרטי, השוואה לקבוצות דומות במידה זו או אחרת, היא זו שאמורה להצביע על הפתרונות מכאן ולהבא.
