מסתבר שמהררי ההקלטות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל
גבי אשכנזי, יש קלטת אחת אשר תוכנה עלול לשנות את המסקנות שהוסקו אז מן הקצה אל הקצה, ודווקא קלטת זו נעטפה במעטפה והושמה בכספת. והתירוץ: האזנת סתר על-פי חוק האזנות הסתר. אשכנזי ביקש מהג'ינג'י שלא יקליט, והג'ינג'י התבלבל או שכח והשיחה הוקלטה בניגוד לבקשתו. ודווקא קלטת זו, הקלטת הלוהטת, היא זו שלטעמה של
אילה חסון (אשר כנראה מודעת לתוכן שלה) - הושמה בכספת.
מדוע השתכנע חלק נכבד מן הציבור שאפשר לשכוח מן הפרשה הזו? הרי במשטרה שחקרה את הפרשה בתחילה איש לא האמין, ואז עברה החקירה ל
מבקר המדינה, ולאחר מכן חזרה לגורמי הצבא מצ"ח/פצ"ר.
ונשאלת השאלה המאד מרכזית, האם הודע לגורמים האלה על קיומה של אותה קלטת? האם לא היה ברור שחובה לבדוק את שיקול הדעת של המשטרה והפרקליטות בעניין זה מחשש לניגודי עניינים? ואם ידעו מבקר המדינה והדור החדש של חוקרי הצבא על קיומה, כיצד לא הקשו מהו המקור החוקי לסברה שמדובר באזנת סתר? והרי סעיף 8 .3 לחוק האזנות הסתר אומר: האזנות סתר אלה אינן טעונות היתר לפי חוק זה...(3) האזנה בידי חייל או שוטר שהוסמך לכך בפקודות הצבא או בפקודות הקבע של המשטרה, לפי הענין, לשיחה המתנהלת באמצעי תקשורת שבשימוש צבא-הגנה לישראל או משטרת ישראל".
ומאחר שברור שאותן הקלטות בוצעו על-ידי גורמי צה"ל, במתקני צה"ל, ובאמצעות ציוד של צה"ל, ברור שאין מדובר כלל בהאזנת סתר על-פי חוק האזנות הסתר. יתרה מכך, בינואר השנה קיבל בג"ץ החלטה בעתירה של העיתונאי
ברוך קרא ופסק כי צו איסור הפרסום על קלטות לשכת הרמטכ"ל בעינו יעמוד.
המדינה נימקה את סירובה לאפשר את פרסום ההקלטות בנימוקים הבאים:
- פרסומן יפגע בפרטיות המוקלטים.
- פרסומן יהווה שימוש של הקלטות מבצעיות שלא לייעודן.
- פרסומן יהווה גורם מצנן להתבטאות מפקדים בלשכות המקליטות דיונים ואירועים מבצעיים.
- קיים חשש שפרסום ההחלטות יפגע בחיסיון עו"ד לקוח.
- אין בהקלטות האלה דבר חדש שאיננו ידוע כבר לציבור.
בשום מקום בתשובת המדינה לעתירה היא לא מזכירה ולו ברמז שיש "קלטת לוהטת" שאחרי שמיעתה, הגיע מישהו למסקנה שיש לטמון אותה הרחק ממגע יד אדם. ברוך קרא לא התייאש, והגיש בקשה לדיון נוסף, אשר נדחתה בנימוק עיקרי האומר כי השופטים בהחלטתם עיינו בתמלילי השיחות, ולא מצאו מקום לפרסמן בעקבות ההקשבה. גם שם אין כל התייחסות ל"קלטת הלוהטת".
האם ה"קלטת הלוהטת" הייתה ברשימת המכולת של ברוך קרא? אולי כן ואולי לא. האם השופטים עיינו בתמליל השיחה הזו? סביר מאוד להניח שלא, כי אם מדובר בהאזנת סתר, היה צורך בהליך מיוחד על-מנת להביא את החומרים האלה לבית המשפט, ומשהקלטת הזו לא מוזכרת בפסק הדין, ניתן להסיק כי פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה (הנמצא בפרשה זו בניגוד עניינים) לא סיפרו כלל לשופטים על קיומה.
חמישה גורמים מרכזיים מטהרים את המערכת הצבאית המשטרתית והאזרחית של אז, אשר אחד מבכיריה הוא כיום היועץ המשפטי לממשלה, השני עומד להיות שר הביטחון, השלישי הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד, והרביעי הוא מנהיג יש עתיד (העיתונאי שבמהדורת ליל שישי שלו התפוצצה הפרשה):
- פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל.
- מבקר המדינה.
- הפרקליטות הצבאית הראשית ומצ"ח.
- בתי המשפט ברמות השונות כולל בית משפט עליון בדיון ודיון נוסף.
וזאת כאשר במרתפי הפרקליטות נמצאת קלטת לוהטת, כדור מעשן, ביצת זהב, אשר אם כל הגורמים האלה היו יודעים על קיומה, ודאי אחד מהם היה מכשיר אם לא את פרסומה אז לפחות את השימוש בה לצורכי חקירה, באשר על פניו אין מדובר כלל בהאזנת סתר על-פי חוק האזנות הסתר כפי שקבע צוות החקירה והתביעה הראשון.
עם הודעת והודאת הפרקליטות על קיומה של אותה קלטת, קורס מגדל האמון שהיה עדיין לחלק מהציבור במערכת הזו, כאשר לא מוברר באותה הודעה, שבגין אותה קלטת הוגשה לבית המשפט בקשה לשתף בתוכנה, תוך זהירות יתרה, את גורמי החקירה ואת בית המשפט שהחליט בנושא הקלטות. ובהעדר כזו בקשה, אני מסיק שקלטת זו לא הייתה על שולחנם של המחליטים, והם הוזנו בטונות של חומר שווא, רק לא בחומר הראיות הם והאמתי.
