הדברים הבאים מהווים סקירה תמציתית של התרחישים העיקריים, הנוגעים להופעת נגיף הקורונה בארץ כאיום פנדמי. מיקוד הדברים הוא בתהליך הבסיסי שעבר על המדינה עד כה, מידת ההכנה בה פגשה המדינה את האירוע ואופן התגובה של מוסדות המדינה, הציבור וגורמים מעורבים אחרים להתרחשויות.
אנו נמצאים בתוך האירוע כחודשיים. המידע הראשון על הופעת מגיפת הקורונה נמסר כבר בתחילת חודש נובמבר 2019, בהוואן שבסין, מקום בו אובחן לראשונה, בו התגלו החולים הראשונים וממנו התפשט הנגע בסין וממנה לעולם הרחב. הנגיף תוקף בעיקר את מערכת הנשימה, מתפשט במהירות באמצעות טיפות נוזל המועברות מאדם נגוע לבריא גם ללא מגע ישיר בגופו. המחלה עוברת תקופת דגירה של כ-14 ימים בגוף הנדבק בה ופורצת כמחלה של דרכי הנשימה. חומרתה היא פונקציה של גיל האדם ושל מחלות או ליקויים מוקדמים במערכות העיקריות של הגוף ושל חולשת מערכת החיסון הטבעית. נכון למועד זה אין עדיין תרופה או חיסון לנגיף זה, והצפי הוא שתרופה אמינה ומאושרת בנהלים המקובלים, לא תהיה בנמצא אלא בעוד שנה ויותר.
נראה
מלחמת הקורונה ה-1 צפויה להמשך כשנתיים, אם לא תופיע מוטציה חדשה של הנגיף כבר בחורף הקרוב ותשבש את הגישות והאמצעים שמעצב כיום העולם בהיסוס ובהצלחה מוגבלת להתמודדות זו.
לפני המשבר
המשבר הוא מציאות של איום כולל על המדינה ואזרחיה - חייהם, אורחות חייהם ואיכות החיים. ההוויה הנדרשת מצד הנהגת המדינה והציבור מול איום, היא היערכות. היערכות משמעה הבנה טובה של האיום, מידע מלא על יכולותיו ודרכי התנהגותו - יכולות וכוונות - התכוננות: תוכניות, אמצעים, ארגון, מלאים, חלוקת אחריות ברורה ומתווי-תגובה אפשריים ואימון המערכים לתרחישי פעולה חזויים עיקריים. מבחינה זו מזכיר משבר הקורונה את המציאות בארץ ערב יום הכיפורים. התרעות - היו, אינדיקציות ראשונות על אופי התופעה - היו, אמצעי התגוננות, מערכי פעולה וארגון כוללים, חלוקת אחריות, תוכנית פעולה, ציוד ואמצעים - היו בחוסר או לא היו כלל.
היה ברור, או לפחות כך צריך היה להיות, שמול פעולתו הרפואית של הנגיף תעמוד מערכת הבריאות הישראלית,
שאינה במיטבה מבחינת אמצעים, כוח אדם ועזרים. היה ברור שמשרד הבריאות יכול להיערך להפעלת מערך הבריאות הארצי ולתכלל את המידע הנוגע למגפה, אבל הוא אינו בנוי לניהול לוגיסטי בהיקף ארצי של התשתיות הללו בעת משבר, ואינו מסוגל לנהל את המשבר ברמה של מטה מבצע המתפעל את כלל הגורמים המעורבים באירוע לאומי כולל. אמת זו יפה כמעט לכל משרדי ה
ממשלה, למעט משרד הביטחון, ביטחון הפנים, ומל"ח (על הנייר). כלומר, כל מי שהתארגן והתאמן לפעולת שטח, שליטה רחבה על אמצעים וכוחות, פריסה מהירה ותאום מקיף של כלל הפעולות, יוכל להתמודד עם אירוע ארצי, וככל שהאירוע פתאומי ומהיר יותר בהתהוותו, הקושי לשלוט ולנהל אותו גדול יותר.
