גרמניה זכתה לקנאת כל העולם בזכות טיפולה בקורונה: היא שיטחה את העקומה, מספר הנדבקים מדי יום התייצב, מספר המתים ושיעורם ביחס לאוכלוסייה נמוכים במיוחד, שיעור ההדבקה הוא בסביבות אחד – דהיינו המגיפה נעלמת.
אבל כעת – מדווח ניו-יורק טיימס – המדינה לומדת על בשרה, שהדרך החוצה מן המגבלות היא ארוכה וקשה. הכניסה למגבלות הייתה חלקה יחסית, ובאמצע מארס עצרה הממשלה בתקיפות את החיים הציבוריים: בתי ספר וחנויות נסגרו, וכך גם הגבולות; הוטל ריחוק חברתי; התושבים נקראו להישאר בבתיהם; מספר המיטות בטיפול נמרץ ומספר הבדיקות הוגדלו משמעותית. זה היה רגע של אחדות וסולידריות, הן במישור הפוליטי והן במישור החברתי – רגשות נדירים בגרמניה מאז משבר הפליטים של 2015.
בתחילת החודש הנוכחי נראה היה שהצעדים עבדו, ואפילו הזהירים שבמומחים הרשו לעצמם אנחת רווחה זהירה. למזלה של גרמניה, הקורונה הגיעה אליה אחרי שהכל ראו מה מתרחש באיטליה ובסין, הגרמנים ידעו מה מוטל על כף המאזניים והגיבו בהתאם. הן המערכת הפוליטית והן מערכת הבריאות עמדו במבחן. ב-6 במאי הסכימו 16 המדינות המרכיבות את גרמניה להקל במגבלות. כל מחוז רשאי לקבוע בעצמו את דרכי הפעולה, עם מגבלת רוחב אחת: אם מספר החולים ל-100,000 תושבים יעלה על 50 במשך שבעה ימים ברציפות, המגבלות יוטלו מחדש.
המומחים חלוקים על התבונה שבשיטה זו. יש הסבורים, כי הדרך הנכונה היא אכן להגיב בצורה מקומית ונקודתית. אחרים אומרים, כי מדובר בהסרה בלתי שיטתית של המגבלות, העלולה ליצור תחרות בין המדינות במטרה להשיב לפעילות את הכלכלה כמה שיותר מהר. אבל הבעיה האמיתית הרבה יותר עמוקה: הכלכלה הגרמנית בבור עמוק. 10.1 מיליון גרמנים ביקשו סובסידיות שכר, רבים איבדו את עבודתם, ההערכות הן שהתוצר יצנח השנה ב-20%-6%. הממשלה הפדרלית עלולה לאבד 100 מיליארד אירו בהכנסות ממיסים והחוב מזנק.
השאלה הגדולה היא מי ישלם. המגיפה צפויה לעצב את החודשים הבאים ואף את השנים הבאות, והטיימס צופה מלחמת שדלנות מכוערת – כאשר חברות לוחצות לקבל יותר עזרה וחוזים – ומערבולת פוליטית. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית דורשת להטיל מס על העשירים, בעוד הנוצרים-דמוקרטים של אנגלה מרקל צפויים לקדם דווקא הפחתה במס החברות. ממשלת הקואליציה שלהם עלולה להיסדק ויש עוד קשיים בדרך.
כבר כעת התפרצו ברחובות שדים ישנים וחדשים. ב-8 במאי התכנסות אלפי מפגינים – תערובת של קיצוניים, חובבי תיאוריות קונספירציה ואזרחים מן השורה, בתמיכת "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית-קיצונית – ברחובות ברלין, מינכן ושטוטגרט. הם טענו, כי זכויותיהם נשללות מהם והעלו תיאוריות קונספירציה על מקורות המגיפה ותוצאותיה.
המפגינים הללו הם מיעוט קטן; רוב ברור של הגרמנים תומכים במגבלות. אבל יש אירוניה מרה בכך, שדווקא ברגע הקצר של אחדות, צצים מחדש העימותים הישנים. הדבר גורם לתחושת היחד הקודמת להיראות ריקה מתוכן, תוצר של דחפי הישרדות ולא של הבנה אנושית אמיתית. כך שנראה, כי גרמניה אכן חוזרת לשגרה – לפחות בהיבטים המדאיגים הללו.
