משברים מביאים לידי התעוררות. זה מוכח. זה קיים לאורך כל ההיסטוריה. לצעירים שבינינו - מי לא זוכר את תנועת ארבע אימהות שקראה ליציאה מלבנון עד היציאה והתפרקות התנועה? מי לא זוכר את מחאת הקוטג' שהביאה איתה התייחסות של כל הממסד והפוליטיקאים למעמד הביניים. מחאת "העם רוצה צדק חברתי" הביאה לנו כמה חברי כנסת שרכבו על גלי ההצלחה כמה שנים. אישה אחת שהחליטה לצאת ברגל ממצפה רמון כמחאה הביאה גל גדול של התעוררות חברתית בקרב החברה הישראלית.
הקימו מחלקות באוניברסיטה שמלמדות על המגזר השלישי. על ארגונים והתארגנויות. תנועות קמו, תנועות הלכו, תנועות נעלמו. אבל הנקודה שאני רוצה להוכיח היא, שמשברים כלכליים, חברתיים או ביטחוניים מביאים איתם גלי התעוררות חברתית שמביאה לא פעם לשינוי סדרי החשיבה במדינה. הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה בטור הזה, היא הנקודה שבה מקבלי ההחלטות לא משכילים להבין ולקלוט את גודל הסערה שמתרחשת, ובכך גוזרים על עצמם את קיצם הפוליטי.
עכשיו הלכה למעשה. משב הקורונה הביא איתו המון קשיים ומשברים. עסקים קטנים קרסו, עסקים גדולים מתקשים, והאזרח הקטן שעד לא מכבר דאג לחייו דואג עכשיו לאיכות חייו. אחרי שמגיפת הקורונה נכנסה לסוג של מתינות ויש סוג של חזרה לשגרה, מתחילים לדבר על הדברים שנוגעים לכולנו. כסף, פרנסה, איכות חיים. השלטון מצידו מבין שמישהו צריך לקבל כאן כמה מהלומות אגרוף והנה מתחילה לקום האופציה הנוחה ביותר - ציבור המורים. אני רוצה להדגיש כאן, שאין לי דבר וחצי דבר מול ציבור המורים. המורים עושים עבודת קודש עם הילדים שלנו. עבדתי כמורה כמה שנים, עד שהחלטתי שאני לא מתאים לזה.
כל הכבוד לאלו שהחליטו להישאר ולא משנה אם אחוז גבוה מהם הם אנשים ובעיקר נשים שמגיעות למקצוע הזה, רק כי מדובר באחד המקצועות הבודדים שמאפשר שילוב של קריירה עבודה מכובדת וחיי משפחה. אז נכון שזה לא כמו פעם. אין יותר יומיים חופשיים בשבוע, ואין יותר יום לימודים עד אחת. נכון שמדובר במקצוע שדורש יותר משעות העבודה, ומקצוע שכולל בתוכו המון לחץ נפשי. עד היום אני חושב שמי שרוצה להיות מורה טוב וגם איש משפחה טוב, חייב להפריד בין שני הדברים בשעה עד שעה וחצי של שנת צהריים. ועדיין הרבה מגיעים ובעיקר מגיעות לשם בעיקר בגלל הנוחות.
משבר הקורונה, עם העובדה שהילדים שלנו נמצאים בבית כבר קרוב לחודשיים, בשילוב משרד החינוך שעד עכשיו לא באמת מצליח להבין מה עושים עם הילדים שלנו, שר חינוך מפוחד (והוא כבר לשעבר), יו"ר ארגון מורים אגרסיבית, מנכ"ל יחצני וציבור הורים מיואש וכועס יצרו כאן משהו חדש שעד כה לא קם.
מדובר בקבוצת הורים המנסים לשפר את מעמדם ותדמיתם של הורים מחד ושל המורים מנגד, ובעיקר שמישהו ישים את מערכת החינוך במקום קצת יותר גבוה ממה שהוא היום. קבוצה זו הוקמה לא מזמן תחת השם בפייסבוק "התאחדות ההורים של ישראל", ותפסה תנופה של מעל לעשרים וארבע אלף משתתפים בתוך כחודש.
