לא אשת בשורה אני היום, אלא נביאת חורבן. זה לא תפקיד נעים, כפי שידוע, אבל אין ברירה. אם להשתמש בפרפרזה על פתגם ידוע של צ'רצ'יל: זהו לא הסוף. זהו אפילו לא תחילתו של הסוף. וזה אפילו לא הסוף של ההתחלה. אנחנו בתחילתה של ההתחלה.
מערכות הבריאות בעולם מתמודדות עם המגפה בדרכים שונות, אבל כולן בסופו של דבר מורכבות מאותם מרכיבים: בדיקות, בידוד וסגר במינונים שונים, לפי הצורך, היכולת, והתנאים בארץ הספציפית. המטרה של הצעדים הללו אינה למגר את המגיפה, אלא להאט את קצב התפשטותה. האטת הקצב חשובה בראש ובראשונה כפי שנהוג לומר כדי "לשטח את העקומה". כלומר, לצמצם את העומס על חדרי החרום בבתי-החולים כך שהם יוכלו לעמוד בו ולתת את הטיפול הנחוץ לכל חולה, וכפי שלמדנו לאחרונה, כדי שניתן יהיה להספיק להשיג את האמצעים לכך
1.
המטרה הנוספת של הצעדים הללו היא להרוויח זמן. במשך הזמן הזה יצטבר ניסיון, יפותחו אמצעים משוכללים יותר לבדיקה, להערכה, לטיפול, ואולי אף לריפוי ולחיסון. יש לומר בכנות, יעבור לא מעט זמן עד למציאת ריפוי מוחלט או חיסון
15. עם זאת, מי שיחלה במחלה בעוד חודש חודשיים או יותר צפוי לקבל טיפול טוב יותר ממי שחולה בה כיום
3.
בטווח הרחוק, ככל שיותר אנשים יחלו ויחלימו (או לא, חלילה), וכתוצאה מכך יהיו מחוסנים מפני הנגיף, היכולת של הנגיף למצוא קורבנות חדשים תלך ותדעך עד להעלמות המחלה. מצב זה מכונה "חיסון עדר". עקב צעדי ההשהיה של התפשטות המחלה, ההגעה לשלב הזה תידחה. לא מדובר בדחייה של ימים ואפילו לא בדחייה של שבועות, ולא בדחייה של חודש חודשיים
16.
הקדמה של שלב זה, אפשרית רק על-ידי מציאת חיסון וייצור המוני שלו. אפשרות אחרת היא כמובן להימנע מצעדי העיכוב של התפשטות המחלה, אלא שאז, לא ניתן יהיה לתת טיפול לאנשים שעם טיפול עשויים להחלים מהמחלה, ושיעור התמותה יגיע לבין 5%, אם להתבסס על נתוני המאושפזים במצב קריטי, לבין 12%, אם להתבסס על שיעור התמותה באיטליה
4.מצב כזה של אבדן שליטה ותמותה המונית, עלול לקרות במדינות העולם השלישי, ואז נחזה שם בתמונות שאולי ראינו בסין, והצנזורה והתעמולה הסיניות מכחישים
5 של גופות ברחובות.
אז מה יהיה?
בפועל בכל הקשור לקורונה, יש עדיין הרבה נעלמים
2. אחד מהם הוא השאלה האם אנשים שהחלימו מהמחלה אינם יכולים להמשיך להיות נשאים שלה, ובכך לאיין למעשה את האפשרות ש"חיסון העדר" ימגר את המגפה
9.
בשורה התחתונה, אם לא יחול מפנה דרמטי בעלילה עקב פריצת דרך מדעית, אני צופה שהמצב הקשה יימשך חודשים רבים מאוד של התנהלות תחת מגיפה, ולא אתפלא גם אם זה יימשך גם מעבר לשנה, וחלק מהמגבלות למשך שנים. עשרות מדינות בעולם נמצאות כעת במצב בו נמצאה ישראל לפני שבועות אחדים, והם מתקדמות בקצב מהיר למצב בו מדינות רבות באירופה נמצאות היום. ככל הידוע (וגם כאן לא הכל ידוע, ויש גם מדינות שמסתירות מידע
10 או מוסרות מידע כוזב
12), המגיפה עדיין בחיתוליה במדינות רבות בעולם, לרבות העולם השלישי. אך ברור כי הן לא תוכלנה לחמוק מהמגיפה, וזו תכה בהם באופן חמור אף יותר מכפי שקורה כעת באירופה.
