פועה שלו תורן הלכה לעולמה בנובמבר 2017. שיריה הקסומים ממשיך לפעֵם בלבבות, ורק לאחרונה התקיים משדר מיוחד בפסבוק בהנחיית
שושנה ויג. התגובות של הצופים והקוראים הֵעידו שהקסם הפואטי של פועה של תורן לא פג.
לפועה שלו תורן זכויות רבות בשירה העברית, הן כמשוררת והן כמתרגמת, וספרָהּ "לחלום אותך" היה נקודת שיא, מפגן של שירה רומנטית מעוררת השראה.
לא שירה רזה, לא לשון יומיומית - קסם של שירה צבעונית וחגיגית, משב רוח מלטף, שהלב מייחל לו. לרגע נדמה היה שהשירה הרזה והשדופה כיסתה כל חלקה טובה, אבל הספר של פועה שלו תורן נוטע בנו תקוות: הקריאה בספרי השירה של פועה מחזירה אותנו לעידן, שכּמו נכחד ועבר מן העולם. בספרה 'לחלום אותך' - אנו נחשָׂפים למַשק כנפיים המכֶּה בעוז, אלה כנפי האהבה, הרומנטיקה, הכיסופים. הספר רווי בשירים שכּה אהבנו בעבר, שירים ספוגי יופי, אסתטיקה, חָכְמה, עֶדנה. הנה דוגמה לשיר קסום:
"לאהוֹב עד כּלות
בִּפרוס חֶרמש ירֵח
לִמְנות אט אט
פְּעימות הלילה בָּעורקים
(עמוד 16)
הלילה והטבע מתמזגים, נטפיהם נוצקים בעורקים, והאהבה האנושית זורמת בעדינות, מקבלת נופך מיוחד. ניחוח וצבעים שסוחפים אותנו מקצה לקצה - מ"תנומת הכוכבים" עד "יקיצת הצפרים". איזה עולם נפלא. ההוד והיופי מזכּים אותנו בחוויה טוטאלית, אהבה עד כלות.
השירים של פועה שלו תורן לאהוב שלה, שהלך לעולמו, ספוגים חסד ורחמים: גם כשהעצב רווי בדידות כואבת, האהבה מפכָּה חיים. כך לדוגמה סיום השיר "בהנץ אהבתנו" - לפנינו שיר מטלטל. השורות מעלות לאיטן ניצנים של חיים, כוחות שאינם חדלים. שיר בולט במיוחד לוכד את תשומת לבנו, שילוב של חיים ומוות בשירת משורר אחר - והכול לובש חיים חדשים בשירתה:
כאשר היא נזכרת במשורר רוברט בראונינג הקורא משיריה של אהובתו המתה, נפעמת המשוררת ובוראת עולם חדש:
" ישב וקרא את שירֶיה/ סונט אחר סונט/
ומה אעשה אני כעת"? (עמוד 18)
אהבתה של פועה שלו תורן לצפּרים אינה יודעת שובע. בתמונות מעולם הצפרים היא מצליחה לחדור לעולמן של בנות הכנף, לנסוק עמן, ויותר מכך, להמריא גבוה-גבוה לעולמם של האוהבים. עולם נושק לעולם, כנפי הרוח וכנפי החלום, ואיתן כנפי האהבה, הערגה הבלתי נגמרת.
"אהבתךָ בי - כסֵפר בהיכַל
אך מה אעֱשה לה לאהבתי
המתייפּחת בּין השמשות?
מה אעשה בּיונַת לבבי
החובֶטֶת בכנָפיה
על חַלון נשמתי"?
(עמוד 54).
וכך בשיר אחר: "בשמי עיניך הגבוהים/ היש עוד צפורי תקווה" (עמוד 56).
הצפרים בעולמה של פועה הן שגרירות האהבה, ובכלל יצירתה משמשת הציפור נציגה של מעוף וכיסופים - מטפורה עדינה וספוגת יופי: "בארצות בהן מתה האהבה/ נפלו צפרים משָמַים/ ככדורי בָּרָד/ נפְחו נשמתן/ קפְאו כיהֲלום/ קפאו/ באֵין קרן אהֲבה/ אין גם אחת" (עמוד 58).
האהבה הרומנטית התמימה, האהבה המגיעה עד מיצויה היא חותם נצחי, ואחד השירים המובילים שביל ערגה זה הוא השיר - שימני על לבך - אלומת אור לַהֲבנת הספר:
שִׂימֵנִי עַל לִבְּךָ שִׂימֵנִי עַל לִבְּךָ כְּחוֹתָם
מִתַּחַת לָעוֹר,
בֵּין עוֹרְקִים וּוְרִידִים
אֶזְרֹם בְּךָ כַּדָּם;
מִתַּחַת לָעוֹר, בַּדֹּפֶק הַחַם
שִׂימֵנִי חוֹתָם.
שִׂימֵנִי עִם כָּל הַדְּבָרִים
שֶׁנּוֹטְלָם יוֹם יוֹם הָאָדָם -
הָאֲוִיר וְהַמַּיִם וְהַלֶּחֶם הֶחָם.
