בחילה תוקפת אותי כאשר אני מאזין לפוליטיקאים, בחילה שבתשע מתוך עשר הזדמנויות גורמת לי לוותר על ה'תענוג' המפוקפק הזה. אבל ביום השבעתה של ה
ממשלה ה-35 החלטתי להאזין לדבריו של ראש הממשלה החלופי ( בעברית פשוטה 'גלגל רזרבי') מר בני נגץ.
אני שמח שעשיתי זאת, משום שסוף-סוף הבנתי את הטקסט של שירה של ריקי גל "ילד רע": "כשבני רעב אז הולכים איתו לשוק, ואם השוק מלא אז זה מצליח. בודקים שאין שוטר והמוכר עסוק, ובני מסלק לו אבטיח". ואחזור לכך בתום הדברים.
היו כמה משפטים בנאומו של גנץ, אשר תפשו את תשומת ליבי - "להקריב את חיי". נכון, כלוחם היה
בני גנץ מוכן להקריב את חייו למען המדינה, אולם בכל מקרה הוא אינו יחיד או מיוחד בכך. כל לוחם המתגייס לשורות צה"ל יודע שהוא עלול להפגע, והוא נכון לקורבן הזה. ורבים מאוד גם הקריבו, ולא חזרו משדה הקרב. אז אין לגנץ במה להתגאות, ואין לו סיבה להזכיר את הדברים הללו. שלא לדבר שעכשיו, כשהוא נמצא ליד הגה ההנהגה, החיים שהוא משחק בהם לא יהיו שלו עוד, אלא החיים שלנו...
"תקציב מדינה שיהיו בו החלטות קשות מאוד". סביר להניח שמדובר בתקציב שיכלול גזירות על הציבור וקיצוץ בכספים שנועדו למשימות לאומיות חשובות, לטובת העם. וכידוע, כל הקיצוצים הללו פוגעים בראש והראשונה בשכבות החלשות. ובכן, מר גנץ, אילו לא הייתם מקימים ממשלה כל כך מנופחת וכל כך בזבזנית, אולי עוד הייתה לך הזכות לדבר על תקציב שיש בו "החלטות קשות מאוד".
אולם ההסתאבות שלך ושל חבריך הפוליטקאים המושחתים נוטלת ממך ומכם את הרשות לבוא אל העם ולבקש ממנו לשאת בנטל. איך אתה לא מתבייש לומר לנו דברים כאלו?? לכמה שרים וסגני-שרים מיותרים אתה נושא באחריות?? מנין לך בכלל החוצפה לפתוח את הפה ולדבר על התקציב, אחרי שגזלת ממנו מיליוני שקלים עבור לשכה נוספת חדשה ומיותרת, ובית רשמי מיוחד עבורך??
"פקידי ציבור מאוימים". האיום על פקידי ציבור הוא חמור. השימוש באלימות הוא חמור. אבל הוא תוצר של שנאה ותיעוב כלפי הפוליטיקאים המושחתים, ועם יד על הלב - אין לכם את מי להאשים בכך חוץ מאשר את עצמכם.
"כל אחד מאיתנו היה מעדיף להרכיב ממשלה אחרת". דמיינו חתונה שבה עומדת הכלה תחת החופה ואומרת לכולם: האמת היא, שרציתי חתן אחר, אבל זה מה שהיה... נו, באמת... זה אומר הכל. וכל מילה נוספת - מיותרת.
"אני חייב לומר ביושר". אימרה ידועה היא בפי העם: איך אתה יודע שמשקרים לך? כשבן השיח שלך אומר לך: "תשמע, אני אגיד לך את האמת..." בני, שיקרת לבוחריך. שיקרת לשותפיך למפלגה ולדרך. אתה ויושר... לא הולך ביחד.
"שנאת חינם". אני רוצה לומר לך, בני, שני דברים על כך: הראשון, אילו לא היית לחלוטין מנותק מן העם, היית יודע שאין באמת שנאת חינם. אין שינאה בכלל. דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, בני כל השכבות והמגדרים יודעים בהחלט לחיות כאן בשלום זה עם זה. את השנאה, אם בכלל יש כזו, מעוררים אתה וחבריך הפוליטיקאים המושחתים, כי בלעדיה אין 'מפלגות' ואין 'פלגנות', ואז גם לא היה לרובכם מה לעשות. לכן אתם ממשיכים לומר לנו שיש שנאה, למרות שאין, רק כדי להצדיק את המשך קיום המפלגות שלכם. ודבר שני: אם יש בארץ הזאת שנאה, זוהי רק שנאה כלפי הפוליטיקה והפוליטיקאים המושחתים. וכמו שאמרנו לגבי פקידים מאוימים: אין לפוליטיקאים המושחתים להלין אלא על עצמם.
אז נחזור אל השיר של ריקי גל. בני הסתכל סביב, ראה שאין שוטר, ראה שבג"ץ לא יעצור אותו, ראה שהעם עייף מבחירות, ראה שאין מי שיפריע לו לגזול ולעשוק את הקופה הציבורית, אז הוא 'התפלח' וגנב אבטיח... אבטיח במיליארדי שקלים. עכשיו הכל ברור. וגם מובן מדוע הפזמון הוא "בני בני ילד רע..."
ובשולי הדברים, שתי הערות: א. בית הנבחרים שלנו הצטיין היום, יום השבעת הממשלה, בהעדר הנימוסין והתנהגות הגועל-נפש. והגדילה לעשות
מירי רגב, שקולה הצווחני נשמע מעל הרבה קולות אחרים. וכשחושבים על זה, שהאישה הגסה והזולה הזאת תהיה שרת החוץ של מדינת ישראל... זה פשוט מפחיד!
ב. למרות שיאיר לפיד בהחלט לא מל"ו צדיקים, דווקא נאומו מצא מסילות אל ליבי. הוא היטיב לתאר את הגועל והדחיה שחש העם בישראל כלפי המאה ועשרים היושבים בכנסת, ורוב דבריו היו דברים נכונים. אלא שאז נזכרתי, שמדובר באיש שרימה לגבי התואר האקדמי שלו. וגם זכרתי, שזה האיש שהיה מוכן להקים ממשלה עם שונאי ישראל. וגם ידעתי, שאילו היה המצב שונה, והוא-הוא היה בצד ה'חזק' של המפה הפוליטית, סביר שלהניח שלא היה פוצה פה ומצפצף במקרה שהיו מעניקים לו את תפקיד השר ה-39 בממשלה מנופחת אחרת.
בסך-הכל, מי שצפה ביום ה-17 במאי 2020 בנאומי נתניהו, גנץ, לפיד ושאר חבריהם בכנסת ישראל, היה עד לקומדיה עצובה מאוד.