שתי הערות שאין ביניהן קשר אף שהתנהלו בדיון אחד בבית המשפט העליון:
- העברת דיון בבג"ץ לעיני מצלמות הטלוויזיה בשידור חי היא בכייה לדורות. נסיתי לומר זאת כבר ל
דורית ביניש ולא השתכנעה, אבל לא ביצעה.
אסתר חיות נפלה קורבן לרצון ההתבלטות של עמיתיה השופטים והתירה לשדר היום את הדיון על פעילות השב"כ נגד הקורונה. בעוד חמש שנים הכל יבינו כי הדבר הביא להתלהמות גוברת באולם בג"ץ. כל פרחח שירצה להתבלט יישב באולם ויתפרע ויזכה לעדשת המצלמה.
כך היה גם בכנסת. ברגע שהכניסו מצלמה לוועדות ולאולם המליאה, תהליך הדרדור, שהיה עד אז אטי, קיבל תאוצה. היום כל ח"כ מהשוליים יודע כי אם יתפרץ יזכה לשימת לב של הטלוויזיה. יתרה מזאת, גם נציגי הציבור מתפרעים בישיבות הוועדה בפראות רבה ממה שהיו רגילים בגלל הנוכחות הטלוויזיונית. יהיה מעניין לשאול את דעתה של חיות בעוד חמש שנים אם התקדים - מה שמתחיל בכוונה טובה מסתיים בחרטה.
-
נדב ארגמן נכשל כאשר הסכים שהממשלה תשתמש בכלים שנועדו למלחמה בטרור לעיקוב אחרי אזרחים שמפרים את צווי הקורונה (גם על ביבי ואבנר, רובי ובתו, ליברמן ובני משפחתו?). הכוונה היא טובה. מאמין לממשלה. אבל ברגע שכלי כזה יוצא לידיים של פוליטיקאים הוא אינו חוזר. מחר ירצו לעשות זאת רק למעקב אחרי תאונות דרכים, וגם זה חיובי. אחר כך לציתות חשודים בעבירות, שנשלחו למעצר בית ויש חשש כי מתהלכים ברחוב. בסוף זה יהיה בילוש פוליטי מסוכן ודיקטטורי. ככה זה תמיד בכל הדמוקרטיות שקורסות.