קבוצה זו מגדירה את עצמה כמי שבאה לפעול למול מערכת החינוך ומשרד החינוך וארגוני המורים, שלעיתים קרובות מתנהלים כמערכות אטומות שלא ממש סופרות את ההורים, ומתחילים בבניית גוף חזק ומאוגד שיפעיל לובי ולחץ פוליטי על מדיניות משרד החינוך. הקבוצה הזו שמה לה למטרה את הפסקת הדאגה לסקטורים מסוימים, דאגה למעמדו וחיזוק שכרו של המורה ויצירת מאזן כוחות שווה מול ארגון המורים ומשרד החינוך.
חשוב לי לציין כי מנהלי הקבוצה (שיש עדיין עניין לבדוק מי הם ומה הם, ואני מאוד מקווה שהם לא יתגלו כפעילים מטעם או שכירי חרב מטעם) מבקשים ממשתפי הקבוצה ברשת לנהוג באדיבות ובנימוס ואינם מאפשרים בריונות ודברי שטנה מול מורים ועובדי הוראה.
באחד מהטורים הבאים שלי אביא כמה מהדברים שההורים כותבים שם ונדמה לי שכולנו נזדהה עם הדברים שלהם. לצערי, כפי שכבר כתבתי, ראשי הארגונים של המורים לא באמת משכילים לפעול בחוכמה. הם מעדיפים אפילו להתעלם. וכמו שכבר קרה במקרים אחרים, עד שראשי הארגונים של המשרד ושל המורים יתעוררו ויבינו שהם צריכים להתעשת ולהתנהג אחרת, שהם צריכים לפעול בשיתוף פעולה יחד עם ההורים ולא נגדם יהיה כבר מאוחר מידי. תוסיפו לזה את משבר הקורונה שגם ככה הביא את ציבור המורים לקצה קצהו של הסבלנות ההורית של כולנו, והנה לכם המתכון המושלם להתעוררות גדולה בתחום החינוך.
עוד ילמדו את זה במחלקות למדיניות ציבורית ומגזר שלישי. השאלה מי יזהה את זה בזמן הנכון והכי חשוב ידע גם לפעול בהתאם כדי להתאים את מערכת החינוך למערכת שמתאימה לשנות 2020. מערכת שיודעת שיש מורים יש תלמידים ויש הורים. וכולם ביחד יוצרים הצלחה.
ועוד קוריוז קטן
לקראת החזרה ללימודים יצאה יו"ר ארגון המורים יפה בן דוד בפוסט שנועד לתת מענה לציבור המורים שלה. אחד הסעיפים שם תפס לי את העין והיא כותבת כך - "עובדי הוראה, הורים לילדים עד גיל שש שאין להם פתרון לילדים - הצפנו את הנושא מול משרד החינוך ואנו ממתינים לתשובות". לפני שאתייחס לנקודה זו אני אפנה רגע לסצנה מתוך הסדרה הקומית - שנות השמונים.
שלומי קוריאט בתפקיד מורדי יושב עם דודו מרסל הספר (אריק משעלי) ולומד ממנו צרפתית. "ממשוז" עונה לו הדוד פעם אחר פעם. "ממשוז" זה אותו דבר בצרפתית". הוא מסביר לו. חזרה לעניינו. מה בדיוק עושים הורים שאינם מורים בחופשת החנוכה, הפסח, האסרו חג, בל"ג בעומר ובחופש הגדול? איך נוהגים הורים לילדים שהם פחות מגיל שש, תשע או בכלל ילדים בחופשות הקיץ? מה עושים הורים כשבית הספר מסיים באחת? תשובה. ממשוז. ככה בדיוק עליכם לעשות ציבור המורים. ממשוז. אותו דבר.