עִם כָּל הַמִּלִּים הַקְּטַנּוֹת
לֹא נֵדַע רֵאשִׁיתָן,
עִם כָּל הַתְּשׁוּקוֹת הַגְּדוֹלוֹת
לֹא נֵדַע אַחֲרִיתָן.
מִתַּחַת לָעוֹר, בַּדֹּפֶק הַחַם
שִׂימֵנִי בְּלִבְּךָ חוֹתָם.
לפועה שלו תורן מחזור שירים היוצר דיאלוג בין מֶדיות: שירים שבּהם היא מתכתבת עם משוררים ומוסיקאים. כך השיר הנפלא על אהבת קלרה שומן:
"קלרה שפסנתרה פתוח/ שלבה קרוע/ עודנה מחזיקה" - (עמוד 19), השיר המיסטי, העטוף אווירה מרוחקת, על אריק סאטי:
"להביט זה בזו מרחוק / כמו שאלה ענוגה" - (עמוד 23).
דוגמה נוספת: השיר החכם לנשמת המשורר ק'א ברתיני:
"תמוליך לא דהו/ ולא כנַּר פתאום כּבו/ לאורך הימים, לאורך המים/ עוד שירך מתנגן" - עמוד 37.
ויש גם שירים, שבּהם אנו מוצאים את המשוררת צוללת לעולמם של הציירים האימפרסיוניסטים, נמשחת במכחוליהם - והנה היא רואה עצמה חלק מן היצירה:
"אני גבירה בלבן/ שֶירדה מבדיו של קלוד מונה/ אני יוצאת מתוך התמונה/ אל המציאות/ בשִׂמלת מלמָלה ובשמשייה לבנָה" (עמוד 25) ואכן התמונה "נשים בגן" - מתכתבת עם ציור מפורסם של מונה - ואפילו מופיעה על שער הספר. המדיות נפגשות, הציור והשיר. הקסם מהפנט את הקוראים.
השיר בשלמותו מקסים:
גְּבִירָה בְּלָבָן אֲנִי גְּבִירָה בְּלָבָן
שֶׁיָּרְדָה מִבַּדָּיו שֶׁל קְלוֹד מוֹנֶה.
אֲנִי יוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַתְּמוּנָה
אֶל הַמְּצִיאוּת
בְּשִׂמְלַת מַלְמָלָה וּבְשִׁמְשִׁיָּה לְבָנָה
יוֹצֵאת אֶל הָעִיר וּשְׁאוֹנָהּ
עוֹמֶדֶת תּוֹהָה:
הֵיכָן כָּל הַכִּרְכָּרוֹת
הֵיכָן הָרְגִיעָה
וְהַגְּבִירוֹת הַנָּאווֹת?
לְאָן מְמַהֲרִים כֻּלָּם?
מִתְחָרִים עִם הַזְּמַן, עִם עַצְמָם,
תָּמִיד עֲסוּקִים
וְדַעְתָּם פְּזוּרָה.
אֲנִי יוֹצֵאת בְּשִׂמְלַת מַלְמָלָה
וּבְשִׁמְשִׁיָּה לְבָנָה -
גַּם אֲנִי גְּבִירָה עֲסוּקָה,
עֲסוּקָה מְאוֹד,
שֶׁיָּרְדָה מִן הַתְּמוּנָה
רַק לְשָׁעָה קַלָּה
לְהִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב.
אֲנִי גְּבִירָה עֲסוּקָה מְאוֹד
עֲסוּקָה בַּשֶּׁקֶט
וְעָלַי לַחֲזֹר אֶל הַתְּמוּנָה
הַתְּלוּיָה בְּבֵית הַנְּכוֹת,
אֶל דֶּשֶׁא יָרֹק וְשִׂמְלַת-נְקֻדּוֹת
אֶל צֵל שִׁמְשִׁיָּה בְּטִיּוּל עֲלֵי חוֹף.
אֲנִי נֶעֱצֶרֶת רַק לִשְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת
וְאֵין לִי פְּנַאי לִמְהִירוּת
עָלַי לַחֲזֹר אֶל הַתְּמוּנָה -
אֶל אַהֲבַת הַזְּמַן הָאָבוּד
אֶל שְׁבוּעַת-אֱמוּנִים
שֶׁל תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
פועה שלו תורן אכן יצאה מן התמונה, כמו נעלמה לבלי שוב. והיא עודנה איתנו. עולמה הקסום והציורי, עולמה המוסיקלי, כל שיריה ותרגומיה ממשיכים להלך קסם. קולה הפואֶטי מלטף אותנו, ואנו חשים ששירתה עודה משוטטת באותו עולם דמיוני, פנטסטי, קָסום ומלא יופי. לא נשכח לה את שירתה הקסומה, את השנים שתרמה לארגון פא"ן כנציגה בסניף הישראלי של ארגון הסופרים הבינלאומי. פועה הלכה לעולמה, אבל העולם הקסום והצבעוני שלה יישאר לָנֶצח בלבנו.