אחרי שנים רבות של מחקר ובתום מאמצים טכנולוגיים ומדעיים עצומים, סוף-סוף הנחיתו בני האדם חללית על כוכבם של היצורים מן הגלקסיה הרחוקה. הפגישה הייתה נרגשת. לאחר שלחצו מרפקים והתחבקו (ממרחק בטוח, כמובן!) ביקשו בני האדם לראות את הישגיה של הציוויליזציה המפותחת של בני הכוכב. הסיור נפתח במערכת החינוך המקומית, וראש החייזרים המארחים לקח את אורחיו לפגוש בתלמידים ובמורים.
"והיכן הפעוטות"? שאלו האורחים. "הפעוטות? בפעוטונים, כמובן", ענה החיזר. בני האדם ביקשו לראות את התינוקות החמודים, ומארחם נענה ברצון. הוא הוביל אותם אחר
כבוד אל מבנה מוקף פרחים אקזוטיים, והזמין אותם להכנס. בפנים, על השטיחים המלטפים והרכים, זחלו להם בשמחה כעשרים דרדקים ערניים להפליא.
"והיכן המטפלות"? ביקשו חברי המשלחת לדעת. "המטפלות"?? תמה החיזר, "הן כאן, כמובן. אך לא תוכלו לראותן". "מדוע לא"??? "כי הן שקופות", ענה המארח. "שקופות??? מה זאת אומרת שקופות??? למה שקופות"??? החיזר חייך בסלחנות, אם כי התפלא על תמיהתם ובורותם של אורחיו הנכבדים. "בוודאי שהן שקופות", הסביר. "הן לא חשובות, ולכן אין צורך לראות אותן". "לא חשובות"??? אנשי כדור-הארץ הנדהמים לא יכלו להבין זאת.
"אסביר לכם", אמר החייזר. "הפעוטונים שלנו פועלים על בסיס שתי הנחות עבודה בסיסיות: הראשונה, שלהורים יהיה היכן להשאיר את התינוקות כשהם הולכים לעבוד. והשנייה, שהתינוקות יהיו מרוצים. כל השאר - לא משנה. מטפלת שמחה, מטפלת לא שמחה... מטפלת מרוצה, מטפלת לא מרוצה... כל זה לא חשוב. וגם לא מעניין אותנו מה הן חושבות. אנחנו יכולים להחליף אותן מתי שרק נרצה, ולכן דעתן והרגשתן אינן רלוונטיות עבורנו, כמו גם תנאי העבודה שלהן. אז כדי לחסוך במשאבים, עשינו אותן שתהיינה גם שקופות..."
הסיפור המטורלל הזה לא היה ראוי כלל להכתב, אילמלא העובדה שהוא תיאור מדויק של המציאות במדינת ישראל. אלפי מטפלות קמות בכל יום ויוצאות לעבודה שהיא קשה, מורטת עצבים וכוחות. בהרבה מן המעונות המטפלות הן גם עובדות הניקיון אשר מנקות את המעון בזמן שהפעוטות ישנים, וברוב המקרים הפסקת צהריים אין. ובעבור כל העבודה הקשה והמסורה הזאת, רוב המטפלות מרוויחות שכר מינימום (או אולי מינימום פלוס עוד קצת, אם יש להן מזל...). כבר שנים שהמטפלות נופלות בין הכסאות ולא מקבלות את היחס הראוי להן.
פלנטה רחוקה
וזה פשוט מגוחך: מצד אחד, רואים בהן ומכנים אותן "מחנכות לגיל הרך", ומצד שני מחזיקים אותן בתנאי עבדות תחת משרד הרווחה. זאת, במקום להעביר אותן אל משרד החינוך, כפי שדורש ההיגיון הבריא, כדי שהן תהננה מתנאי-שכר של עובדי הוראה. ואם הזכרנו עובדי הוראה: בזמן שהמורים חוגגים להם חופשת-קיץ ארוכה וברת-משכורת, רוב המטפלות מקבלות בין עשרה לעשרים ואחד (שוב, אם יש להן מזל..) ימי חופשה באוגוסט. זה הכל. והשנה, כך שמענו, הן עלולות לאבד אפילו את המעט זה.
