X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
חיכו שעות ארוכות לנוסח הרוסי
חדר האוכל של הקצינים הותקן לטכס
שישה בשישי / 75 שנה לכניעת גרמניה הנאצית

ברלין, 9 במאי 1945, שעה 00:15

פרופ' ריצ'רד אוברי סבור שבעלות הברית ניצחו בעיקר משום שהאמינו בצדקת דרכן פרופ' סטיוארט כהן שם את הדגש על היתרון העצום שלהן בכוח האדם וביכולת תעשייתית 75 שנה אחרי, דונלד טראמפ הורס את הסדר העולמי שהתבסס על מנהיגותה של ארה"ב המדינה קמה למרות השואה, לא בגללה מחשבות על מספר ההרוגים במלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה ובמלחמות מאז אותו יום היסטורי
▪  ▪  ▪

שני טקסים
יודל חותם על הכניעה בעיר ריימס

ברלין נכבשה בידי הכוחות הסובייטיים בראשותו של מרשל גיאורגי ז'וקוב, אשר קבע את מפקדתו במתחם במזרח העיר ששימש כבית ספר להנדסה של הצבא הגרמני, והוסכם שהטכס ייערך שם. חדר האוכל רחב הידיים של הקצינים הותקן במהירות לייעודו ההיסטורי, עם דגלי ארבע בעלות הברית (כולל צרפת), שולחנות מכוסים בבד ירוק, כדי מים, מיקרופונים ועמדות לתקשורת. הטכס עצמו התעכב שעות ארוכות, שכן הנוסח הרוסי של הכניעה – מסמך בן עמוד וחצי בלבד – לא הושלם

אדולף היטלר התאבד בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. לפני התאבדותו הוא מינה את מפקד כוח הצוללות, גרוס-אדמירל קרל דניץ, ליורשו כפיהרר של גרמניה. ההתאבדות לא הובילה לסיומה המיידי של המלחמה באירופה. ההנהגה הגרמנית ביקשה להרוויח זמן – בתקווה להשיג שלום נפרד עם ארה"ב ובריטניה ולהמשיך להילחם נגד בריה"מ, או לפחות כדי שכמה שיותר חיילים יוכלו לסגת מערבה וליפול בידי האמריקנים והבריטים ולא בידי הסובייטים תאבי הנקם.
רק ב-6 במאי הסמיך דניץ את גנרל אלפרד יודל, ראש אגף המבצעים במטה הכללי, לנהל מו"מ על הפסקת אש עם מפקד בעלות הברית במערב, גנרל דווייט אייזנהאואר. האחרון הבהיר מיידית שאין מה לדבר, פרט לכניעה ללא תנאי של כל הכוחות הגרמניים בכל החזיתות. הוא גם הזהיר, שאם הגרמנים לא ייכנעו מיד – הוא יורה לאנשיו לחסום את הדרכים מערבה. לדניץ לא הייתה ברירה אלא להיכנע, תרתי משמע. ב-7 במאי בשעה 02:41 חתם יודל על הכניעה במטהו של אייזנהאואר בעיר ריימס שבצרפת. איייזנהאואר עצמו סירב לשבת בחדר אחד עם הגרמנים, אחרי הזוועות שראה בחודש הקודם בתשלובת מחנות בוכנוולד, ולא השתתף בטקס.
אלא שהכניעה הזאת לא הייתה מספקת. המסמך עליו חתמו הגרמנים לא היה זה שניסחו פרנקלין דלאנו רוזוולט, וינסטון צ'רצ'יל ויוסף סטלין ביולי 1944 ולא כלל את השינויים שהכניסו בו שלושת הגדולים בפסגת יאטלה בינואר 1945. עוד התעורר החשש, שמא הכניעה באישון לילה בעיר צרפתית מרוחקת, תגרום – כמו ב-1.19 – ליצירת אגדה בדבר "סכין בגב" שהוביל לתבוסה הגרמנית, אגדה שמילאה תפקיד חשוב בעליית הנאצים. לפיכך הוחלט לקיים טכס נוסף, פומבי, בברלין למחרת היום.
ברלין נכבשה בידי הכוחות הסובייטיים בראשותו של מרשל גאורגי ז'וקוב, אשר קבע את מפקדתו במתחם במזרח העיר ששימש כבית ספר להנדסה של הצבא הגרמני, והוסכם שהטקס ייערך שם. חדר האוכל רחב הידיים של הקצינים הותקן במהירות לייעודו ההיסטורי, עם דגלי ארבע בעלות הברית (כולל צרפת), שולחנות מכוסים בבד ירוק, כדי מים, מיקרופונים ועמדות לתקשורת. הטקס עצמו התעכב שעות ארוכות, שכן הנוסח הרוסי של הכניעה – מסמך בן עמוד וחצי בלבד – לא הושלם.
השעה הייתה 00:15 לפנות בוקר של 9 במאי כאשר נחתמה הכניעה, אך נקבע שהיא נכנסה לתוקף כבר ב-8 במאי. מן הצד הגרמני חתם ראש המטה הכללי של כוחות היבשה, פילדמרשל וילהלם קייטל; ומצד בעלות הברית – מרשל האוויר הבריטי ארתור טדר, ז'וקוב בשם הסובייטים וגנרל ז'אן דה-טאסי בשם הצרפתים. המלחמה באירופה הסתיימה.

