אחרי שלוש הפגנות של תנועת "הדגלים השחורים" במוצאי שבת בתל אביב הגיעה התנועה לאיכות השלטון לכיכר רבין, ויושב הראש שלה ד"ר
אליעד שרגא נשא, אולי, את נאום חייו.
הוא היה חד ומדויק ודיבר מדם ליבו, והכיכר נמלאה כבשלוש הפעמים הקודמות, והקרב על הדמוקרטיה הישראלית עדיין בעיצומו, ועדיין הוא קשה מנשוא נוכח הבליץ של הדיקטטורה הנרקמת לעינינו מטעם השלטון.
יש זכרונות מרים לאורך 100 שנים. אלכסנדר קרנסקי שגורש מהשלטון על-ידי הבולשביקים. הפשיסטים של בניטו מוסוליני שפיזרו את הפרלמנט. הפשיסטים שניצחו את הסוציאל דמוקרטים בווינה ב-1934. גם חיסול הליברלים והדמוקרטים במלחמת האזרחים הספרדית. יש עוצמה רבה בידי הרשע.
אך לא תמיד. ארצות הברית נחלצה מן הלפיתה של הסנטור ג'ו מקארתי ממדינת
ויסקונסין, שההכפשות שלו כנגד כל הליברלים כאילו הם מרגלים אדומים כמעט כבשו את ארצות הברית. אך לבסוף גברו התבונה והתקשורת האמיצה (בחלקה) על הרוע והזדון וההכפשה ומי שאיימו על זכויות האזרח.
לאן פני ישראל? יש בג"ץ. יש תנועות חוץ-פרלמנטריות לגיטימיות לחלוטין. עליהן להתלכד מאחרי בג"ץ והתנועות המגינות על זכויות האדם והדמוקרטיה. מלחמת בני אור בבני חושך מתנהלת לעינינו, בתוכנו, מאחרי גבנו.
לא נברח. לא ניסוג מחפירות חיינו. לא אבדה תקוותנו כי אנשי ליכוד אמיתיים ודתיים שלמדו והפנימו את מוסר הנביאים יבינו כי השחיתות השלטונית היא יותר ממורסה, היא סרטנית, ויגיעו ויצטרפו.
