X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
הטענות החוזרות ונשנות מצד האליטות בדבר הרס הדמוקרטיה בידי שלטון הימין, נאלמות דום כאשר התערבות בג"ץ בלב ליבה של העשייה הפוליטית, שהיא זכות הקיום של משטר דמוקרטי, מרחפת כחרב מתהפכת מעל לראשה של הכנסת והרשות המבצעת
▪  ▪  ▪
בג"ץ
המחנה ה"נאור"
גישה דו-ערכית זו של התערבות בג"ץ גם חיה בשלום עם רמזים מצד גורמים משפטיים ל"הפעלת טנקים" במקרה של הפרת צו בג"ץ. מכל מקום, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המחנה "הנאור" תולה את יהבו בבג"ץ, לאחר שהפנים שלא יוכל להביס את מתנגדיו הפוליטיים בקלפיות.

מכלול פרמטרים
האמביציות של בג"ץ, שאינן יודעות שיעור, לבסס אחיזה כשחקן נוכח בזירה הפוליטית מזריקות תשומות פרובלמטיות למכלול הפרמטרים המנחים פעילותו התקינה של משטר פרלמנטרי במדינה דמוקרטית ויהודית.

עיקרי הדברים:
"כאשר הממשלה מאמצת ומטפחת ערכים שהנהגת הצבא רואה בהם איום על קיומה של המדינה, וכשהציבור שמזין את כוח האדם של הצבא דורש שהצבא יתבהם, יושחת ויאבד צלם אנוש, הנהגת הצבא תצטרך להחליט מה הוא האיום האולטימטיבי על ביטחונה וקיומה של המדינה: אלפי טילים ופלשתינים סכינאים, או ממשלה שמהנדסת ציבור להיהפך למפלצת שמאיימת לטרוף את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. הצבא אינו צריך לכבוש את הכנסת או את משרד ראש הממשלה ואת תחנות הטלוויזיה כדי לחולל את המהפכה. ה"עם" עדיין אתו. אבל איזנקוט, גולן ואפילו יעלון אינם יכולים להיות בטוחים כמה זמן יישאר "העם" עם הצבא. ההנהגה הפוליטית שדוחפת עכשיו את הצבא למקום שבו עליו להתגונן על נפשו ועל ערכיו, היא שתחולל את המהפכה הצבאית היהודית הראשונה, שאולי כבר התחילה". אין המדובר במניפסט רבולוציונרי של קבוצת שוליים, אלא בקריאה גלויה לצמרת צה"ל לבצע הפיכה צבאית נגד ממשלת נתניהו, שפרסם פרשן בכיר בעיתון הארץ ב-11 מאי 2016, בעקבות הביקורת שנמתחה על סגן הרמטכ"ל דאז, יאיר גולן בעניין "זיהוי התהליכים".
הקלות הבלתי נסבלת המקנה לגיטימיות לקריאה בריש גלי להפיכה צבאית, בשליחות המטרה "המקודשת" של סילוקו של בנימין נתניהו מן השלטון, דווקא על-ידי מי שרואים עצמם כשוחרי הדמוקרטיה, ראוי לה שתעורר תהיות אצל כל מי שעקרונות החופש וזכויות האזרח בראש מעייניו. אולם, קריאתו של פרשן הארץ, רדיקאלית וחריגה ככל שתהיה, מתגמדת כאין וכאפס, לעומת דברים שנאמרו על-ידי לא אחר מאשר כבוד השופט פרופ' אהרן ברק, הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, בראיון מיוחד ונרחב המשתרע על פני 22 עמודים, לדניאל בן-אוליאל ו-יובל יועז, בכותרת "היועץ המשפטי לממשלה - דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק" (משפט וממשל יז (תשע"ה), 1, יח (תשע"ז), 495, באתר אוניברסיטת חיפה).