מבט לאחור
הבניין בברלין בו נכנעה גרמניה

"לא היה שום דבר שאיחד את בעלות הברית יותר מהתשוקה היסודית לרסק את ההיטלריזם ואת המיליטריזם היפני ולהשתמש בכל כלי נשק להגיע לכך. הדחף הראשוני הזה לניצחון בכל מחיר הזין את כוח הלחימה של בעלות הברית וריווה את צמאון הנקם שלהם. הן לחמו לא רק מפני שסכום המשאבים שלהן הגיע עד כדי ניצחון, אלא מפני שהן רצו לנצח והיו בטוחות שעניינן צודק"

75 שנה מאוחר יותר, נדמה לעיתים שנצחונן של בעלות הברית היה מובן מאליו. נכון, כולם יודעים שצרפת נכבשה בצורה משפילה בתוך חודש, שבריטניה בקושי שרדה, שארה"ב נגררה למלחמה בעל-כורחה, שבריה"מ הייתה בעלת בריתה של גרמניה עד שזו בגדה בה. ובכל זאת, נוצר רושם שמהרגע בו בעלות הברית החלו להפעיל את עוצמתן – לא היה מה שימנע מהן את הניצחון.
זוהי ראייה פשטנית מבחינת התפיסה ומוטעית מבחינת העובדות. בנקודות רבות לאורך המלחמה, כולל בשלביה המאוחרים, הגלגל עלול היה להתהפך לרעת בעלות הברית – לפחות באופן שיעכב את הניצחון ויעלה את מחירו בצורה משמעותית. הגרמנים התאוששו לאחר חורף 1941/42 ויצאו למתקפת-נגד רבת עוצמה במזרח. האספקה לבריטניה באוקיינוס האטלנטי הייתה תלויה על בלימה. יפן רשמה הישגים מהירים ומרשימים באוקיינוס השקט. יום הפלישה לצרפת, 6 ביוני 1944, לא היה רחוק מלהסתיים בכישלון. המתקפה הגרמנית בארדנים בדצמבר 1944 רשמה הישגים ניכרים. אפילו כיבוש ברלין היה כרוך בקרב דמים קשה מבית לבית.
מדוע בכל זאת ניצחו בעלות הברית? גישה אחת מוביל ההיסטוריון הבריטי פרופ' ריצ'רד אוברי, בספרו המוכתר בדיוק בשאלה זו – "למה ניצחו בעלות הברית" – אשר פורסם באנגלית ב-1995 ובעברית ב-1999. הניתוח שלו מתפרס על שדות הקרב, בתי החרושת, המנהיגות ורוח הלחימה. מסקנתו היא, שהגורם החשוב ביותר היה הכרתן של בעלות הברית – מהעומדים בראשן ועד לאחרוני החיילים והאזרחים – בצדקת מאבקן. "עליונות חומרית במלחמה אינה מספקת אם אין בצידה רצון להילחם", כותב אוברי ומזכיר את אלג'יריה, וייטנאם ואפגניסטן.
"לא היה שום דבר שאיחד את בעלות הברית יותר מהתשוקה היסודית לרסק את ההיטלריזם ואת המיליטריזם היפני ולהשתמש בכל כלי נשק להגיע לכך", ממשיך אוברי. "הדחף הראשוני הזה לניצחון בכל מחיר הזין את כוח הלחימה של בעלות הברית וריווה את צמאון הנקם שלהם. הן לחמו לא רק מפני שסכום המשאבים שלהן הגיע עד כדי ניצחון, אלא מפני שהן רצו לנצח והיו בטוחות שעניינן צודק. בעלות הברית ניצחו במלחמת העולם השנייה מפני שהפכו את חוסנן הכלכלי לכוח לחימה יעיל, ומפני שהפכו את האנרגיות המורליות של יושביהן לרצון יעיל לנצח".

