העולם מלא בחולצות מלוכלכות – אמר פעם סוחר האג"ח האגדי ביל גרוס, בהתייחסו להנפקותיהן של מדינות שקועות בחובות. אבל צריך ללבוש משהו, ולכן משקיעים רבים פונים בימים אלו לאג"ח של ארה"ב, למרות הניהול הפיננסי הלא-מזהיר שלה, כי זוהי החולצה הכי פחות מלוכלכת.
הממשלות הבעייתיות ביותר מצויות במשקים המתפתחים, מנתח אקונומיסט – 66 מדינות בעלות חובות ממשלתיים של 17 טריליון דולר, שהם 24% מהחוב העולמי. סוכנות הדירוג פיץ' כבר הפחיתה השנה את דירוג האשראי של 18 מהן, יותר מאשר בכל שנה שלמה קודמת. ארגנטינה לא שילמה ריבית ב-500 מיליון דולר, ואם לא תגיע להסכם עם נושיה עד 22 בחודש – היא בסכנה של חדלות פרעון, בפעם התשיעית בתולדותיה. אקוודור השעתה לארבעה חודשים תשלומים ב-800 מיליון דולר. לבנון לא פרעה בחודש מארס אג"ח ב-1.2 מיליארד דולר. ונצואלה חייבת הון עתק – במזומן ובנפט – לנושיה, במיוחד ברוסיה וסין.
למעלה מ-100 מדינות, כולל דרום אפריקה, ביקשו סיוע מקרן המטבע הבינלאומי, שאישרה עד כה 40 הלוואות קטנות יחסית שהיא נוהגת להליך בהליך מזורז אחרי אסונות טבע. גם מצרים מבקשת סיוע, תשעה חודשים בלבד לאחר שסיימה לפרוע את ההלוואה שקיבלה ב-2016. המשקיעים רואים ומגיבים: מאז ינואר הם מכרו מניות ואג"ח ב-100 מיליארד דולר של השווקים המתעוררים, פי שלושה מאשר בתקופה המקבילה במשבר של 2008.
עם זאת, תחושת הפניקה החלה להירגע. הפדרל ריזרב הזרים מזומנים ל-14 בנקים מרכזיים – כולל אלו של ברזיל, מקסיקו ו
קוריאה הדרומית – ובכך מנע מחסור בדולרים. משיכות ההון פסקו והריבית על האג"ח ירדו – מה שמצביע על ירידה בסיכון. במצב זה ניתן לבחון בצורה פרטנית יותר את מצבן של מדינות אלו – וזה מה שעושה אקונומיסט. הוא בדק את מצבן של 66 המדינות בהתאם לארבעה קני מידה פיננסיים: החוב הציבורי כאחוז מהתמ"ג, החוב החיצוני, עלות גיוס ההון ויתרות המט"ח.
התוצאה היא דירוג כולל של חוזק המדינות המתפתחות [ישראל היא מדינה מפותחת ולא נבדקה בידי אקונומיסט], ויש הפתעות ברשימה. המדינות החזקות ביותר, לפי אקונומיסט, הן: בוטסוואנה, טייוואן, דרום אפריקה, פרו, רוסיה, הפיליפינים, תאילנד, סעודיה, בנגלדש וסין. החלשות ביותר הן ארגנטינה, עומאן, מונגוליה, טוניסיה, סרי-לנקה, אנגולה, בחריין, זמביה, לבנון ו-ונצואלה.
הקורונה פוגעת בשווקים המתעוררים לפחות בשלוש דרכים: הסגר על האוכלוסייה, ירידה חדה בייצוא ומשיכת השקעות זרות. אפילו אם המגיפה תשכך במחצית השנייה של השנה, התמ"ג שלהן ב-2020 יהיה נמוך ב-6.6% מן התחזית המקורית של קרן המטבע. מדינות אלו יזדקקו לפחות ל-2.5 טריליון דולר כדי לצלוח את המשבר – ממקורות פנימיים או חיצוניים.
דרך אחת לסייע להן היא להפסיק לגבות מהן: G20 כבר הודיעה על השהיה לשנה של התשלומים מ-77 המדינות העניות ביותר; G7 האיצה במלווים הפרטיים לפעול בצורה דומה. למעלה מ-70 מלווים כאלו הודיעו על תמיכה ברעיון, אם כי ציינו שהוא מורכב ובעייתי. הקפאה כוללת של פרעון החובות נראית פחות חיונית מאשר לפני שבועיים בלבד, מציין אקונומיסט, שכן המלווים נרגעו לפחות במידת-מה. אולי זוהי אופטימיות-יתר, אבל אפילו היא יכולה לסייע לשווקים המתעוררים למחזר את חובותיהם בתנאים סבירים יותר. הרגיעה היחסית גם מאפשרת לבחון כל משק לגופו, במקום המבט הכולל על הקבוצה כולה.
לגבי הדירוג שלו מעיר אקונומיסט, כי המדינות החזקות ביותר למעשה אינן מתאימות להגדרה של "שוק מתעורר", למרות שפורמלית הן נכללות בקבוצה זו. ואילו רוב המדינות החלשות ביותר הן ברובן קטנות; 30 המדורגות בחלק התחתון של הטבלה מהוות רק 11% מהתמ"ג של כל ה-66 ופחות מרבע מכלל החובות החיצוניים שלהן. נקודה נוספת: החוב של למעלה ממחצית מן המדינות הוא פחות מ-60% מהתוצר שלהן – כך שבהיבט זה הן דומות ליעד של גוש האירו, שרוב חברותיו אינן מצליחות לעמוד בו.
בהיבט של תשואת האג"ח, המלמדת מהו מחיר גיוס ההון, מצא אקונומיסט שהיא עומדת על 10% ומעלה ב-16 מן המדינות. לעומת זאת, ב-20 מדינות התשואה היא 4% ומטה – שיעור דומה לזה של המדינות העשירות. בשנה הקרובה יצטרכו 66 מדינות אלו למצוא 4 טריליון דולר כדי לפרוע את חובותיהן ולכסות גרעונות צפויים במאזן התשלומים השוטף. בלא סין, המספר הוא 2.9 טריליון דולר. מצד שני, יש להן יתרות מט"ח של 8 טריליון דולר (5 טריליון דולר ללא סין). למחציתן יש די יתרות כדי לכסות את כל ההתחייבויות השנה. לאחרות – כולל 27 מתוך 30 האחרונות – יש רק 500 מיליארד דולר; הבעיה החמורה ביותר היא של טורקיה, אשר מכרה מט"ח כדי לחזק את הלירה. חישובים אלו אינם מביאים בחשבון את הסכנה של בריחת הון, כאשר אזרחים מחליטים להוציא לחו"ל את כספם, אבל גם אינם מניחים שהמדינות יצליחו לגייס השקעות זרות. בשבועות האחרונים גייסו השווקים המתעוררים 44 מיליארד דולר, כך שהתחזית הרבה פחות עגומה מאשר לפני שבועות בודדים.