בתשובה לשאלת המראיינים האם יש קושי במידת הציות של המדינה לפסקי דין? השיב ברק כהאי לישנא וללא כחל ושרק: "... עוד לא ראיתי מקרה אחד שבו הממשלה באה ואמרה "הבג"ץ אמר כך, אבל אני אנהג אחרת", בבחינת הכלבים נבחו אך השיירה עוברת. שואלים אותי: מה יהיה כאשר ראש הממשלה, או מי שזה לא יהיה בראש הרשות המבצעת, יגיד שצו של בג"ץ אינו חוקי ואין כוונה לקיים אותו? תשובתי: זו מהפכה, זה פוטש. ומי שיכריע בפוטש הם הטנקים. אם הרמטכ"ל יפקוד לשלוח טנקים להגן על בית המשפט, ייגמר העניין בדרך אחת, ואם הוא ישלח את הטנקים להגן על הממשלה, אזי העניין ייגמר בדרך אחרת. מה שנשאר לשופט לעשות אם הרמטכ"ל שולח טנקים להגן על הממשלה זה להתפטר. לא הגענו לזה".
דברים כדורבנות, לכל דבר ועיקר, מן החמורים שנאמרו אי-פעם בדו-קרב המתמשך בין הרשויות בישראל, בעיקר כתובנה העולה מן האיום המפורש הנכלל בהם ועוד מפיו של מי שנחשב גם בחלוף 16 שנה מפרישתו מכס המשפט, כ"אורים ותומים" של הרשות השופטת. לגופם של הדברים, ספק אם מי מהרמטכ"לים של צה"ל שיער או העריך עד כמה מופקדות באמתחתו הסמכויות והיכולות שיש בהן כדי להכריע את עתידה וציביונה של המדינה.
ראוי לציין כי בדברי הקדמה לראיון באתר אוניברסיטת חיפה, מציינים המראיינים כי נוסח מקוצר הובא במוסף חגיגי לרגל חג הסוכות שהתפרסם בעיתון הארץ בתאריך 30 בספטמבר 2015, אולם נראה כי יד מכוונת ביכרה להשמיט פיסקה זו במסגרת הגרסה "המקוצרת". מכל מקום, ברשת האינטרנט אין כל זכר לראיון הנ"ל עם השופט ברק באתר עיתון הארץ.
עימות פומבי לוהט
אזכור אגבי ובפרפרזה "רשלנית" משהו למסר המאיים של השופט ברק נכלל בהתייחסות של אמיר אוחנה, בהיותו ח"כ (רדיו 103 FM) ב-8 אוגוסט 2018, בהקשר להתכנות שבג"ץ יפעל לפסילת חוק הלאום, באומרו כי "... זה לא דבר שיעבור בשקט, ולכן התרחיש שאני מתריע מפניו הוא כזה שעלול להוביל למלחמת אזרחים. מי שאמר את זה לפני היה אהרן ברק. כששאלו אותו מה יקרה ביום בו הממשלה תחליט לא לבצע פסק דין של בית המשפט הוא השיב כי 'הטנקים יכריעו'. לא המצאתי דבר".
מבקריו של השופט ברק נוהגים לייחס לו סוג של "יהירות שיפוטית", תוך שהם מרבים לצטט את ביקורתו החריפה של הפרופסור למשפטים האמריקני, ריצ'רד פוזנר אשר שימש שופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים, על ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית" (2007), המכילה מלים חריפות ביותר: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין פירט משפטי".
על-רקע זה יש עניין בהדהוד מחודש של "העימות" הפומבי הלוהט בין ראובן ריבלין בהיותו יו"ר הכנסת, לבין השופט ברק בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון, במסגרתו ביקר ריבלין (22 מאי 2003) את ההחלטה למהפכה החוקתית שמוביל השופט ברק. לדברי ריבלין "התחוללה כאן מהפכה המגיעה לכדי הפיכה של ממש, אשר שוללת מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית. המחוקק לא העלה על דעתו והדעת אינה סובלת מצב שבו בית המשפט העליון מנסה לקבוע במקום לפרש מהם ערכיה של מדינת ישראל". יו"ר הכנסת המליץ לגדור את בית המשפט העליון ולקצץ בסמכויותיו. הוא קרא לכנסת "לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי".