וכמו בסיפור בו פתחנו, יושב לו על כס שר הרווחה, אשר בידיו שבויות המטפלות, חייזר שחי על כוכב אחר. תמיד חשבתי ש"אקוניס" נשמע כמו שם של פלנטה רחוקה... אבל עכשיו אני יודע בוודאות שככל שהדבר נוגע למטפלות, אקוניס הוא חייזר. ועבורו הן שקופות. מן הצדק יהיה לומר שהן שקופות כבר שנים. שר הרווחה קודם,
חיים כץ, לא עשה דבר על-מנת להיטיב את מצבן של המטפלות, וגם השרים שהיו לפניו לא הראו שום יחס של הגינות וצדק למחנכות הגיל הרך. אקוניס קבל ירושה רעה, נכון לומר שאין הרבה שהוא יכול לעשות במצב בו הוא מכהן כשר בממשלה זמנית, אולם הוא ממשיך ללא מחאה את היחס השערורייתי כלפי המטפלות, וכמו קודמויו בתפקיד, גם עבורו הן שקופות. ובתקופת הקורונה הזגוגיות של המטפלות שוברת שיאים חדשים.
עם סגירת מערכת החינוך ב-12 במרץ, יצאו כל הגננות בזעקה על-כך שאת הגנים לא סגרו, ושזו חוצפה לסכן אותן. ביום ראשון, 15 במרץ, כבר היו גם הגנים סגורים. אולם באותם ימים קריטיים, אף אחד ממערכת החינוך או הרווחה לא פצה פה ולא ציפצף, ולא אמר מילה וחצי מילה בנושא בטיחותן של המטפלות. בסופו של דבר, סגירת המעונות הייתה פועל יוצא של סגירת הגנים, ולא אקט נפרד של הגנה והתחשבות במטפלות. כי הן, כמובן, שקופות. ומה שהן חושבות ומה שיקרה להן, לא מעניין אף אחד. בוודאי לא את החייזר אקוניס.
כעת מדברים על חזרה לשיגרה כל-שהיא, ומתכננים את פתיחת מערכת החינוך. זה כולל, כמובן, גם את המעונות, אולם ההנחיות למטפלות מגיעות בשיטת הסלאמי, זעיר פה זעיר שם, בזרזוף בלתי-סדיר ובאופן בלתי-ברור. וההוראות שכן מגיעות, מנותקות לחלוטין מן המציאות. ממש כאילו חיבר אותן חייזר, או חבורת חייזרים.
"המעון הוא המקום שבו יהיה הכי קשה לשמור על סטריליות", אומרת ב', מטפלת מוסמכת בעלת ותק של שנים. "התינוקות חוטפים מוצצים זה מזה, מתחככים זה בזה, וקשה מאוד יהיה ליצור רווח ביניהם. את המסיכות שנעטה על פנינו הם ינסו למשוך מעלינו ללא הרף, וקשה מאוד יהיה לשמור על היגיינה. הילדים באים לפעמים מנוזלים, ואם המטפלת לא תבחין בכך מהר, הנזלת הזאת יכולה להמרח כהרף עין בכל החדר. התינוקות מתעטשים ללא הודעה מוקדמת, ואני רוצה לראות את מי שיכולה ללמד תינוק בן ששה חודשים שצריך לעשות את זה לתוך המרפק..."
קבוצת סיכון
חלק מאי הבהירות שיוצר משרד הבריאות היא לגבי לינת הפעוטות במעון. עדיין לא ברור מה יהיה, אך היה מי שהציע שהתינוקות יישארו במעונות רק עד הצהרים, ואין להלין אותם שם. "זו האוויליות בהתגלמותה", מסבירה ב'. "אם יש איזה שהוא זמן שבטוח שהם יהיו כולם באותו חדר, זה כאשר הם ישנים, כי זה הזמן היחיד בו אפשר לשמור אותם ברווחים של שני מטרים האחד מן השני. אבל מי שכתב את ההנחיות הללו, פשוט לא מבין על מה שהוא מדבר. כנראה שהוא מעולם לא ראה מעון יום..." הערה אחרונה זו יש לסייג בהתאם למבנה כל מעון באופן פרטני. מעונות שיש בה חדרים מרווחים, ניתן לאפשר בהם לינת פעוטות תך שמירה על מרווחים של שני מטרים בין האחד לשני. מקומות שבהם השטח מוצמם, אכן יש היגיון בהנחיה שלא להשאיר את התינוקות לשנת הצהריים במעון. אלא שלגבי מקרים כאלו, מעונות שבהם השטח מוגבל, עולה מיד השאלה העקרונית הבאה: אם קיימת במעון הצטופפות קבועה מהעדר מרחב מספק, איך תישמורנה המטפלות על מרווחי ביטחון בין הילדים באופן כללי, בעיקר כאשר הם ערים ופעילים?
