בחירות רביעיות צו השעה

מה שמתחולל לנגד עינינו בשבועות האחרונים מחייב בחירות רביעיות. אין מוצא אחר. אלא שהפעם - בניגוד לשלוש מערכות הבחירות הקודמות - רבים מאוד הסיכויים לשבור את התיקו ולהשיג הכרעה שתאפשר להרכיב ממשלה נורמלית. ההתפרקות של כחול לבן, שהייתה אחד משני המרכיבים של התיקו הזה, אמורה להפיח תקווה ממשית שבחירות רביעיות יניבו את ההכרעה ויחלצו את המדינה מהטירוף שאליו נקלעה. נתניהו, יותר מכולנו, מבין היטב שהמרכבה המפלצתית הדו-ראשית שהוא מהנדס עם בני גנץ לא תחלץ את המדינה מהבוץ, להפך - היא תוביל את המדינה למחוזות הזויים שיגרמו לנו להתגעגע לממשלות המעבר. כי הזיווג ההזוי בין נתניהו וגנץ מנוגד לטבע; שהרי לא ייתכן שיבוא האיבר המדולדל שנותר מכחול לבן ויתיימר להקים ממשלה פריטטית עם מפלגה שהיא יותר מכפולה בגודלה מכחול לבן - ממשלה שאיננה משקפת את יחסי הכוחות הפוליטיים. ועוד לא דיברנו על כך שהמנהיג של האיבר המדולדל הזה עשוי מחומרים רכרוכיים שלא ממש מסוגלים לעמוד בעומס ולנהל את המדינה הקשה הזו. האם בני גנץ באמת מאמין, בחדרי ליבו פנימה, שיש לו את כוחות הנפש ואת כלי העבודה כדי לנהל את המקום התובעני הזה? מה נדמה לו, שישראל זה שווייץ? מדהים זה כיצד זה אדם איננו מודע למגבלות של עצמו, ומתיימר לעמוד - אפילו לרגע - בראש מדינה שסימן ההיכר המובהק שלה הוא סכסוכים בלתי פוסקים ומחרישי אוזניים. אין כמו נתניהו להבין את המצב הבלתי אפשרי הזה, ואין ספק שגם הוא רוצה בחירות רביעיות. אלא שהוא מתקשה למצוא "פראייר" מתאים שניתן יהיה להפיל עליו את האשם כמי שגרם לבחירות רביעיות. נתניהו חייב להפעיל את מלוא תושייתו וניסיונו הפוליטי - במיוחד עכשיו כשגם בג"ץ כבר איננו עומד בדרכו - כדי למנוע הקמת ממשלה, שגם הוא עצמו יודע היטב שהיא ממשלת נפל וביזיון.