מבט מעודכן
קייטל חותם על מסמכי הכניעה

לצ'רצ'יל היו לא מעט חסרונות: הוא הרבה להתערב ברמת השטח, זרק ללא הרף רעיונות שחלקם הגדול היו הזויים ומזגו היה סוער. אבל הוא הקרין נחישות, הכריע במחלוקות, היה מוכן להשתכנע בדעות מנוגדות והפגין מנהיגות וביטחון עצמי מוחלטים. רוזוולט נמנע מלהתערב בניהול הצבא והפקיד את המלאכה בידי ראש המטות המשולבים, גנרל ג'ורג' מרשל, שעשה עבודה מעולה. סטלין, למרות היותו שליט רצחני בקנה המידה של היטלר, הבין את החשיבות שבמתן פקודות ברורות, הפגין נחישות ולא ניסה להחליף את הגנרלים שלו

גישות מודרניות יותר חוזרות לגורמים הניתנים לכימות. פרופ' סטיוארט כהן (דודו של הח"מ) מציג אותן בכרך השלישי של הסדרה המרתקת "עולם במלחמה: יחסים בין העמים, 1945-1940" שפורסמה השנה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. על-פי ניתוח זה, העוצמה המשותפת של ארה"ב, בריה"מ ובריטניה חרצה את גורלה של גרמניה – גם אם נדרשו עוד 3.5 שנים של לוחמה קשה ומיליוני הרוגים עד להשגת הניצחון.
בסוף 1941, כותב כהן, נהנו בעלות הברית משני יתרונות ברורים על גרמניה, יפן, איטליה וגרורותיהן: במשאבי כוח אדם ובפוטנציאל תעשייתי. אוכלוסייתן עמדה על 1.17 מיליארד בני אדם וצבאותיהן היו בני 37.7 מיליון איש, לעומת 200.5 מיליון ו-17.5 מיליון בהתאמה. התמשכות המלחמה הביאה לכך שהבדלים עצומים אלו נתנו את אותותיהם בשדה הקרב, ובסופו של דבר גברו על היתרון האיכותי שהיה ללוחמים הגרמנים והיפנים.
היכולת התעשייתית של בעלות הברית הייתה אף היא גדולה משמעותית מזו של מדינות הציר, אשר לא הצליחו לנצל את השטחים שכבשו כדי להקטין פער זה. הגרמנים רשמו הישגים ניכרים בפיתוח כלי נשק מתקדמים – המטוס הסילוני הראשון, הטיל הבליסטי הראשון – אך למרבה המזל, הם עשו זאת מאוחר מדי; ועוד יותר למרבה המזל, הפרויקט האטומי שלהם נכשל בשל העדר אמצעים חומריים ותקציבים.
האמריקנים, הבריטים והסובייטים עשו עבודה הרבה יותר טובה במימוש מלוא המשאבים שעמדו לרשותם ובהעמדת מירב אמצעי הייצור וכוח האדם לטובת המאמץ המלחמתי – טוען כהן. המלחמה חילצה סופית את המשק האמריקני מן השפל הגדול ואפשרה לנצל את כל הפוטנציאל העצום שהיה גנוז בו. ועוד גורם חשוב: האמריקנים והסובייטים ייצרו את כלי הנשק שלהם הרחק מטווח המטוסים הגרמניים, בעוד התעשיה הגרמנית הייתה נתונה לכתישה הולכת וגוברת.
כהן עומד גם על חשיבות דמויותיהם של מנהיגי המדינות היריבות. לצ'רצ'יל היו לא מעט חסרונות: הוא הרבה להתערב ברמת השטח, זרק ללא הרף רעיונות שחלקם הגדול היו הזויים ומזגו היה סוער. אבל הוא הקרין נחישות, הכריע במחלוקות, היה מוכן להשתכנע בדעות מנוגדות והפגין מנהיגות וביטחון עצמי מוחלטים. רוזוולט נמנע מלהתערב בניהול הצבא והפקיד את המלאכה בידי ראש המטות המשולבים, גנרל ג'ורג' מרשל, שעשה עבודה מעולה. סטלין, למרות היותו שליט רצחני בקנה המידה של היטלר, הבין את החשיבות שבמתן פקודות ברורות, הפגין נחישות ולא ניסה להחליף את הגנרלים שלו.
לעומת כל אלו, היטלר היה ריכוזי ביותר, פיטר עשרות ומאות מפקדים בכירים, התערב עד רמה החטיבה, נטל על עצמו את הפיקוד הישיר על כוחות היבשה (הוורמכט) וסירס לחלוטין את הפיקוד המקצועי. בעוד בעלות הברית הצליחו להגיע, בקשיים רבים, לתיאום אסטרטגי – היטלר התייחס אל בעלות בריתו כסרח עודף, ומעולם לא היה לו מבט עולמי על המלחמה העולמית. כל אלו, אומר כהן, היו הגורמים המרכזיים לנצחון בעלות הברית – גורמים אמפיריים וניכרים לעין.