מבחינה זו, ועל-רקע האיומים הצבאיים מחוץ לישראל, היה אירוע הקורונה, בבחינת צפירת אזהרה לגבי-אי-מוכנות הנהגת המדינה ומִשקה האזרחי לאירוע חירום ארצי כולל.
עוד הסתבר, שציבור האזרחים איבד משהו מהביטחון העצמי שלו בתקופת חירום כוללת, שאינה תואמת את ניסיון העבר. ניסיונות העבר רובם ככולם הם אירועי ביטחון. בהיות רבים מאזרחי ישראל אנשי צבא בדימוס, יכולתם להתמודד מול איום שאינו חל על העורף האזרחי באופן ישיר ובצורה החמורה יותר, טובה יחסית. אולם, אנו יודעים שאופיה של מלחמת טילים, אם תכפה עלינו, תחלץ מהמשוואה שני משתנים חשובים ביותר, שבלעדיהם יהיה האתגר חמור לאין ערוך: צה"ל יהיה עסוק בלחימה רב-חזיתית ומרכז הכובד של תשומת הלב הפיקודית יהיה בה; החיילים הטובים והכשירים ביותר, ימצאו בחזית, לפרק זמן בלתי ידוע.
ההתנהלות "הנינוחה" יחסית בשלב הכניסה למשבר ובהתייחס לממדים הרחבים שקיבל תוך זמן קצר, גרמה להזנחתן של
"גומחות" רגישות מאוד בחברה האזרחית, דווקא לסוג זה של משבר: אוכלוסיית הגיל השלישי (המתגוררת בבתי אבות או בדיור מוגן מסוג אחר), אזרחים ערירים, ניצולי שואה, נכים ומוגבלי תנועה אחרים, נוער בעל צרכים מיוחדים ועוד. בסה"כ מדובר
באוכלוסייה המונה כמיליון נפש1 ונמצאת בגידול מואץ, בשל עלייה בתוחלת החיים והעלייה מחו"ל. מסתמן כבר עתה שלאי מוכנות זו, יש ויהיו השלכות קשות על תהליך היציאה מהמשבר ועל היקף והרכב הנפגעים ממנו בריאותית ונפשית.
יש לומר שלצד שאננות יחסית ואי-מוכנות של מערכות הבריאות, הכלכלה והכלים לניהול משברים ברמה הלאומית, תפסו הממשלה וראש הממשלה, נתניהו, מהר את המגמות הראשיות אליהן מתפתח משבר הקורונה והחלו מנהלים אותו באופן סביר בנסיבות הנתונים בהם החל. תגובות אלה גרמו לכך שהיקף הנזקים הבריאותיים הישירים יחסית למדינות אחרות איננו גדול, וכי התפתח מצב שמאפשר כחודשיים וחצי אחרי פרוץ המשבר בארץ, להתחיל בחשיבה וניהול מסודרים של תהליכי יציאה ממנו. בהתחשב בעובדה שכל האירוע מתנהל תחת הנהגתה של ממשלה זמנית,
2 המוגבלת בסמכויותיה ויכולותיה לפעול ביעילות, ההישג טוב אפילו יותר.
לקראת יציאה, אין לנו את מרווח ה"שאננות" הקודם שנבנה על ההערכה מתי תגיע המגפה לכאן; ביציאה היא כאן עימנו מהיום הראשון, ולכן המרווחים לטעות וחוסר זהירות מינימליים. ולמדנו את חשיבותה של תקיפות והחלטיות באכיפת נוהלי חירום על כל הציבור ללא יוצאים מהכלל.