ריבלין פנה לשופט ברק ואמר: "תפתח אדוני כל עיתון ותראה - הכנסת הלא מוצגת במקרה הטוב כמשכנם הלא-רלוונטי של 120 פוליטיקאים בלתי-כשירים בעליל, שאין להם מושג מה המדינה צריכה. הכנסת הרי תמיד מוצגת כמכשול, כעיכוב מטריד". עוד חידד בציניות וציין ..."מה מבין חבר כנסת פשוט, פרימיטיבי כזה, לפעמים מושחת שכזה, בענייני חוקה וחוקתיות. מה מבינים 120 הנודניקים האלה שנבחרו על-ידי המון נבער". ריבלין סיכם בהדגשה כי "תמיד אמרתי שבית המשפט העליון, בהתפשטותו לתחומים לא לו, בהתערבותו בסוגיות שבהן אין לו ואסור שתהיה לו כל סמכות, יכרות בסופו של דבר את הענף שעליו הוא יושב ויזעזע את העץ כולו" (מסקרן לדעת מה דעתו של הנשיא הנוכחי על טיעוניו של יו"ר הכנסת דאז...).
בדברי תשובתו ליו"ר הכנסת, הדף השופט ברק את הביקורת בהדגישו כי "כאשר בית המשפט מכריז שחוק של הכנסת פוגע בזכות יסוד, ומבטל את החוק, הוא איננו פועל בניגוד לדמוקרטיה אלא מגשים אותה במלואה. אם הרוב נוטל שלא כדין זכויות מהמיעוט, זו אינה דמוקרטיה. ביקורת שיפוטית זו היא הגשמתה של הפרדת הרשויות, שכן היא נועדה להבטיח כי הכנסת כרשות מחוקקת, לא תפגע בכנסת כרשות מכוננת. כבילת המחוקק, עליה מלין היושב-ראש, היא כבילה שהכנסת עצמה יצרה, והיא ביטוי לכוחה המכונן העליון.
סכנה לדמוקרטיה
קיומן של נורמות מעל החקיקה הרגילה והמעוגנות בחוקי-היסוד אינה נוגדת את הדמוקרטיה, אלא היא הגשמתה החשובה ביותר. כך הדבר ברוב רובן של מדינות הדמוקרטיה. זוהי מהפכת הזכויות לה אנו עדים מאז מלחמת העולם השנייה בכל המדינות הדמוקרטיות, וזהו הלקח שלמד העולם מהשואה שלנו". ברק סיכם דבריו בהתרסה אלגנטית כלפי ריבלין: "...צר לי שיושב-ראש הכנסת רואה בבית המשפט העליון סכנה לדמוקרטיה. צר לי גם שהוא מאשים אותי ואת בית המשפט העליון כמי שפוגע בקרנה של הכנסת. אין לך דבר רחוק מזה מהמציאות. דווקא בית המשפט העליון חוזר תמיד ומדגיש את מרכזיותה של הכנסת, כרשות מכוננת וכרשות מחוקקת, בדמוקרטיה הישראלית".