פקס אמריקנה
ז'וקוב (עומד) וטדר בטכס הכניעה

אם טראמפ היה הנשיא ב-1945, הוא היה שואל: מה ייצא לנו מזה שנגן על אירופה מפני הסובייטים? אם הוא היה הנשיא ב-1946, הוא היה מבהיר לאירופים: אתם חייבים להשתתף במימון השיקום שלכם. אפשר להמשיך כך עוד ועוד ולהתחלחל מעצם המחשבה

בריה"מ ואחריה רוסיה מדגישות מזה 75 שנה את חלקו העצום של הצבא האדום בניצחון ואת חלקו האיום של העם הסובייטי בסבל. זה ודאי נכון. לצד זאת, יש לשים לב לכמה מספרים הרבה פחות ידועים שמביא כהן בספרו. בסוף המלחמה, הרוב הגדול של כלי הרכב הממונעים ששירתו את הסובייטים היו תוצרת ארה"ב, וכך גם רוב מגפי החורף של חייליהם. ארה"ב סיפקה לבריה"מ 5 מיליון טונות מזון, 2,000 קטרים, 11,000 קרונות מטען, 540,000 טונות מסילות ולמעלה מ-75% מצריכת הנחושת. בצדק מסכם כהן: "ללא ספק, חיילי הצבא האדום הם שנשאו בעיקר העול של הלחימה נגד הכוחות הגרמניים. אולם במידה רבה החיילים הסובייטים הצליחו בצעדה הארוכה שלהם מסטלינגרד ועד ברלין תודות לחקלאים ולפועלים אמריקנים".
ארה"ב יצאה מן המלחמה כשהיא המעצמה החזקה ביותר בעולם – לא רק ב-1945, אלא בכל ההיסטוריה. לא רק מבחינה צבאית, אלא גם מבחינה כלכלית. לא רק מבחינה תעשייתית, אלא גם מבחינה טכנולוגית. הסדר העולמי התבסס על מנהיגותה, העולם המערבי התבסס על הגנתה. ממדפיה המאובקים של ההיסטוריה נשלפה תקופת Pax Romana – "השלום הרומאי", עידן שגשוג האימפריה הרומאית משנת 27 לפני הספירה ועד שנת 180 לספירה – והוחלפה בביטוי "פקס אמריקנה". ודאי: היו לארה"ב נסיגות ומפלות, החל משנותיו הראשונות של המרוץ לחלל, דרך מפרץ החזירים ועד לוויטנאם. ודאי: היו לה בעיות פנימיות קשות, מהטירוף של ג'וזף מק'ראתי דרך רצח קנדי ועד למהומות בקמפוסים. אבל בגדול, כולם ידעו שהיא שם ושהיא שומרת על השלום, הדמוקרטיה והחרות.
ביום השנה ה-75 לכניעת גרמניה הנאצית, הסדר העולמי הזה מוטל בספק. בעיצומה של המגיפה הקשה ביותר שידע העולם מזה למעלה מ-100 שנה, ארה"ב של דונלד טראמפ שקועה בעצמה ומסתכלת החוצה רק כדי להטיח האשמות. ידידיה לא יכולים להיות בטוחים בתמיכתה, אויביה יכולים לחכך ידיהם בהנאה לנוכח בדלנותה. אם טראמפ היה הנשיא ב-1945, הוא היה שואל: מה ייצא לנו מזה שנגן על אירופה מפני הסובייטים? אם הוא היה הנשיא ב-1946, הוא היה מבהיר לאירופים: אתם חייבים להשתתף במימון השיקום שלכם. אפשר להמשיך כך עוד ועוד ולהתחלחל מעצם המחשבה. אם האמריקנים לא יחשבו מחדש מסלול בעוד חצי שנה, ההרס הזה של המערכת – והאפשרות שסין ורוסיה ימלאו את החלל – עלול להיות תמידי.

