הגלובליזציה הייתה בצרות עוד לפני הקורונה. מערכת הסחר ששלטה בעולם במשך עשרות שנים נפגעה מן המשבר הפיננסי של 2008 וממלחמת הסחר האמריקנית-סינית. הקורונה הנחיתה עליה מהלומה קשה, בדמות סגירת הגבולות בין מדינות ופגיעה משמעותית בסחר. אקונומיסט אומר שאין לצפות לחזרה מהירה לתנועה חופשית של בני אדם וסחורות: המגיפה תגרום לפוליטיזציה של התנועה וההגירה, ולניסיון להגיע לאספקת עצמית מירבית. הכלכלה תישאר פגיעה והזירה הגיאו-פוליטית – בלתי יציבה.
הנזק שגרמה הקורונה לכלכלה הבינלאומית אינו כולל. המזון ממשיך לעבור, הייצוא מסין נמשך, אפל אומרת שאין בעיה בייצור האייפונים. אבל התמונה הכללית קשה, כאשר הסחר בטובין צפוי לצנוח השנה ב-30%-10%. בעשרת הימים הראשונים של מאי צנח הייצוא מ
קוריאה הדרומית ב-46% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
הקורונה חשפה את האנרכיה שמאחורי הסחר העולמי, קובע אקונומיסט. צרפת ובריטניה נאבקות בנוגע לכללי הבידוד. סין מאיימת להטיל מכסים על אוסטרליה בשל דרישתה של זו לחקור את מקורות המגיפה. ארה"ב אינה מוכנה לפעול כמנהיגת העולם. הבריונות וההסתרה של סין הוכיחה שהיא אינה יכולה להיות המנהיגה. דעת הקהל ברחבי העולם מתרחקת מהגלובליזציה.
וזוהי רק ההתחלה. למרות שתנועת המידע מחוץ לסין היא חופשית בעיקרה, לא זה המצב בנוגע לבני אדם, טובין והון. ממשל טראמפ מציע לצמצם עוד יותר את ההגירה, בנימוק של הגנה על משרותיהם של האמריקנים. מדינות אחרות צפויות ללכת בעקבותיו. התעבורה בין מדינות מוגבלת; 90% מתושבי העולם חיים במדינות שבעיקרו של דבר סגרו את גבולותיהן.
הסחר ייפגע כאשר מדינות ינטשו את הרעיון לפיו חברות וטובין זוכים ליחס זהה בלא קשר למוצאם. ממשלות ובנקים מרכזיים מבקשים ממשלם המיסים לממן חילוץ של חברות מקומיות, ובכך יוצרים תמריץ ענקי להעדפתן. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, אמר בשבוע שעבר, כי החל עידן חדש של הסתמכות עצמית. יפן מעודדת חברות להחזיר הביתה את הייצור.
האיחוד האירופי מדבר על "אוטונומיה אסטרטגית" ומתכונן לקנות מניות בחברות ביבשת. הממשל האמריקני דוחק באינטל להקים מפעלים בארה"ב.
גם זרימת ההון נפגעת, כאשר ההשקעות לטווח ארוך צונחות. השקעות ההון-סיכון הסיניות בארה"ב צנחו ברבעון הראשון ב-60% ל-400 מיליון דולר. חברות רב-לאומיות עשויות לקצץ השנה בשליש את השקעותיהן בחו"ל. ממשל טראמפ הורה לקרן הפנסיה המרכזית להפסיק לרכוש מניות בחברות סיניות. מדינות המהוות 59% מהתוצר העולמי הידקו השנה את הכללים בנוגע להשקעות בחו"ל, כדי לממן את תוכניות הסיוע המקומיות.
מערכת סחר עם שליטה לאומית לא תהיה אנושית יותר או בטוחה יותר, מבהיר אקונומיסט. מדינות עניות יתקשו לסגור את הפער, והחיים במדינות העשירות יהיו יקרים יותר וחופשיים פחות. עולם מפורד יותר יקשה על פתרון בעיות משותפות, כמו מציאת החיסון לקורונה והחלמה כלכלית מהמגיפה. הדרך הנכונה להבטיח את שרשרת האספקה איננה לרכז אותה בבית, אלא לפזר אותה ברחבי העולם. למרבה הטרגדיה, ההיגיון הפשוט הזה כבר איננו באופנה. יש להיפרד לשלום מעידן השיא של הגלובליזציה ולחשוש ממה שיתפוס את מקומו.