לכל מי שלא נרדם בשמירה לכמה שנים ואיננו בוט בשירות האויב ברור עד כאב שמשהו איום ונורא עובר על מדינת ישראל. ואני לא מדבר על אסון הקורונה. אני מדבר על מנהיגותו של
בנימין נתניהו. הקמת
ממשלה עם כחול-לבן הייתה אפשרית כבר לפני שתי מערכות בחירות שעלו למשק מיליארדים, ולפני שרבע מעם ישראל הפך מובטל רק כדי לוודא שגם ביהמ"ש המחוזי יוּצא לחופשה כפויה. גם בשנה שעברה, הליכוד וכחול-לבן היו בפועל תאומות אידיאולוגיות של ימין-מרכז ויכלו ליצור קואליציה בת שתי מפלגות בלבד, עם רוב מוחלט בכנסת (המייצג באמת את מרבית אזרחי ישראל), עם ממשלה קטנה ויעילה להפליא, ללא הסחטנות הרגילה של מפלגות נישה וקצה - בקיצור, ההיפוך המוחלט מקואליציית השיתוק המפלצתית שקמה עלינו - כשאת תריסר משרדי הממשלה (לא צריך יותר מזה במדינה בסדר גודל של ישראל) יכלו לאייש אישים ראויים, ממלכתיים וישרים כמו ברקת, סער ובנט (כן, גם בנט ושקד היו אז בליכוד) ולא אסופת סייקופנטים חדלי אישים שהמכנה היחיד המשותף להם זה היעדר כל יכולת לחלוק על ביבי.
מגפת הקורונה העמידה את ישראל בפני אתגר אמיתי שהצריך נקיטת צעדי חירום. אבל ביבי בחר להעצים את תרחישי האימים של משרד הבריאות לכדי היסטריה ממש (תשאלו את ליצמן) כדי להעמיק עוד את אחיזתו הנואשת בכיסא, והפעם כמנהיג בעל סמכויות חריגות בשעת חירום. כל מה שנדרש לעשות עם גילוי המקרים הראשונים בארץ (והיו אז הרבה פחות מאשר יש היום!) היה סגירת הגבולות, בידוד נקודתי ואכיפה קפדנית של אמצעי זהירות - ריחוק חברתי, חבישת מסיכה בציבור, ושמירת היגיינה ברמה של OCD. איני אומר זאת כחוכמה בדיעבד; אלה דברים שכתבתי כבר בתחילת המשבר. כפי שצה"ל ידע לספק לכל אזרח ערכת אב"כ יקרת ערך לפני שלושים שנה, ניתן היה כעת להיעזר בצה"ל לספק ערכת מסכות כירורגיות ובקבוקי אלכוג'ל לכל אזרח. עצם החובה בריחוק חברתי של שני מטר וחבישת מסכה בציבור - בכל זמן ובכל מקום, עם אכיפה חסרת פשרות וקנס גבוה לעבריינים - הייתה כבר גורמת לאנשים להתנזר מרצונם החופשי מבילויים חברתיים, יציאה למסעדות (קשה לאכול עם מסיכה על הפנים), חתונות מרובות משתתפים וכד'. אבל נתניהו בחר להשבית את כל המשק, בעלות בלתי נתפסת של מאה מיליארד שקל! אחרת איך יכול היה לאכוף השבתה גם על בתי המשפט ולחמוק שוב מאימת הדין? במילים אחרות, המיליארדים שנתניהו כפה עלינו לבזבז בשנה האחרונה על מערכות בחירות מיותרות היו כסף קטן לעומת ניצול המשבר לקידוש המשך מלכותו בעלות של עשרות מיליארדים. Après moi, le deluge.
הרי בתי המשפט, לדוגמה - שירותים חיוניים ללא ספק - יכלו להמשיך את התנהלותם כרגיל ללא קהל. מדובר באולמות מרווחים שהיו יכולים להכיל בקלות ובביטחון את קומץ האנשים הנחוצים לדיון. אבל בנסיבות שכאלה נתניהו היה כבר עומד לדין לפני חודשיים ואסור היה בכל מחיר שזה יקרה. ומה איכפת לו מכמה אלפי עורכי דין שאיבדו את פרנסתם, עשרות אלפי האזרחים שנזקקים לסעדו של ביהמ"ש, שלא לדבר על הגנת כלל ישראל מעבריינות? למי שם למעלה בממשלת החסינות המנופחת והמנותקת שנתניהו יצר נראה שאכפת בכלל ממיליוני הישראלים שאיבדו את הקרקע מתחת לרגליהם בחודשים האחרונים?
לפני קרוב לעשרים שנה, הוקלטה
שרה נתניהו אומרת לפעיל ליכוד באחד מהתקפי הזעם שלה, "נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה הזאת תישרף". כמו שהדברים מתנהלים כעת, נראה שנתניהו ידאג שהמדינה תישרף הרבה קודם. כל מעלותיו הייחודיות - אישיותו ותבונתו יוצאי דופן, רהיטות המחשבה והדיבור שלו, יכולתו לעשות מניפולציות על אנשים ברמה הגבוהה ביותר ולסחוף אחריו המונים - שירתו בשנה האחרונה אג'נדה אחת בלבד להצלת עורו. ביבי של 2020 כבר לא רואה את טובת המדינה ממטר. הרס כחול-לבן וימינה היו רק המשך השיטה שכבר הוכיחה את עצמה בליכוד. זה שנים שבמקום לקדם אישים על-פי יכולותיהם, נתניהו דואג להשמדה מעבר לאופק של כל מנהיג פוטנציאלי, ומקדם רק חנפנים ומלחכי פנכה, תוך ניצול ציני של כל חולשת אנוש. המחזות הפתטיים סביבו מימין ומשמאל(!) בדיונים על ממשלת האחדות, של עסקני שוליים המוכנים לעשות הכל כדי שיזרוק כמה פירורי שררה לכיוונם, הזכירו יותר את סקאר וחבורת הצבועים שלו מאשר את מלך האריות.
ממשלת אחדות? נדמה שהדבר היחיד שנתניהו הצליח סוף-סוף לאחד זה את משאלות הלב מכל קצוות הקשת הפוליטית לראות אותו רחוק ככל האפשר מהנהגת המדינה. עם או בלי משפט. רק שילך.