שלב הבלימה
במלחמה, כמו במלחמה; ולא במקרה השוויתי משבר זה להשתלשלות מלחמת יום הכיפורים. מאז פרץ המשבר בארץ, לפני כחודשיים, נמצאת ישראל במלחמת בלימה נגדה. בהעדר תרופה וחיסון, ועל יסוד "ההפתעה האסטרטגית" של מהירות התפשטות הנגיף וקטלניותו הבררנית (קשישים וחולים כרוניים בראש הנפגעים), נותר בידי מדינות העולם וישראל בכללן כלי אחד בלבד למאבק אפקטיבי בו - צימצום דרסטי של קצב ההדבקה. התברר שתהליך ההדבקה מתנהל על-פי טור גאומטרי (מעריכי) של מחזור בן יומיים או יותר שבו מוכפל מספר החולים. פירוש הדבר הוא שמדי יומיים או שלושה, מוכפל מספר החולים ומתוכם גדל גם מספר החולים הקשים, ולבסוף גם מספר המתים.
הנתיב הקריטי לשליטה במצב עובר דרך קצב התרבות מספר החולים הקשים והמונשמים, מספר המיטות הזמינות להם, צוותים מטפלים ומכונות הנשמה. כ"כ, חיונית תמונת מפת פריסה גאוגרפית ודמוגרפית של המחלה באוכלוסייה, כלומר: מספר הבדיקות האמינות שניתן לבצע ביום בכלל האוכלוסייה. (המדידה היא תמיד סטטיסטית ואימות יציאה מהמחלה מחייב לפחות שתי בדיקות עוקבות בהפרש של כ-5 ימים).
ליבת המשבר שאיים על המדינה בתחילת המאבק, הייתה חשש שיתפתח צורך לקבל החלטות מוסרניות במקום החלטות רפואיות לגבי מיון המטופלים מול אופי הטיפול שיהיה זמין עבורם.
באין חיסון למחלה, הושתתה אסטרטגיית המאבק על הפרדה חדה ומהירה של האזרחים, בין חולים לבריאים ובין צעירים למבוגרים. תכונות-יסוד של הציבור הישראלי:
אינדיבידואליזם, משמעת עצמית וציות לאוטוריטות הממלכתיות שבו וצפו אל פני השטח. הציבור התקשה להסתגל, לכל אלה, במיוחד בתקופה שבה מרובים החגים המשפחתיים בישראל דוגמת פסח. התברר שהציבור התקשה להפנים את הוראות המידור וההפרדה ולא קיימם בהקפדה הדרושה; תוצאות בהיקף וקצב התחלואה לא אחרו לבוא וחייבו החמרת האמצעים.
זהו עוד לקח משלב הבלימה לשלב היציאה - קל יחסית להתפרק ממסגרות כובלות, אולם יש לכך מחיר כבד.
סגירת הפעילות המשקית, לצד הגדלת ההוצאות בגין המאבק בקורונה, החלה לתת אותותיה בגידול מהיר במספר המובטלים והנמצאים מחופשה מאונס, בירידת ההכנסות המדינה, בסגירת עסקים ובחשש לתהליכי התמוטטות בלתי-הפיכים של ענפים שונים במשק. הדילמה הפכה עתה לשאלה דו-קוטבית: מה קודם או חשוב ממה -
בריאות הציבור או בריאות המשק? עד מהרה התברר שבריאות המשק היא גם חלק מבריאות הציבור ולהפך.
בשבועיים - שלושה האחרונים, הפך הוויכוח בשאלת המועד והדרך להקלת הסגרים סוער ונראה היה שקבוצות אינטרסנטיות מנסות להשפיע על עיצוב המדיניות הלאומית, ומסכנות ובכך את מה שהושג עד כה. במקומות אחדים נשמעה מפורשות דעה שיש ליטול "סיכונים" בהחלטות על החזרה המשק לפעילות, כשכוונת הדוברים היא
להסתכן ביותר חולים ונפטרים ובלבד שנציל את המשק. אינני מקבל גישה זו; ראשית, מפני שאינני סבור שהיא נכונה מוסרית. שנית, מפני שאני סבור שבחלק מהמקרים היא איננה אחראית ואמיתית, אלא תירוץ להשתחרר ממגבלות שאינן נוחות מצד מי שלהערכתם סיכוניהם הבריאותיים פחותים משל אחרים. שלישית, אוי לנו אם שיקולים כלכליים שאינם כורח אבסולוטי לקיום הכלל, יהיו מדד לשאלה: בכמה קורבנות נשלם עבור נוחיות והרפתקנות.