השואה והמדינה
קייטל והאדמירל הנס פון-פרידבורג מגיעים לטכס

הגרמנים חיסלו חלק ניכר מהמשאבים האנושיים, הכספיים והתרבותיים של העם היהודי שהיו אמורים לעמוד בבסיסה של מדינתו. העם היהודי היה חסר אונים בשואה משום שלא הייתה לו השפעה מדינית; הוא יצא מן המלחמה חלש עוד יותר. היו אלו פעולות נועזות ואף מדהימות של ההנהגה, בראשות בן-גוריון, שהצליחו להפוך בתוך בדיוק שלוש שנים את הכמעט-השמדה לתחייה לאומית

"יום הניצחון. עצוב, עצוב מאוד", כתב דוד בן-גוריון, ששהה אז בלונדון, ביומנו ב-8 במאי. גרמניה הנאצית נאבקה בשלהי המלחמה בארבע חזיתות: במזרח אירופה, במערב אירופה, באוויר ונגד היהודים. בעוד היא מתקרבת לתבוסה בשלוש הראשונות, היא האיצה את מאמציה ברביעית – זו שבה הייתה הקרובה ביותר להשגת מטרתה: השמדת הגזע היהודי באירופה, כדבריו הידועים לשמצה של היטלר ב-30 בינואר 1939. זו הסיבה לכך שהרכבות המשיכו לנסוע לאושוויץ גם כאשר היו דרושות עד יאוש בחזיתות, שעד הרגע האחרון נערכו צעדות מוות בהן נרצחו רבבות, וששומרים במחנות רצחו אסירים שעות אחדות לפני השחרור.
בעוד צ'רצ'יל מתייצב מול ההמונים המריעים בחזית ארמון בקינגהאם, בן-גוריון ידע שהעם היהודי ספג את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. המספרים עדיין לא היו ידועים; ההערכה של 6 מיליון עתידה לעלות בהמשך השנה במשפטי נירנברג. אבל היה ברור שמדובר במיליונים שנרצחו, ובעוד מיליונים שנעקרו מקהילותיהם החרבות ואיבדו את יקיריהם, את רכושם ואולי את רצונם לחיות.
בדיוק שלוש שנים קודם לכן, במאי 1942, הוביל בן-גוריון לקבלתה של תוכנית בילטמור (על שם המלון בניו-יורק בו התכנסה ועידת הארגונים הציוניים): דרישה להקמה מיידית של מדינה יהודית בארץ ישראל. מה ששימש בדיעבד כנימוק לטענה שהארגונים הציוניים הקריבו את יהודי אירופה על מזבח המדינה, היה בפועל הכרה במציאות האכזרית (ויש לזכור, שבאותו מועד לא היה ידוע על השואה התעשייתית והשיטתית): המאמץ כעת צריך להתמקד בבניית בית בטוח למי שיצליחו להינצל.
מחשבה מקובלת היא, שמדינת ישראל היא הפיצוי שנתן העולם לעם היהודי על השואה. המחשבה הזאת משמשת בין היתר את שונאי ישראל, במיוחד בעולם הערבי ובתומכיו, כדי לטעון: למה על חשבון הפלשתינים. האמת הפוכה, כפי שהראה פרופ' יהודה באואר. המדינה קמה למרות השואה, לא בגלל השואה. הגרמנים חיסלו חלק ניכר מהמשאבים האנושיים, הכספיים והתרבותיים של העם היהודי שהיו אמורים לעמוד בבסיסה של מדינתו. העם היהודי היה חסר אונים בשואה משום שלא הייתה לו השפעה מדינית; הוא יצא מן המלחמה חלש עוד יותר. היו אלו פעולות נועזות ואף מדהימות של ההנהגה, בראשות בן-גוריון, שהצליחו להפוך בתוך בדיוק שלוש שנים את הכמעט-השמדה לתחייה לאומית. ב-8 במאי 1945 כל זה נראה כחלום רחוק, בעוד המציאות הייתה סיוט שאין כמותו.