מקרה בוחן מעניין המעיד על גישה "נאורה" מצד השופט ברק ניתן לדלות מהתנהלותו לאחר שמצא עצמו בעמדת מיעוט בהחלטה בעניין "חוק האזרחות" (בג"ץ-03/7052 2006) עמדה שהוגדרה על-ידי השופט המנוח מישאל חשין, ככזו אשר בשם עקרון המידתיות, עדיף שיהיה קצת פחות ביטחון תמורת הרבה יותר זכויות אדם. בלשונו של חשין "... זאת אומרת שהוא [ברק] מוכן שיתפוצצו שלושים, חמישים אנשים אבל יהיו זכויות אדם. אני לא מוכן. הוא חושב כך, אני חושב אחרת. לשמחתי הרבה אני ברוב. אני לא מוכן לקחת סיכון. לא במלון פארק ולא בחיפה ולא באוטובוסים מתפוצצים בתל אביב. למה אני צריך לקחת סיכון? יש לנו עסק עם מדינת אויב, איך שלא תסובב את זה. אני לא שמעתי אחרי פרל הרבור, כשארצות הברית נכנסה למלחמה נגד יפן, שיבואו פתאום עשרת אלפים יפנים או יפניות וירצו להתחתן עם אמריקנים ויבואו לאמריקה. לא יעלה על הדעת בכלל דבר כזה" (יצויין כי חשין עצמו הביע חרטה על דברים אלה [24 מאי 2006]. "זה היה בסערת נפש, אין לי שום ויכוח אישי עם הנשיא אהרן ברק. הנושא כל כך טעון וזה נפלט לי").
יצויין כי שופטת ההרכב אסתר חיות, נשיאת העליון דהיום, צידדה בעמדת המיעוט של השופט ברק. לדבריה "...יש לזכור כי אימת הטרור, ככל אימה, עלולה להיות מורה דרך מסוכן למחוקק המבקש להתמודד עם מחולליה. היא עלולה להוביל להטלת איסורים גורפים, כאיסור הקבוע בחוק האזרחות לעניין מתן מעמד לתושבי האזור. איסור גורף כזה מסמן שולי ביטחון רחבים ועיוורים ופוגע באופן בלתי מוצדק ובלתי מידתי באלפים רבים מבני המיעוט הערבי החי בתוכנו".
בכך לא סגי; כמה ימים אחרי מתן פסק הדין בעניין חוק האזרחות נחשף המייל ששלח השופט ברק לעמיתו מאוניברסיטת ייל ובו רמז כי טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה, בלשון הכותב: "טכנית עמדתי נחלה הפסד, אך מהותית יש רוב מוצק להשקפתי שהחוק פוגע בזכות חוקתית ורוב דחוק לכך שהפגיעה לא מידתית. אליבא דהודעת שר המשפטים, אם הפרלמנט ינסה לחוקק שוב את החוק הקיים ללא שינויים, קיימת סבירות גבוהה לפי עמדתו של בית המשפט, שהחוק הזה יהיה בלתי חוקתי". כפי שפורסם, השופט חשין, וכמוהו רוב השופטים העליון, נעלב עד עמקי נשמתו ממכתבו של ברק, אולם הוא סירב להתנצח עמו פומבית.
בראיון פרידה לעיתונאי יובל יועז בעיתון הארץ (23 מאי 2006), מבקר השופט חשין את עמיתו ברק תוך שהוא 'יורה לכל הכיוונים כמעט' ונוקט כלפיו בלשון בלתי מתפשרת, הן בהתייחס להיותו מעין 'מורם מעם' בעיני עצמו, והן בהתייחס לגישתו המבטלת כלפי 'הכרעת העם'. בלשונו הציורית: "אהרן ברק היה יועץ משפטי שאי-אפשר היה להתקרב אליו. הוא לא ספר אף אחד. הוא ניהל את הייעוץ ואת התביעה כפי שרק הוא יודע. החוויה הזו יצרה אצלו תחושה שהוא יכול לעשות הכל. ובאמת, היום במדינת ישראל ברק יכול לעשות הכל. אבל המצב הזה מוליך אותו למחשבה שאין בלתו.
השקפת עולם
דברים שאני למשל הייתי מסמיק מלעשות הוא עושה בלי להניד עפעף. וסביבו התחילה להתגבש קבוצה של אנשים שחושבים שהם מתאימים, הם נפלאים, הם נהדרים. לכן אצלם אין בכלל בעיה של נפוטיזם. כי הם נאורים והם מכירים והם יודעים ולכן אין זה בעיה בכלל לבחור אדם לתפקיד שהוא קרוב משפחה של מישהו. כי להם, בניגוד לפוליטיקאים, מותר להכיר אנשים ולהוקיר אותם. והם גם יכולים לבוא ולומר שאמנם יש בחירות כלליות שבהן ניצחה השקפת עולם מסוימת אבל השקפת העולם שלהם נכונה יותר.
