היא נולדה ברומניה ועלתה לישראל כשהייתה בת שמונה. היא למדה בגימנסיה בלפור בתל אביב, שירתה בפלמ"ח, ובצה"ל היא הייתה חובשת. כשהתחילה ללמוד ספרות אנגלית והיסטוריה באוניברסיטה העברית, היא התגוררה ברמת גן וחיפשה דירה בשכירות בירושלים. דירת החדר שהיא מצאה הביאה למפנה הגדול בחייה לאחר שהפכה לידידה קרובה של המשפחה שממנה שכרה את דירת החדר.
לימים, בגלל הקשרים החמים שנוצרו בינה לבין בעלי הבית, היא סעדה את רעייתו של בעל הבית כאשר בעלת הבית לקתה בסרטן ועזרה לה גם לטפל בבנותיה.
"
העולם הזה", שטבע על דגלו את המימרה "ללא מורא וללא משוא פנים", היה הראשון שהעז לכתוב בפומבי על כך ש"נקשרה ידידות בין הסטודנטית האלמונית" לבין אחד האישים הבכירים בישראל. באותה תקופה היו מי שתהו מדוע הדיירת הצעירה לא בחרה לקשור קשר עם גבר אחר, ו"העולם הזה" נתן לכך את התשובה כשכתב שהתשובות לכך "יישארו כנראה לנצח סודם של השניים".
החתונה שלא צלחה
בעל הבית היה זקוק לבית חם לאחר מות רעייתו. הוא האמין שאת התשובה לכך תוכל להעניק לו דליה כרמל, שהייתה ידידתו הקרובה. כרמל, שהייתה מזכירתו של בנימין ג'בלי, שהיה באותה עת בעיצומה של פרשת "עסק הביש", לא התלהבה מההצעה למרות שהוא הציע להינשא לה.
משהבין כי לא יוכל לשאת את דליה כרמל לאישה, הוא החליט להיענות לחיזוריה של מי ששכרה חדר ממנו ומרעייתו ולהינשא לה.
לכלה היה תנאי. בתמורה לוויתור על לימודי דוקטורט בהיסטוריה של האומנות, היא תבעה מחתנה הטרי, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות, להמשיך לעבוד בכנסת. את טקס החתונה הצנוע ניהל הרב פרדס, רבה הראשי של ירושלים. הבעל המיועד ביקש שלא לקבוע לו פגישות ביום החתונה בין השעות שתיים לחמש, ומיד לאחר החתונה חזר לעבוד במשרדו.
הכלה הטרייה עצרה בתום הטקס מונית שירות, ונסעה לעדכן את הוריה בשמו של החתן החדש שלה. על הרכש החדש שבו זכה משכיר הדירה, כשהחליט לקשור את גורלו עם השוכרת נאמר: "פשוט וצנוע היה, הדבר הראוותני היחיד בחייו הייתה אשתו הצעירה".
העובדה שהיא הייתה צעירה מבעלה שנים רבות, הביאה לכך שהיא הפכה מקור לרכילות ולביקורת. יש מי שמשווים אותה עד היום לרעייתו של ראש
ממשלה אחר, כשהם מסתמכים על ידיעה שפרסם השבועון "העולם הזה", לפיה היא הורתה להוציא מהפמליה שטסה לאפריקה, דיילת צעירה ונאה משום שקינאה בה.
אישה משפיעה
היא הייתה מעורבת בעבודתו של בעלה, אבל כמנהג נשים של פוליטיקאים היא הכחישה בתוקף שהיא משפיעה על החלטותיו. היא נהגה לצטט את בעלה שאמר: "טול עצה מאשתך ועשה את היפוכה". חברתה הטובה באותה עת
שולמית אלוני טענה שמי שייחסו לה השפעה השפיעה יותר, בכך שהיא גוננה על בעלה בעת הצורך, מאשר בעניינים של פוליטיקה ומינויים.
אחד האנשים שזיהה את השפעתה של האישה הצעירה והנמרצת, היה אחד ממקורבי בעלה שהיה שולח לביתו של הבוס מכתבים שנשלחו אליו כדי שיקרא אותם בביתו. אותו מקורב היה מקבל את המכתבים בחזרה, עם הערות שלא היו בכתב ידו של הבוס.
קשריה עם העיתונות היו מצוינים, וכך גם חושיה הפוליטיים. מעורבותה הפוליטית הגיעה לשיא סמוך לאחת המלחמות וגם בעיצומה של אותה מלחמה. היא השתתפה בחלק מהדיונים הביטחוניים, וניהלה יומן שבו היא תיעדה את האירועים.
היא הפעילה לחצים על הצמרת הפוליטית, וגם אלופי המטה הכללי גילו מהר מאוד שיש לה השפעה מכרעת על בעלה. הסיפורים על מערבותה בכל העניינים הביאו את "העולם הזה" לכנות אותה בתואר "היורשת", בכתבת שער שהביאה לכך שהיא עברה למשוך בחוטים מאחורי הקלעים.
היא התלוותה לכל נסיעותיו של בעלה וזכתה לשבחים. היא שלטה בשפות רבות, הייתה בעלת השכלה רחבה, ובעיקר אשת העולם הגדול.
כשבעלה הלך לעולמו, ציין רופאו האישי ליד סיבת המוות בתעודת הפטירה כי "רעייתו עמדה ליד מיטתו". האגדה מספרת שלמרות שאריה צימוקי, הכתב הוותיק של
ידיעות אחרונות, היה חברם הקרוב של בני הזוג, הצליח העיתון המתחרה
מעריב להיות הראשון שפרסם ראשון את ההודעה על דבר מותו.
מתברר שצימוקי התקשר כדי לשוחח כהרגלו עם הבעל, האישה שענתה לטלפון אמרה לו באידיש שבעלה "הלך". צימוקי חשב שהאיש הלך למשרדו, ולא העלה על דעתו שהאיש "הלך" לעולם אחר, והפסיד בכך למעריב סיפור בלעדי באותה תקופה.
נסו לגלות את גיבורת הטור שאותה נחשוף בסוף השבוע.
- גיבור הטור מהשבוע שעבר: האיש שלא הייתה לו בקיאות בעולם הזוחלים, אבל הבין שצריך להסתובב עם נעליים גבוהות בקריה. הוא גם זה שהסביר את התבטאותו יוצאת הדופן, למי שהפך לימים לשותפו הפוליטי שהוא העיתונאי יאיר לפיד. הוא גם זה שצירף את הכינוי בוגי, שדבק בו בגיל שלוש לשמו הרשמי. הוא איש הצבא שפיקד על אחת היחידות המובחרות בצה"ל - סיירת מטכ"ל, והסתכל בלובן בעיניים של אבו ג'יהאד אחד מראשי המחבלים שחוסל בעת שהוא היה מפקד המבצע.
האיש שידוע בצניעותו המופלגת וביושרו האישי, שפיו וליבו שווים. שלו הדברים היו תלויים בו היה ממשיך לנעול סנדלים בעלי רצועה אחת גם בחיי היום-יום, כפי שעשה שנים רבות בקיבוץ גרופית שבערבה, הוא הרמטכ"ל ה-17 של צה"ל ושר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון.