כמה מספרים
מסמך הכניעה. 42 מיליון הרוגים

מלחמת העולם הראשונה כונתה בפי הדור שחווה אותה "המלחמה לסיום כל המלחמות". המחשבה הייתה, שאחרי 24 מיליון הרוגים, שום מדינה שפויה ושום מנהיג אחראי לא ייצאו למלחמה. אלא שאז לא הביאו בחשבון את ההשפלה הגרמנית בוורסאי, את השפל הכלכלי הגדול ואת היטלר וחבר מרעיו. אז מה אנחנו צריכים כיום להסיק מכך שאחרי מלחמה איומה כפליים ואחרי הפעלת הנשק הגרעיני, עשרות מדינות ומאות מנהיגים ממשיכים להילחם ולהרוג מיליונים?

מלחמת העולם השנייה הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה מבחינת הכוחות שהשתתפו בה, מספר כלי הנשק שהופעלו בה ובעיקר מבחינת האבידות האיומות שנרשמו בה. לפני שנעבור לשורה התחתונה, ראו כמה מספרים.
• ב-22 ביוני 1941 פלשו 3,316,000 חיילים גרמנים לברית המועצות, כאשר הם מצוידים ב-4,455 טנקים ומלווים ב-3,277 מטוסים. מולם התייצבו 3,310,419 חיילים, 15,470 טנקים ו-10,775 מטוסים. 25 חודשים מאוחר, בשיאו של קרב קורסק, השתתפו 1,910,361 חיילים סובייטיים, 798,900 חיילים גרמניים, 5,128 טנקים של הצבא האדום ו-2,928 טנקים של הוורמכט.
• בקרב על סטלינגרד נהרגו 1,129,619 אזרחים וחיילים סובייטיים, ו-750,000 חיילים גרמניים. בקרב על ברלין נהרגו 361,367 אזרחים וחיילים גרמניים, ו-800,000 חיילים סובייטיים.
• הפלישה לצרפת ב-6 ביוני 1944 כללה 179,515 חיילים של בעלות הברית, 11,590 מטוסי קרב שחיפו עליהם, 1,213 ספינות מלחמה, 4,126 כלי שיט שהנחיתו את הכוחות, 736 ספינות תותחים ו-170,701 אנשי צי.
• במתקפת הבליץ של חיל-האוויר הגרמני של לונדון ב-1940 בוצעו 30,881 הפצצות בהן הוטלו על העיר 31,031 טונות של פצצות. בשנת 1944 ביצעו בעלות הברית 157,448 הפצצות על גרמניה והטילו עליה 588,579 טונות של פצצות.
• ארה"ב ובריטניה איבדו בשנים 1943-1940 באוקיינוס האטלנטי 2,177 ספינות משא ו-30,132 אנשי צוות שהיו עליהן. הגרמנים איבדו 784 צוללות.
הנתונים הכוללים מזעזעים ביותר. המחקרים העדכניים מדברים על למעלה מ-42 מיליון מתים במלחמה – חיילים ואזרחים. בריה"מ ספגה 23.4 מיליון אבידות; פולין – 5.62 מיליון; גרמניה – 5.88 מיליון. מדובר על 16.1% מתושבי פולין ערב המלחמה, 9.7% מתושבי בריה"מ ו-7.9% מתושבי גרמניה. לשם השוואה: בכל המלחמות בין מדינות, מלחמות אזרחים ופיגועי טרור מאז מלחמת העולם השנייה, נהרגו 30 מיליון בני אדם.
מלחמת העולם הראשונה כונתה בפי הדור שחווה אותה "המלחמה לסיום כל המלחמות". המחשבה הייתה, שאחרי 24 מיליון הרוגים, שום מדינה שפויה ושום מנהיג אחראי לא ייצאו למלחמה. אלא שאז לא הביאו בחשבון את ההשפלה הגרמנית בוורסאי, את השפל הכלכלי הגדול ואת היטלר וחבר מרעיו. אז מה אנחנו צריכים כיום להסיק מכך שאחרי מלחמה איומה כפליים ואחרי הפעלת הנשק הגרעיני, עשרות מדינות ומאות מנהיגים ממשיכים להילחם ולהרוג מיליונים?
אפשר להגיע לשתי מסקנות, שאינן בהכרח סותרות אלא אולי משלימות. אכן, יצר לב האדם רע מנעוריו – כפי שקבע הקדוש ברוך הוא כבר אחרי המבול. אך גם שמא לאט-לאט לומדים לקח. המון מלחמות קטנות זה נורא; מלחמה גדולה אחת זה איום ונורא. המנגנונים הבינלאומיים לא מצליחים למנוע את המלחמות הפנימיות, המקומיות ולעיתים האיזוריות, אך אין מלחמות גדולות יותר. נחמת עניים? אולי, אך עדיין נחמה.

