מדוע איבדתי את האמון באבו מאזן

אני תמכתי בהסכם אוסלו ואף חתמתי על הפטיציה למען ההסכם. אני בעד פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני/ערבי באמצעות מו"מ והקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל מפני שנוצרה מציאות של מיליוני פלשתינים והדרך היחידה להבטיח קיומה של מדינה יהודית היא על-ידי היפרדות. למותר לציין שמעולם לא תמכתי במדיניותו של נתניהו. אבל, האמון שלי בכנות כוונותיו של אבו מאזן נסדק בהדרגה לאחר שמצאתי סתירות בין הצהרותיו לבין מעשיו.

מדוע איבדתי את האמון?

א. רוב הפלשתינים הם מהגרי עבודה או צאצאי מהגרי עבודה שהסתננו לארץ בין שלהי המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. בספרי בין 2 הכרכים: "מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י", בהוצאת ידיעות-ספרים, הוכחתי שהאג'נדה הפלשתינית על הקשר העתיק של הפלשתינים לארץ תוך התעלמות מהזיקה של העם היהודי לארץ ישראל זהו סילוף מגמתי של העובדות ההיסטוריות למטרות פוליטיות. ב. קיימת סתירה בין האג'נדה להסכם אוסלו - הפלשתינים הכירו, לכאורה, בישראל כעובדה קיימת. אבל בעוד שהם דורשים מישראל ומהעולם כולו להכיר בקיומו של עם פלשתיני בעל זכויות היסטוריות הם מסרבים להכיר בקיומו של עם יהודי ובזכותו למדינה לאומית. עם אשר נוצר במהלך המאה ה-20 פוסל את זכותו של עם בן אלפי שנים לעקרון ההגדרה העצמית ולהיותו עם בעל זכויות היסטוריות על ארץ ישראל. אחד מראשי הרשות הפלשתינית הצהיר מפורשות שאין עם יהודי. היהדות היא דת ולדת אין זכות למדינה. הרשות הפלשתינית עושה מאמצים ניכרים למחוק כל זיקה בין העם היהודי לארצו. קיימת סתירה בין ההצהרות בזכות פתרון של 2 מדינות לבין התחייבות למו"מ כאמצעי לפתרון הסכסוך לבין הפעילות הבינלאומית של הרשות הפלשתינית באו"ם, במועצה לזכויות אדם של האו"ם, באונסקו, בשאר מוסדות האו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג. הרשות הפלשתינית עושה מאמצים ניכרים למחוק כל זיקה בין העם היהודי לארצו. במסגרת אונסקו נקבע שקבר רחל אינו קברה, שהר-הבית הוא הר קדוש לאיסלאם ואין לו כל קשר לעם היהודי ואפילו הכותל המערבי אינו שריד לבית המקדש היהודי. מאמצי הדה-לגיטימציה, המאמצים למחוק כל זיקה בין העם היהודי לארץ ישראל והמאמצים לשכנע את העולם שישראל אשמה בפשעי מלחמה מעידים על שאיפה להביא לחיסולה של ישראל על-ידי לחץ חיצוני. כך לא פועל מי שרוצה בסיום הסכסוך על-ידי מו"מ ובהקמת 2 מדינות. ג. תוכנית הלימודים ברשות הפלשתינית - התוכנית מבוססת על האג'נדה הפלשתינית שאינה מכירה בזכות הקיום של ישראל. ישראל אינה מופיעה על המפות התלויות בכיתות והתכנים הם אנטי-ישראלים ומחנכים דור חדש לשנאת ישראל ולשיבה לשטחים המהווים את מדינת ישראל. ד. הפיכת טרוריסטים לשהידים עומדת בסתירה להכרזה על התנגדות לטרור - הרשות הפלשתינית מכריזה רשמית על התנגדותה לטרור אבל בפועל היא הכריזה על הטרוריסטים כשהידים, היא קוראת רחובות וככרות על שמם, מקימה מחדש את בתיהם שנהרסו כתגובה לרצח אזרחים ישראלים ומשלמת להם ולמשפחותיהם שכר חודשי העולה בהרבה על השכר הממוצע ברשות הפלשתינית. כל הפעילות הזאת מעידה על כך שהרשות תומכת, למעשה, בטרור וההתנגדות לטרור היא בהכרזות בלבד. מי שתומך ברצח אזרחים ישראלים אינו פועל לקידום השלום אלא להכנעתה של ישראל וחיסולה. ה. ניהול מו"מ בשיטת הסלמי ו/או התנגדות למו"מ חליפות - בדיקה של אותם מקרים בהם נכנסה הרשות הפלשתינית למו"מ מוכיחה שהם פעלו לסחוט ויתורים מישראל אך סרבו לחתום על הסכמים והפכו כל הצעה ישראלית לבסיס למו"מ עתידי ללא כל פשרה מצידם. כאשר הרשות הגיעה למסקנה שלא ניתן יהיה להמשיך בשיטת הסחיטה באמצעות מו"מ היא סירבה להיכנס למו"מ. ראה, הצעת אובמה/קרי והצעת טראמפ. ו. הפלשתינים דחו 7 הצעות לפתרון הסכסוך - ההצעות שנידחו: 1936/7 - הצעת ועדת פיל, 1947 - החלטת האו"ם על החלוקה ל-2 מדינות, 2000 - הצעת קלינטון-ברק בוועידת קמפ דויד, הסכם אוסלו - 1993 היה מעשה הונאה. הם לא ביטלו את האמנה לחיסול ישראל והמשיכו בטרור, 2008 - הצעת אולמרט שאבו מאזן הודה בפני כתב ה"וושינגטון פוסט" שהיא טובה יותר מהצעת קמפ דויד, 2014 - הצעת אובמה/קרי, 2019/20 - הצעת טראמפ. בקיצור, קיימת סתירה בין הצהרות התמיכה בפתרון של 2 מדינות לבין הפעילות בפורומים בינלאומיים, קידום האג'נדה הפלשתינית במערכת החינוך, בתקשורת הפלשתינית ובעולם והתמיכה בטרור.