הסטטיסטיקה שנצברה עד כה
4, מלמדת שכדי להגיע למיליון הנדבקים הראשון נדרשו חודשיים וחצי. המיליון השני נדבק בתוך פחות משבועיים. כך גם לגבי כמות המתים מן המגיפה. תוך אקסטרפולציה מתמטית, בניגוד למה שמומחים מנסים להרגיע, מסקנתי היא כי המגיפה תשמיד בין 70 מיליון לכרבע מיליארד מאוכלוסיית כדור-הארץ. הכמות המדויקת תלויה במידת היכולת של מדינות להמשיך ולהשטיח את העקומה, תוך ויתור על הפעילות הכלכלית. כמובן, אם וכאשר תתרחש פריצת הדרך המדעית, ורק כאשר ניתן יהיה להפוך אותה לפתרון מעשי שזמין ביצור המוני, התהליך הזה ייעצר לפני ההגעה לסיומו הטבעי.
איני מציינת מספר, כדי להמר עליו, או כדי להתרברב אחר-כך שהייתי קרובה לתוצאה. אני מציינת אותו רק כדי להמחיש עד כמה ההיגיון האנושי הליניארי לא מסוגל להבין את גודלו ועוצמתו של האירוע האקספוננציאלי שאנו נמצאים בתחילתו. גם אם מדינה כלשהי תצליח להשתלט בצורה יוצאת דופן על המגיפה, לבודד לחלוטין את כל הנשאים שלה עד האחרון שבהם, ולעצור את התפשטות המחלה בלי הגעה למצב של "חיסון עדר", היא תצטרך לאסור לחלוטין כניסה של אנשים מארצות אחרות, או להשאיר כל מי שנכנס בבידוד מוחלט במשך שבועיים מיום הגעתו.
וזה עדין לא יביא מזור לכלכלה של אותה מדינה, משום שהרבה ענפים בימינו הם גלובליים, ובראשם תעשיית התיירות על נגזרותיה - תעופה, מלונאות וכו', כמו גם כל צריכת הפנאי הקשורה אליה. בנוסף, תימשך השבתת כל הענפים הקשורים בהתקהלות המונית, כמו תעשיית הבידור והספורט, ואפילו מרכזי הקניות והשווקים הצפופים.
למה זה חשוב?
אז למה לעורר תבהלה? לא. אין לי כוונה לעורר תבהלה, אלא רק מודעות. אנחנו עדיין שבויים בשיח של "למה לפגוע בכלכלה"? "מה יהיה אחרי פסח"? "מתי יוסר הסגר", "מה היא אסטרטגית היציאה"?
7, והתוצאה היא שאנשים רבים יושבים בחוסר מעש ומחכים שהכול ייגמר מאליו ויחזור לקדמותו.
מובן כי הסגר המלא שהוכרז לרגל פסח, ונועד למנוע את חזרת גל ההידבקויות האסוני שנגרם בפורים, לא ימשך. מכאן ואילך חשוב שההחלטות יילקחו על בסיס מדעי וחישובים מדויקים של ניהול סיכונים מול תועלת אפשרית, ולא על סמך דוחות אקסל ומודלים של כל מיני מומחי מחשב. ההתקדמות צריכה להיות עקב בצד אגודל, משום שגם אז אנשים בודדים שיחרגו רק במעט עלולים ליצור גל הידבקויות חדש, שיחייב חזרה לצעדים החריפים. ככלל יש לאפשר תחילה רק מה שמייצר סיכון נמוך ותועלת גדולה. לאחר שבודקים את התוצאה לאורך זמן מה, ואם היא חיובית משחררים עוד קצת, שוב לפי אותו הקריטריון - מינימום סיכון, מקסימום תועלת.
מדובר בצעדים שייקחו זמן רב, וברור שהם ייעצרו בנקודה כלשהי שבה הסיכון לא יהיה שווה את התועלת השולית של הצעד. בנקודה זו תוך תיקונים קלים כל הזמן לשני הכיוונים נצטרך לפעול לאורך זמן רב מאוד. כמה? הרבה יותר ממה שאתם מסוגלים לשער.
לא רק שהמצב לא יחזור בקרוב לקדמותו. רוב הסיכויים שהרבה דברים ישתנו לתמיד גם אחרי סיומו הסופי של משבר הקורונה. בתור דוגמה קטנה, אני מאמינה שאנשים שהתרגלו לעבוד עם שיחות ועידה ולהזמין משלוחים הביתה, ישמרו על ההרגלים הללו גם אחרי. יש כמובן גם דברים הרבה יותר מהותיים שלא יחזרו לקדמותם
6, אבל בעיקר חשוב להתייחס למצב בו אנו נמצאים כעת כמצב שיהיה קיים זמן רב מכפי שהוטעינו להאמין.