תאריך:  08/05/2020   |   עודכן:  08/05/2020
+הממשלה פוגעת משמעותית בתקצוב יד ושם
12:21 08/05/20  |  איתמר לוין   |   לרשימה המלאה

בתחילת השנה הודיעה הממשלה על קיצוץ של 20% בתקצובו של המוסד - ועד היום לא העבירה לו אפילו שקל אחד  ▪  מנכ"ל יד ושם מדווחת על גרעון מסתמן של עשרות מיליוני שקלים בשל הקורונה  ▪  הסכמה בין ההנהלה לעובדים על חופשות ולאחר מכן חל"ת ל-95 מבין 615 עובדי המוסד

נסגר למבקרים ב-15 במרס
אין אפילו משלחת אחת [צילום: מרים אלסטר, פלאש 90]

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ברלין, 9 במאי 1945, שעה 00:15
תגובות  [ 7 ] מוצגות  [ 7 ]  כתוב תגובה 
1
בורות
מגיב ותיק  |  8/05/20 08:44
2
השוואה על טראמפ וארופה מוטעה
יאקי  |  8/05/20 10:10
3
יחי ההבדל הקטן
הירונימוס  |  8/05/20 10:38
 
- קשקוש
מגיב ותיק  |  8/05/20 19:08
 
- שטויות מחורבנות
הירונימוס  |  10/05/20 07:26
4
2 הערות
מ.  |  8/05/20 18:37
5
לוין, שופרה של המפלגה הדמוקרטי
מזכיר  |  9/05/20 01:27
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
אלי אלון
"המדור לחיפוש קרובים" היה מדור מיוחד שהוקם ב-1945 בסוכנות היהודית כדי לסייע ליהודים בארץ ובתפוצות למצא קרוביהם עימם נותק הקשר בתקופת השואה    לאורך השנים הופנו אליו אלפי פניות למציאת קרובים בארץ או בחו"ל    בין השאר המדור פרסם בעיתונות וברדיו רשימות שמיות של אנשים המחפשים את קרוביהם ובאמצעותו הצליחו לא מעט יהודים בארץ ובגולה לאתר קרוביהם ולחדש הקשר עימם
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי    והפעם - מרגש, ממשלה, כאוס, אזהרה, הייתה מלחמה, שקרים ונפלאות השלטים א'    "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג)    חודש טוב, שבת שלום ויום עצמאות שמח    הרבה בריאות, שמחה ואושר לכולנו
דן מרגלית
שנים אני "מנדנד" לה מפי נתן אלתרמן בזמר הפלוגות כי אין עם נסוג מחפירות חייו
אלי אלון
בתקופת השואה ובעקבותיה היו מקרים, אולי אף לא מעטים, של נישואים כפולים (נישואי ביגמיה)    היו מקרים של גברים שהיו נשואים בעת ובעונה אחת לשתי נשים והיו מקרים של נשים שבעת ובעונה אחת היו נשואות לשני גברים    המדובר בנישואים ברבנות כהלכה ולא בנישואים פיקטיביים
חגי קמרט
בפשטות המילה, פותחת תפארת בשפת הלב ומדברת על סבא שלה ואומרת: שלא הכירה את סבא שמואל שלה, לא מבחינת תוכנו (לא ידעתי), וגם לא מבחינת מראהו הפיסי: (צלמו) ובכל זאת - "רק הוד אמונתו בי ודמו"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il