למעלה מ-75% מ-1.5 מיליארדי תלמידי העולם מושבתים בשל הקורונה – מצב שהוא חסר תקדים הן מצד עצמו והן מצד השלכותיו. בטווח הזמן המיידי, סגירתם פוגעת בתפוקה של ההורים; בטווח הארוך ובצורה מדאיגה יותר, הדבר יפגע בעתידם ובסיכוייהם של הילדים, מזהיר אקונומיסט.
סגירת בתי הספר משפיעה במיוחד על התלמידים הצעירים ביותר והעניים ביותר. יש להם פחות גישה לשלוש ארוחות ביום, למחשב המחובר לאינטרנט, להורים משכילים ולמרחב לימודי שקט. אם ילדים בני שמונה לא ילמדו עד הסתיו, כפי שמסתמן בכמה מדינות, הם יאבדו קרוב לשנה של הישגים. בלי התערבות חיצונית, התוצאות עלולות להיות מורגשות לאורך כל ימי חייהם.
ניתן שניתן ללמוד זאת מהפסקות לימודים כפויות קודמות ברחבי העולם, בין אם בשל נזקי טבע, בין אם מסיבות בריאותיות ובין אם בגלל שביתות מורים. זה נכון לגבי תלמידי כיתה ג' בארה"ב שנפגעו ממזג האוויר, תלמידים בלגיים שסבלו ב-1990 משביתה בת חודשיים, ותלמידים במערב אפריקה שהיו עדים לעלייה בהריונות ולשימוש באלכוהול בקרב חבריהם בשל האבולה ב-2014. במערב אין תקדים מן התקופה האחרונה, אך מחקר הוכיח שסגירת בתי הספר האמריקניים ב-1916 בשל מגיפה של שיתוק ילדים פגעה בהצלחתם של התלמידים בהמשך חייהם.
לפחות במדינות העשירות, המצב כיום שונה: 90% מהן מספקות צורה כלשהי של לימוד מרחוק. אבל גם שיטה זו יוצרת חוסר שוויון. בבריטניה מסופק לימוד מרחוק ליותר ממחצית מתלמידי בתי הספר הפרטיים, לעומת 20% בלבד מתלמידי בתי הספר הציבוריים. בשבועות הראשונים של המגבלות דיווחו בתי הספר בארה"ב, כי שליש מתלמידיהם לא התחברו לשיעורים המקוונים – לעומת נוכחות מלאה בבתי הספר היוקרתיים, וכמובן לעומת מי שיכלו לשכור מורים פרטיים.
במאה האחרונה זינק שיעור הילדים בבתי הספר היסודיים מ-40% ל-90% מבני שכבת הגיל, ובתי הספר הפכו למכשיר חשוב של תנועתיות חברתית. סגירת בתי הספר כעת, יוצרת מגמה הפוכה. אחד החששות הוא מגמה נרחבת של אובדן הידע שכבר נצבר, כפי שמתרחש בחופשות הקיץ – בעוד בעלי היכולת יצליחו לשמר אותו. הפערים יהיו גם בתוך המדינות וגם ביניהן. בדנמרק, סלובניה ושבדיה יש ל-95% מבני ה-15 גישה למחשב; בארה"ב השיעור הוא 100% במשפחות העשירות ו-75% בעניות; במקסיקו – 94% ו-29% בהתאמה. ובמשפחות עניות יש יותר ילדים על מחשב בודד.
גורם חשוב נוסף הוא עד כמה התלמידים רגילים לעבודות עצמיות. אם הם מורגלים ללימוד פרונטלי, בו המורים מכניסים להם הכל לפה בכפית, הם לא יסתדרו עם משימות אחרות. במדינות כמו אסטוניה ויפן, קיימת מסורת של עבודות עצמיות; במדינות
OECD השיעור הממוצע הוא 40% מהפעילות – אך הוא נמוך משמעותית בצרפת, איטליה וספרד (שלוש מדינות שנפגעו מהקורונה בצורה הקשה ביותר).
הגורם המשמעותי ביותר בחוסר השוויון שיוצרת הקורונה הוא מה שאקונומיסט מכנה "הפער ההורי": ככל שההכנסה גבוהה יותר, ההורים נותנים יותר אמון בלימוד מרחוק ובלימוד עצמי. מאז שנות ה-70 הגדילו ההורים המשכילים והאמידים בצורה משמעותית את הזמן שהם מבלים עם ילדיהם, כולל בענייני לימודים. מצב זה גורם ממילא להגדלת הפערים בין הילדים, וכעת הם יתרחבו עוד יותר, כאשר הורים מן השכבות הנמוכות יתקשו לסייע לילדיהם להתמודד עם הלימוד מרחוק.
גם במדינות העשירות התמונה לא תמיד מלבבת. בית ספר יסודי באמסטרדם מצא, כי 28 מבין 190 תלמידיו לא יכולים להשתתף בשיעורים המקוונים, והוא מלמד פרונטלית 15 מהם שלוש פעמים בשבוע, ומצא מי שיסייע ל-13 הנותרים. ואילו בנורבגיה עולה סגירת מערכת החינוך למשך המקומי למעלה מ-160 מיליון דולר ביום – בעיקר האובדן הצפוי של הכנסות אותם ילדים כאשר יגדלו.
דרך נוספת לבחון את נזקי אובדן הלימודים היא להיכנס לעומק הנתונים העוסקים בהשלכות חופשות הקיץ, אומר אקונומיסט. בארה"ב גורמות חופשות ארוכות אלו לאובדן של 50%-20% מהמיומנויות שנרכשו בשנת הלימודים הקודמת. השנה, בצירוף הסגירה הממושכת בשל הקורונה, הם עלולים לאבד את התוצר של שנת הלימודים כולה. הפגיעה תהיה קשה במיוחד בכיתות הנמוכות, שם נלמדות מיומנויות בסיסיות. התוצאה, שוב, תהיה העמקה של הפערים ופגיעה בתנועתיות החברתית, שמשמעותן נעה בין רווחה כלכלית לבין מצב בריאותי ואפילו הסיכוי להגיע לכלא.
בתי הספר היסודיים מספקים הזדמנות קריטית לצמצום הפערים בכלל, אך כעת היא הולכת לאיבוד. חשש ספציפי הוא לגבי יכולות הקריאה: כאשר ילדים מתקשים לרכוש מיומנות זו, הם מאבדים את המוטיבציה בכלל, קוראים עוד פחות ונותרים הרחק מאחור. לאותם ילדים יש פחות סיכוי לסיים את לימודיהם ויותר סיכוי למצוא את עצמם בבית הכלא. הימצאות בבית, ללא מסגרת מחייבת, תעמיק בעיה זו.