בניתוח המציאות בתקופת הבלימה, ישנם נושאים חשובים נוספים שיהיה צורך לבודקם בהקדם. עניין זה יהיה חיוני אם נעמוד בחורף הקרוב בפני התפרצות נוספת של הקורונה, שחלק מהמומחים צופים אותה ברמת סבירות גבוהה.
לקראת העתיד
אנו ערב פרסום תוכנית ממשלתית ליציאה מהסגרים והמגבלות וחידוש פעילות המשק. היציאה עצמה היא תהליך קצר-טווח יחסית ומוגבל בהיקפו ומשמעויותיו הישירות. לשלב הבלימה יהיה מחיר כלכלי לא מבוטל, ותשלומו ימשך תקופה ארוכה. תהליך היציאה קשור קשר הדוק ללקחים משני השלבים הראשונים. ללא הפקתם ויישומם הקפדני בתהליכי היציאה, יוביל הדבר לסיכון בריאותי ולסיכול ההזדמנות הבלתי חוזרת לאמץ לקחים חיוביים כדרך חיים משופרת לעתיד גם לעיתות שאינן משבריות ובוודאי במקרה של משבר חוזר. זהו, למשל, המצב בתחום הלימוד המקוון מרחוק, תחבורה ציבורית בעידן של קורונה, רכש ואספקה מקוונים, פעולות פיננסיות מרחוק, עתיד החקלאות הישראלית, מעורבות המשק הישראלי בתחום הבריאות והרפואה ועוד.
במשך ימי המשבר קיימה התקשורת הישראלית רצף אינטנסיבי של שידורים, ראיונות, ויכוחים דיונים כמותיים ותיאוריים של הנעשה בארץ ובחו"ל. להערכתי, הייתה פעילות זו מוגזמת, מיותרת ובמרבית המקרים הרבתה בלבול ותסכול.
תפקיד התקשורת תמיד הוא לספק חדשות עדכניות ומהימנות, קל וחומר כך בימים משבר, חוסר בהירות וספקות. אין לראות בה גורם רשמי ומוסמך לספק לציבור הודעות/ הנחיות/ והכוונה כיצד עליו להתנהל מכאן ואילך. המידע המוסמך צריך להימסר ע"י אחד משלושה גורמים בלבד: ראש הממשלה - בנושאים עקרוניים או מורליים, המשרד הממשלתי הממונה - בנושאים מקצועיים רלוונטיים, והגורם המתכלל את הפעילות הארצית, בנושאים לוגיסטיים, אירגוניים ותפעוליים. חלק מהתופעות של חוסר משמעת ציבורית נבע לטעמי מבלבול, מפערי מידע ופרשנות מבלבלת למידע שפורסמה ע"י פרשני הרשתות, כל אחד על-פי דרכו והבנתו. כבר בתחילת שלב הבלימה, עסקה התקשורת בסימפוזיונים מקצועיים ופוליטיים הנוגעים לאופי המשבר סיבותיו ודרכי ההתמודדות בו, כאשר היא מספקת דרכי השפעה סלקטיביות ופולמוסניות מיותרות ומבלבלות לאנשי מקצוע שאינם מופקדים על הטיפול בו ולפוליטיקאים בהווה ובעבר, כיועצים בלתי- קרואים.
כך או כך,
הוראות פעולה על -ידי הגורם הלאומי המוסמך, מחייבות את הציבור לבצע ואת הרשויות לאכוף ביצוע ללא היסוס וללא משוא-פנים. מדיניות זו שלא תמיד עמדה על הגובה בשלב הבלימה, יש לתקן ולהפעיל בקפידה כבר מתחילת שלב היציאה.