חלק גדול מן המטפלות נמצאות קרוב לגיל קבוצות הסיכון, ויש כאלו הסובלות ממחלות רקע. "אני בת 63, מחכה לפרישה", מספרת ע'. "ואני לא הכי בריאה. במצבים נורמליים אני יכולה לעבוד עם התינוקות ללא כל קושי. אבל עכשיו אני חוששת לחזור למעון ולהסתכן בלהדבק. מה אני אמורה לעשות? להשאר בבית? לקחת חופשת מחלה? להתפטר או להיות מפוטרת? אין לי פרנסה אחרת. אני חייבת להמשיך לעבוד! אבל אני גם מסתכנת"!
מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבוהב, התראיין ל
ליאת רגב בצהרי יום חמישי (30.4). בין השאר אמר שהוא מודע לכך שיהיה קשה לשמור על הריחוק בין הילדים, וציין שבאופן כללי משרד החינוך מודע לכך שהחזרה אל ספסל הלימודים ואל הגנים יוצרת מצב לא קל. הוא הודה שהסטריליות לא תהיה מושלמת, וטען שאין כל-כך ברירה כי חייבים להתחיל לחזור לשגרה. האם הוא הזכיר בדבריו את המעונות? את המטפלות? אפילו לא במילה אחת. ואם תאמרו 'למה שיזכיר, הלוא הוא מנכ"ל משרד החינוך, והמעונות נמצאים בחסות משרד הרווחה...', אזי דעו, שאת
אופיר אקוניס לא שמענו בימים האחרונים מתייחס ולו במילה אחת אל מצוקת המטפלות ואל הבעיות הנלוות לחזרתן לעבודה. הוא רק הסכים בטובו ובחסדו לעכב את פתיחת המעונות במספר ימים. חייזר, כבר אמרנו.
מר יניב בר אור, מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל, אשר גם מנהל מעון-יום פרטי בכרמיאל, התייחס לדברים האמורים לעיל: "פנינו בכתב אל איציק דניאל, רכז התעסוקה במשרד האותר, אל עמיחי פישר, מנהל מחלקת אינטגרציה במשרד ראש הממשלה, אל אמיר מדינה ממשרד העבודה והרווחה והישרותים החברתיים, אל ח"כ אעידא תומא סולימאן, וגם אל ראש הממשלה. ביקשנו להפגש כדי לדון בכל ההשלכות הכלכליות של הסגר, ובמתווים אפשריים לפתיחת המעונות מחדש. לא קבלנו אף תגובה עניינית, מאף אחד מן האישים הנ"ל, למעט הצעה (חצופה!) להעלות את גובה התשלום שאנו גובים מן ההורים.
כאילו שההורים בישראל לא נאנקים כעת תחת לחץ כלכלי אדיר, תוצאת הסגר והמשבר, ואפשר לקחת מהם יותר כסף... (ש.ל)
"שכר המינימום המשולם למטפלות בישראל הוא תוצאה של עלויות רגולטוריות גבוהות, אשר אינן משאירות לבעלי הפעוטונים מרווח לתשלום שכר מכובד", מוסיף יניב מר אור. "זו גם הסיבה שהמטפלות צריכות לתפקד גם כפועלות ניקיון במעונות. פשוט אין תקציב להעסיק עובדים ייעודיים לנושא. עלויות האחזקה גבוהות! כדי לשפר את התנאים של מעונות היום ואת תנאי המטפלות, המדינה חייבת להסיר חסמים רגולטוריים, קנסות, היטלים ודרישות לשימושים חורגים, ולהקל במציאת מבנים מתאימים. המדינה גם חייבת לספק הכשרות על חשבונה במעונות פרטיים, וכן לפתור את הגנים ממיסי עירייה וממשלה כפי שנהוג במעונות הסמל המפוקחים. כך, ורק כך, יוכלו המפעילים לספק תנאי עבודה ותנאי שכר טובים יותר למטפלות."
לסיכום, קשה לראות איך ממשלה של 36 שרים, שכל תכליתה להעניק מינויים למלקקי-הפינכה השונים של המערכת הפוליטית, עושה משהו כדי לסייע למעונות היום, וכדי לשפר את מצבן ותנאי העבודה של המטפלות. כל זמן שהשלטון והממון ישארו בידיהם של מאה ועשרים חברי כנסת שלנו, המטפלות תמשיכנה להיות האנשים השקופים.