ולכן זה לא משנה אם העם החליט שהוא רוצה ימין כי הם יכולים לבוא ולומר לעם, עם כל הכבוד לך, הימין יישב בממשלה ובכנסת אבל במקום שבו באמת מקבלים הכרעות אתה, העם, לא תחליט. אנחנו נחליט. כי אנחנו חושבים יותר טוב ממך. אנחנו בכלל יותר טובים ממך". במקום אחר בראיון מעיד השופט חשין כי "אצל ברק, אם מחר הכנסת מקבלת חוק במאה ח"כים נגד שניים, הוא יכול לבוא ולקבוע שהחוק הזה בטל. אני חושב שזה לא רציני".
לקרוא ולמאן להפנים, עדות מלב ליבו של בית המשפט העליון, חושפת לאור היום מציאות שלא תאמן, לפיה, נשיא בית המשפט העליון ברק וקבוצת שופטים הנוהה אחר דרכו, שוללת מידי העם ונבחריו את ההכרעה הדמוקרטית, ומחליטים במקומם. את זאת אומר לא אחר מאשר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין, ואמות השיטין לא נעו ולא זעו.
זווית נוספת, הפעם מן האקדמיה, חודדה ב-דצמבר 2010 על-ידי פרופ' גדעון ספיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. בכנס אקדמי שנערך לרגל צאת הספר "המהפכה החוקתית" הדגיש המחבר כי "מ-1992 ועד היום בית המשפט העליון איבד גובה ונכנס לסחרור, ולא בגלל ששופטיו מגינים על המיעוטים אלא בגלל שבג"ץ הפך להיות שחקן מהשורה במשחק הפוליטי-האידיאולוגי בישראל". פרופ' ספיר הוסיף כי הוא רואה כך את הדברים לא משום שאיננו מסכים עם פסיקות בג"ץ, אלא כי בתוך עמו הוא יושב. "אני רואה את הדברים מסביבי, ואני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה ונחרצת לא כמשפטן מלומד, אלא כבן אדם שמסתובב ברחובות העיר. הטרגדיה היא שבג"ץ נהנה ממוניטין שאין לו אחר ורע בעולם המערבי מתחילת שנות ה-90. בשונה מהתזות שלי בספר, על העובדה הזאת אי-אפשר להתווכח.
פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה הדגיש מצידו (2010), כי העשור האחרון (2010-2000) היה הטראומטי בתולדות מערכת המשפט הישראלי. הדברים ניכרים ביחס של החברה הישראלית אל בית המשפט העליון: בתחילת העשור מעל 80% מהישראלים נתנו בו אמון. זהו נתון מרשים לנוכח חשדנותם הכללית של הישראלים כלפי מוסדות השלטון ולנוכח רמת אי-ההסכמה הגבוהה בחברה הישראלית. הצבעת האמון אפשרה לנשיא אהרן ברק לקבוע בצדק ובגאווה: "אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לנו הוא אמון הציבור בנו". והנה, מדד הדמוקרטיה שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי במהלך העשור חלה הידרדרות קיצונית ביחס אל בית המשפט: בשנת 2005 צנח האמון ("במידה רבה או במידה מסוימת") ל-72%, בשנת 2006 הוא ירד ל-68% ובשנת 2007 הצטמצם ל-61%. המהלך הדינמי של אובדן אמון נהפך למפולת בשנת 2008, כאשר 12% נוספים מהישראלים הצטרפו אל המחנה החשדני. בסיום העשור, ולראשונה בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, רק פחות ממחצית האוכלוסייה (49%) נותנת אמון בבית המשפט העליון.
