השבת נקרא את שתי הפרשות האחרונות בספר ויקרא. צירוף שתי פרשות אלו יחד בסיומו של שבוע שבו כמעט הוקמה ממשלה וכנראה לקראת שבוע שבו תקום כזאת, עורר אצלי תהייה בדבר הקשר התוכני בין שתי הפרשות וכן בינן ובין המציאות הפוליטית והחברתית שבה אנו חיים. הפתיחה היא (ויקרא כה): [א] וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ומיד בהמשך מצוות השמיטה: ...וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'. [ג] שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. [ד] וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַה': שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" שואלים המפרשים, וכי רק המצווה הזאת ניתנה בסיני? אלא מכאן למדים שכולן ניתנו בסיני.
ובמה זכתה דווקא מצווה זו לייצג את כל המצוות, ללמוד ממנה שכולן ניתנו בסיני? המיוחד במצווה הזאת הוא שמדובר בימים של חול ובימי החול עצמם נוהגים קדושה בעבודת האדמה. היינו עלולים לחשוב כי ההתגלות הגדולה בהר סיני זה המירב שניתן להגיע אליו, שמכאן ואילך מתחברים אל הקדושה בקיום המצוות כגון שבת קודש וחגים, שבימי החול וענייני החול, כגון פרנסה וכדומה אין מה לדבר על קדושה, בא הצירוף הזה ללמד אותנו כי הקדושה שזכינו לה במעמד הר סיני תופסת וחודרת את כל המציאות כולל המציאות הכי תחתונה לכאורה, עבודת האדמה. מכאן למדים שזו תכלית היותנו בעולם, לקדש את החומר, לנהל את חיינו במודעות שאין שום מציאות שהיא נפרדת ממנו יתברך.
בהמשך הפרשה כתובה מצוות היובל שבאה לאחר שבע שמיטות, שנת החמישים שבה חוזרות שדות לבעליהן המקוריים אם נאלצו למכור אותן. ובהמשך מפורט היחס הנכון לזולת, לכל יהודי: [לה] וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. [לו] אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. 'כל יהודי הוא אח לכל יהודי' וכך צריך להתייחס אליו. נכון, לא תמיד זה עובד, יש כאלה שקשה להם לחלוק עם הזולת, עם מי שהם תופשים כזולת, את הטוב שה' יתברך העניק להם. המודעות שלהם לנוכחות התמידית של ה' במציאות העולם לא מפותחת מספיק והם מבחינים בין עניינים של קדושה שאותם מקפידים לשמור ובין עניינים של חולין כביכול, שבהם נוהגים לפי נטיות הלב.
ונסו יגון ואנחה
מכיוון שכך, הם לא מתחברים למצוות השמיטה וגם לא למצוות היובל. את הכסף שצברו הם שומרים לעצמם וממילא גם אינם תומכים בעני ואביון. בהמשך הפרשה רומזת התורה שהתוצאה עלולה להיות קשה ביותר: [מז] וְכִי תַשִּׂיג, יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ, עִמּוֹ; וְנִמְכַּר, לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר, מִשְׁפַּחַת גֵּר. אחד כזה צפוי לרדת מנכסיו עד כדי מכירת עצמו לעבד, ואפילו לעבד של גוי ר"ל, כדי שיהיה לו מה לאכול. גם אז מצווה התורה שלא להפקיר אותו, להתאמץ לפדות אותו משעבודו ולתמוך בו. וכל זה מכוחו של מעמד הר סיני שבו ראינו בעיניים ש'אין עוד מלבדו". באותו מעמד קיבלנו את חוקי התורה, הם נחקקו בנפשנו והתפקיד שלנו הוא לוודא שהחקיקה הזאת תישמר, שלא תתכסה בלכלוך.
זהו עניינה של הפרשה השנייה שנקרא השבת (פרק כו): [ג] אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. חכמינו אומרים שזה לא רק תנאי אלא גם איחול, "הלואי בחקותי תלכו" כדי שתקבלו את הברכות המפורטות בהמשך. הנה דוגמה לברכות: [ו] וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. [ז] וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. זו תוצאה של הליכה בחוקי ה' הכתובים בתורה. אבל לצערנו יש גם חריקות ואפילו חריגות, ממציאים לנו חוקים מדעתנו וממנים שופטים שישפטו לפי חוקים מומצאים. לכאורה, מה רע? הרי כך נוהגים בכל המדינות, אלא שאנחנו שונים מכל העמים בכך שרק אנחנו זכינו לקבל את התורה ואותנו היא מחייבת.
כשהולכים בדרך התורה זו הזכות ואם סוטים לדרך אחרת ח"ו: [טו] וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. הרי ההתדרדרות היא בלתי נמנעת. כאן באה סדרה של קללות מפחידות (פרשת התוכחה) שלמרבה הצער דוקא בימינו אנחנו מסוגלים להבין טוב יותר שהן רק תוצאה מההתנהלות שלנו. כמו למשל: [יז] וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם. זה קורה כי מתנהלים בניגוד לחוקי התורה שאמנם אוסרת לפגוע בגוי ללא סיבה אבל גם מצווה להרוג מיד כל גוי שמנסה לפגוע בנו. אנחנו נוהגים אחרת ולמרבה הצער והיגון משלמים על כך מחיר כבד וכואב מאוד. והכל תוצאה של חוקים ומשפטים המנוגדים לחוקי התורה.
בכל יום חול אנחנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה סדרה של בקשות המייצגות את כל מה שיהודי זקוק לו בעולם הזה. בברכה האחת עשרה אנחנו מבקשים "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו (מהרה) אתה ה' לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט". יש עוד הרבה בקשות בתפילה; סליחה, רפואה, פרנסה וכו' אבל זו הברכה היחידה שבה מבקשים מה' שיסיר ממנו יגון ואנחה, כי שני אלה הם נגזרת ישירה של מערכת המשפט. ותודה ל
ידידיה מאיר על הרעיון. יתן ה' וכבר תתקיים בנו נבואת ישעיהו (לה): [י] וּפְדוּיֵ֨י ה' יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל-רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה.