לכן, המתנה בחוסר מעש לסיום המצב היא התגובה הלא-נכונה. כל אחד בתחום האישי שלו חייב לעשות את מה שנחוץ כדי להסתגל להתקיים במצב הנוכחי, לרבות התאמת התעסוקה. ממש ברגעים אלה אנשים שמבינים את השינויים יוצרים לעצמם ייתרון תחרותי. בעוד אנשים שמחכים לקבלת סיוע מצדדים שלישיים כדי לחזור לגבינה שהייתה להם לפני המגיפה, יישארו מאחור.
מה אפשר לעשות?
הביקוש לתחומים רבים במשק צנח בין לילה, אך בו בזמן זינק הביקוש לתחומים רבים אחרים
13. ככל שנקדים לעודד ניידות בין התחומים הללו כך נוכל לפתור יותר מהר הרבה בעיות. גם במהלך המגיפה וגם ביציאה ממנה. ככל שנקדים להפסיק להתייחס למצב שנקלענו אליו כזמני, ונתייחס אליו כמצב קבוע, כך נמנע מהתוצאות הקשות שלו בזמן הזה, וכך נצא מהמשבר בבוא העת מחוזקים יותר ומוכנים יותר לעתיד השונה שצפוי לנו.
רק בתור דוגמה קטנה: אין לדחות טיפולי שיניים, בדיקות עיניים, ועוד דברים שנראים לנו פעוטים מידי מכדי להקדיש להם תשומת לב. אז כיצד אפשר לעשות זאת? נחוצה חשיבה יצירתית. אולי על-ידי יצירת מרפאות ניידות שיגיעו למטופלים ל-100 מטר שליד ביתם, ויטפלו בהם בציוד מגן מהדבקה. ואל תחכו למשרד הבריאות שיצור אותם. יש להם יותר מידי דברים הרבה יותר חשובים לעסוק בהם. יש לכם רעיון? תיישמו אותו.
גם במישור המקרו-כלכלי, ברגע שמבינים שהמצב הזה יימשך זמן רב, מפנימים שלא ניתן לעקוף אותו בקלילות עם כמה תמריצים לענפים המושבתים ומתנות לילדים, אלא יש צורך בהתאמה כואבת של המשק. אסור גם לחכות עד לסוף המגיפה עם הטיפול בגירעון התקציבי, אלא יש להתחיל בטיפול מיד, על-ידי צעדים כואבים של ייעול, הורדת עלויות, ביטול ביורוקרטיה, וצעדים לא שגרתיים אחרים.
אחד הצעדים שהייתי ממליצה עליו הוא קביעת תקרה סבירה לתשלומי הפנסיות התקציביות שמהוות אבן ריחיים על הוצאות הממשלה. כך לא ייפגעו אנשים שאכן מתקיימים מפנסיות אלה מצד אחד, בעוד אנשים שמקבלים סכומי עתק, שהם לא באמת נזקקים להם, יאלצו לוותר על מעט מהמותרות.
התמשכות המשבר גם תביא מדינות רבות להגביל את הייצוא של אמצעים שנחוצים להתמודד אתו. לכן, יש להיערך כבר כעת לייצור מקומי של אמצעים כאלה, ולא לסמוך יותר על רכבות אוויריות. אפילו לא לייבוא מוצרי מזון כמו ביצים. בנקודה זו יש איום שניתן להפוך אותו להזדמנות שתספק תעסוקה למובטלים רבים. הבשורה המשמחת היא שהממשלה לא צריכה להשקיע בזה. היא רק צריכה להסיר מגבלות ולאפשר ליזמים לפעול בחופשיות
11.
וזו גם קריאה לישראלים בעלי נפש ציונית. זו ההזדמנות להגשים את עצמכם - חקלאים רבים נתקעים בלי עובדים מהשטחים, ובלי יכולת לייבא עובדים מארצות כמו תאילנד. אנו נהיה תלויים יותר ויותר בתוצרת החקלאית שלהם, הם זקוקים לידיים עובדות, וזו גם הזדמנות למצוא תעסוקה באוויר החופשי במקום להיות כלוא בבית.
אפשר גם לא להקשיב לי, כי נכון, אני לא אפידימיולוגית, ולא וירולוגית, וגם לא גנטיקאית, אבל אני לא אמרתי שהקורונה תעלם אחרי הבחירות, ואני בכלל לא מועמדת לפרס נובל, ואולי בגלל זה איני מופתעת מכך שיותר מ-10 אנשים מתו מקורונה. אבל הניסיון מוכיח ש"מומחים" כמו אנשי צבא תמיד מוכנים למלחמה הקודמת (סארס, מרס, אבולה). במאבק בקורונה צפויות עוד עליות וירידות
8 14. אז כדי שלא ננוע כל הזמן בין תקווה לייאוש, כדאי להתכונן לפעול נכון ולא לצפות לדברים שלא יקרו ואז להתאכזב ולשקוע לייאוש יותר עמוק. ואם אני טועה? אז תהיה לנו הפתעה משמחת.