אינטרס ציבורי
אין תימה כי נוכחותו הגוברת של בג"ץ במכלול נרחב של תחומים, כביטוי המגשים את אמירתו האלמותית של השופט אהרן ברק "הכל שפיט", הופכת יותר ויותר למעין "חרב דמוקלס" מעל לראשה של המערכת הפוליטית בכלל, והכנסת בפרט.
מורשתו של השופט ברק הביסה את אחרוני חסידיה של אסכולת מישאל חשין המנוח בבית המשפט העליון, כאשר שותפתו של ברק לדעת המיעוט בפסיקת חוק האזרחות מ-2006, מכהנת כיום במשרת נשיאת העליון. ברוח זו, קיימת התכנות כי צו בג"ץ בעניינו של יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין (25 מארס 2020) שימש כסוג של "ניסוי כלים" מצד בית המשפט העליון, לקראת המשוכות הבאות במערכת הפוליטית. כך קבע בג"ץ, בניסוח מוקפד וחסר תקדים בחריפותו: "אכן, ידענו בעבר מקרים שבהם רשויות השלטון 'גררו רגליים' בקיום צווי בית משפט, וכן מקרים שבהם לא מילאו אחר צווים אלה בשל טענות לקושי ביישומם או באכיפתם או בשל הצורך בהתארגנות.
אך מעולם עד היום לא אירע בדברי ימי המדינה שגורם שלטוני סירב בריש גלי ובהתרסה לקיים צו שיפוטי באומרו כי צו מצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין. כך בחר לנהוג המשיב 1 (אדלשטיין), שהינו אחד מסמלי השלטון (הגם שלעת הזו הוא מכהן בתפקידו מכוח דין הרציפות ובלא שנבחר לתפקיד), והפגיעה שגרם בהתנהגותו זו לאינטרס הציבורי בהבטחת שלטון החוק ובקיום פסקי דין וצווי בית משפט - אין שיעור לחומרתה. אם כך נוהג בעל השררה, מדוע ינהג אחרת האזרח מן השורה? ושאלה זו מהדהדת במלוא העוצמה בייחוד בימים הקשים הללו, אשר בהם אנו מתמודדים עם התפרצות מגפת נגיף הקורונה, והאזרחים נדרשים לציית להוראות ולמגבלות חסרות תקדים המוטלות עליהם, בין היתר, מכוח תקנות שעת חירום".
הניסוח הדורסני המשתקף מפסק בג"ץ הנ"ל, בפרט בהינתן פרשנות אחרת ולגיטימית של החוק לפיו פעל יו"ר הכנסת, עלול להישמע לבעלי אוזן מוזיקלית בעלת כושר הפרדת תדרים, כהדהוד הרתעתי של אזהרתו/פרשנותו של השופט ברק שנזכרה ברישא של רשימה זו: "מה יהיה כאשר ראש הממשלה, או מי שזה לא יהיה בראש הרשות המבצעת, יגיד שצו של בג"ץ אינו חוקי ואין כוונה לקיים אותו? תשובתי: זו מהפכה, זה פוטש. ומי שיכריע בפוטש הם הטנקים"! אין ספק כי זהו מקרה קלאסי שבו "הטון עושה את המוזיקה". אין להוציא אפוא מכלל אפשרות, כי אגרוף המחץ ששיגר בג"ץ לעברו של ח"כ יולי אדלשטיין, כוון למעשה לדרג הבכיר ביותר ברשות המבצעת, בבחינת אמירה חד ערכית - הבג"ץ נהנה מפררוגטיבה נטולת עכבות על אפה וחמתה של ההכרעה הדמוקרטית.
