השלב הראשון בסיוע של הממשל הפדרלי לעסקים קטנים ובינוניים (עד 500 עובדים) הוביל לכך שחלק ניכר מן הסיוע ניתן בחלקיה של ארה"ב שנפגעו בצורה קלה יחסית מן הקורונה, ולמספר קטן של חברות שביקשו וקיבלו כל אחת מיליוני דולרים. זוהי מסקנת הניתוח שערכו כלכלנים מאוניברסיטת שיקגו ומ-MIT, המתפרסמת בניו-יורק טיימס.
52% מכוח העבודה בארה"ב (שהם 60 מיליון בני אדם) מועסקים ב-31 מיליון גופים בני 500 עובדים ופחות, כאשר 35% מכוח העבודה הוא במקומות עבודה בני 100 עובדים ופחות. מכאן החשיבות הרבה של סיוע למגזר זה, שבאופן טבעי – יש לו פחות משאבים ויכולת לעמוד בפגיעה כלכלית ממושכת. אלא שלא זה המצב בפועל בקורונה, בה הוקצו תחילה 350 מיליארד דולר לעסקים קטנים ובינוניים, ולאחר מכן עוד 300 מיליארד דולר לאותה מטרה.
הסיוע הוא בהלוואות ערבות מדינה, ההופכות למענקים (דהיינו, נפרעות בידי הממשל) ביחס ישיר לשיעור העובדים שהלווה ממשיך להעסיק. מטרתו היא לאפשר לעסקים לשלם לעובדיהם את השכר המלא במשך שמונה שבועות על פני החודשים מארס, אפריל ומאי. הלווים אינם מחויבים להוכיח שנפגעו מן הקורונה, אלא רק להצהיר ש"חוסר הוודאות במצב הכלכלי הנוכחי מצריך ליטול את ההלוואה".
הכלכלנים מסבירים, כי דווקא הבנקים הגדולים מעניקים את רוב ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים (41% מההלוואות שלפני הקורונה ניתנו בידי 20 הבנקים הגדולים). אבל בשלב הראשון של תוכנית הסיוע, ההלוואות בערבות המדינה ניתנו בעיקר בידי בנקים מקומיים ואיזוריים, המעדיפים את החברות היחסית-גדולות שבתוך מגזר זה.
הדבר הוביל גם לכך שכאמור חלק בלתי פרופורציונלי מן הסיוע ניתן לא באיזורים שבהם הוא נחוץ במידה הרבה ביותר. עסקים באייווה, נברסקה ודרום דקוטה קיבלו יותר מעסקים אחרים – למרות שמספר נפגעי הקורונה במדינות אלו נמוך מן החציון הכלל-אמריקני, ולמרות ששלושתן לא הטילו סגר כמו רוב המדינות האחרות. המצב השתפר בסיבוב השני, כאשר הבנקים הגדולים החלו להעניק יותר הלוואות, ועסקים בקליפורניה ובניו-יורק – שתי המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר – החלו לקבל חלק גדול יותר מן הסיוע.
בסיבוב הראשון היוו ההלוואות שעד 150,000 דולר 70% מכלל ההלוואות שניתנו ו-15% מסכום ההלוואות; ההלוואות שמעל מיליון היו רק 5% מכלל ההלוואות אבל 47% מהסכום שלהן. בסיבוב השני המצב השתנה לטובה: 37% ממספר ההלוואות ו-90% מכלל סכום ההלוואות היו עד 150,000 דולר, ואילו מעל מיליון דולר ניתנו רק 1% מההלוואות בהיקף של 27% מהסכום הכולל. נתונים אלו מלמדים, כי עדיין ניתנת עדיפות לעסקים המבקשים סכומים גדולים – אם כי בשיעור פוחת. ההלוואה הממוצעת בסיבוב הראשון עמדה על 206,000 דולר, ובסיבוב השני – על 79,000 דולר.
הטיימס מסביר, כי מאחר שמדובר בבנקים מקומיים ואיזוריים – לרבים מן הלווים יש קשרים נרחבים איתם, מה שמסייע להם להתקדם במעלה התור ולקבל יותר כסף בפחות זמן. בעיה נוספת שהתגלתה היא, ש-300 חברות ציבוריות קיבלו הלוואות – למרות שהן אינן מיועדות לחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה – אם כי רבות מהן כבר החזירו את הכסף.