האמביציות של בג"ץ, שאינן יודעות שיעור, לבסס אחיזה כשחקן נוכח בזירה הפוליטית מזריקות תשומות פרובלמטיות למכלול הפרמטרים המנחים פעילותו התקינה של משטר פרלמנטרי במדינה דמוקרטית ויהודית. הציפיה כי בג"ץ ישאף לקדש את עקרון הפרדת הרשויות בעוד מכהנת בישראל ממשלה ימנית, נדונה כנראה לכישלון, ייתכן כדבר הנובע גם מפרשנותו של השופט אהרן ברק לעקרון "מדינת כל אזרחיה", רוצה לומר, ישראל היא מדינה יהודית, אך אין ביהדותה כדי לשלול את אופיה כמדינת כל אזרחיה. ובפרקטיקה, בלשונו של השופט המנוח חשין "בשם קידוש עקרון המידתיות, שיהיה קצת פחות ביטחון תמורת הרבה יותר זכויות אדם", או כפי שהגדיר זאת בשעתו נשיא בית המשפט העליון השופט לנדוי: "שאיפה לשוויון עד כדי התאבדות".
אל ייפלא הדבר כי האקטיביזם שמפגין בג"ץ מתקבל בתשואות סוערות אצל האליטות והזרמים שוחרי הפרוגרסיביות והליברליזם בהמרצת עיתונות המיינסטרים, אשר מצידם נוטים יותר ויותר להעתיק את הפעילות שלהם מזירת הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון. על כן, מי שתר אחר סימנים מעידים לכרסום באיתנות הדמוקרטיה הישראלית, מוטב שיפנה זרקור דווקא למתחם זה. שהרי "טנקים" כבר אמרנו?

הכותב הוא אל"ם בדימוס (לשעבר בכיר באמ"ן), וד"ר ליחסים בינלאומיים.
תאריך:  20/04/2020   |   עודכן:  21/04/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האליטות תולות יהבן בבג"ץ
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
אל"מ בדימוס שלא מבין את הנכתב
הירונימוס  |  20/04/20 17:59
2
אצל
שמ  |  21/04/20 00:36
3
הכתבה מיועדת לאנשים הגונים
בן נאמן  |  21/04/20 06:31
4
בג"צ=הרס הדמוקרטיה ל"ת
דניאל פריידנברג  |  21/04/20 10:26
5
המשוואה
באום  |  21/04/20 12:03
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מאיר חוטקובסקי
צירוף מקרים אקראי הוליד קשר בין בני משפחה לאחר כ-70 שנים כאשר רובם מצאו את מותם בתאי הגזים של הגרמנים והכל בתיווכו של דף פייסבוק
יוני בן-מנחם
ארגון חמאס נכשל לפי שעה בניסיונו לעורר את דעת הקהל בישראל ולהפעיל לחץ פנימי על ממשלת נתניהו לקדם את עסקת חילופי שבויים. זו העת שעל הדרג המדיני לאמץ וליישם את המלצות ועדת שמגר בנושא "תעריפי הגג" לשבויים חיים ולגופות כדי למנוע סחיטה של ישראל
איתן קלינסקי
את שיקול הדעת של "מוקצים מחמת מיאוס" ימשיכו להעריך כל המאושפזים בבית החולים "מעייני הישועה" כשהם יראו ליד מיטתם את ד"ר עבד זחאלקה    את שיקול דעתם של מוקצים ימשיכו להעריך מאושפזים במרכז הגריאטרי בפרדס חנה כשיראו ליד מיטותיהם את סמאהר ג'בארין
עמנואל בן-סבו
כשאני רואה את הפרסומות בתקשורת הכתובה ובערוצים השונים בטני מתכווצת, לסתותיי מתקשחות, מצחי מתקמט, ראשי נד לכל עבר באופן רפלקסיבי, ושאלה אחת מנקרת במוחי, האם מנהלי הבנקים בטוחים שמדובר בלקוחות שהם חסרי בינה, חסרי אבחנה, טיפשים?
דן מרגלית
ברגע שהכניסו מצלמה לוועדות ולאולם המליאה, תהליך הדרדור, שהיה עד אז אטי, קיבל תאוצה. היום כל ח"כ מהשוליים יודע כי אם יתפרץ יזכה לשימת לב של הטלוויזיה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il