בבוקר יום שישי 22 במאי 1970, בסביבות השעה 7:30, יצא ממושב אביבים שליד גבול לבנון, כמדי יום ביומו, אוטובוס "אגד" שהסיע תלמידים ממושב אביבים אל בית הספר האזורי במושב דוב"ב הסמוך, שם למדו ילדי אביבים יחד עם ילדי דוב"ב. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו כ-30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים שהצטרפו לנסיעה. האוטובוס היה נהוג על-ידי רמי ירקוני מצפת. בהגיע האוטובוס לעיקול הכביש בין קיבוץ ברעם למושב דוב"ב הותקף על-ידי מחבלים שחדרו מלבנון וירו לעברו מספר פצצות בזוקה. שלוש מתוכן פגעו בו. אחת ליד מושב הנהג, אחת באמצע האוטובוס ליד הדלת האחורית, והשלישית בגג האוטובוס. הנהג שנפצע קשה ניסה להשתלט על הגה האוטובוס אך תוך שניות איבד הכרתו צנח ומת. האוטובוס ירד מהכביש אל שדה ולאחר כמה מטרים נעצר. כתוצאה מהפגיעה נהרגו במקום מרסיסים וכוויות 7 מנוסעי האוטובוס. מלבד ההרוגים היו באוטובוס עוד 22 פצועים, חלקם קשה. לשמע הפיצוצים הגיעו למקום כמה חברי קיבוץ ברעם וחיילים שהיו באזור. בעזרתם הוחל בהעברת הפצועים לקבלת טיפול רפואי ראשוני במרפאה של קיבוץ ברעם ומשם הועברו לבית חולים הממשלתי בצפת שם הוכרז מצב חירום. מספר פצועים קשה הועברו במסוקים לבית החולים הממשלתי רמב"ם בחיפה. בשל המיקום המרוחק התעכב פינוי הפצועים קשה, ולא מן הנמנע כי ייתכן שפינוי מהיר יותר היה מציל חייהם של כמה מהם.

מסביב הייתה זוועה, דם, איברים מרוסקים וצעקות

המורה גילה צעירי בת 22 מחדרה שהייתה בין הנוסעים באוטובוס ונפצעה בפיגוע סיפרה לסופר "דבר בצפת": "נסעתי באוטובוס הילדים לדובב ופתאום נשמע פיצוץ. בדקות הראשונות לא ראיתי דבר ופתאום ראיתי דם על שמלתי ובעיני. מסביב הייתה זוועה, דם, אעברים מרוסקים וצעקות. הדלת האמצעית נפתחה, ירדתי עם המורה יונה נגר, הוצאתי את הילדים החוצה והושבנו אותם ליד הכביש. אחרי כמה דקות הגיעה עזרה. באו חיילים מברעם ומהסביבה. הילדים שהיו מסוגלים ללכת הלכו עם האנשים למשק ואת האחרים אספו מכוניות". עד צאת השבת מתו מפצעיהם עוד שלושה פצועים קשה ובכך עלה מספר ההרוגים באסון עלה ל-12. המחבלים הצליחו להימלט לאחר הירי ולחזור בחזרה לשטח לבנון. אסון "אוטובוס ילדי אביבים" מזכיר במידה רבה את אסון האוטובוס במעלה עקרבים בדרום בשנת 1954. גם שם הותקף אוטובוס אגד (אש"ד), נרצחו חלק מנוסעיו והמחבלים הצליחו להימלט מעבר לגבול.

הממשלה מתכנסת לישיבה מיוחדת

ממשלת ישראל התכנסה בעקבות הפיגוע הרצחני לישיבה מיוחדת. ראש הממשלה גולדה מאיר שידרה בליל שבת את הודעת הממשלה על הפיגוע והביעה בשם הממשלה זעזוע וזעם "על ההתקפה הרצחנית משטח לבנון על אוטובוס אזרחי". מאיר ציינה כי ממשלת לבנון נושאת במלוא האחריות לרצח הנפשע. ההערכה היא, כי המחבלים תכננו במשך שבועות את ביצוע הפיגוע, עקבו אחר התנועה ב"כביש הצפון וידעו כי באוטובוס נוסעים תלמידים.

הלווית ההרוגים

מחזות קורעי לב נראו בבית העלמין בצפת לשם הובאו לקבורה רוב ההרוגים. הרוגי האסון נקברו בחלקה מיוחדת בבית העלמין בצפת. בהלוויתם השתתפו סגן ראש הממשלה ושר החינוך יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר לב ואלוף פיקוד הצפון מוטה גור. יגאל אלון נשא דברי הספד. הלווית נהג האוטובוס רמי ירקוני (גרינר), בן 29, אשר התגורר בצפת, נערכה בהרצליה. הותיר אישה הרה ובת. באתר להנצחת חללי פעולות איבה מסופר כי ארבעה חודשים לאחר מותו של רמי נולדה הבת השנייה שכה ציפה לה, ונקראה על שמו - רמית. אגב, כחצי שנה לפני הפיגוע אסון ילדי אביבים, ניצלו רמי ואחרים בנס כאשר פצצת בזוקה שנורתה על-ידי מחבלים בכביש מלכיה ברעם התפוצצה מטרים ספורים לפני האוטובוס בו נהג.

בהלה בלבנון

מחשש לפעולת תגמול ישראלית החלו המוני תושבים לבנוניים המתגוררים בגזרה התיכונה בדרום לבנון, במנוסה המונית צפונה לכיוון בירות. כל ניסיונות שלטונות הלבנוניים לבלום הבריחה לא הועילו ואלפי לבנונים נטשו את בתיהם באזור. ימים ספורים לאחר ההתקפה הרצחנית על האוטובוס ליד קיבוץ ברעם, ב-25 במאי 1970 נכנס כוח צה"ל שכלל מספר טנקים ונגמ"שים לתוך שטח לבנון למה שכונה בתקשורת "סיור אלים". הכח הלא גדול סייר ופיטרל בשטח לבנון וערך "סיורים ותצפיות" בין השאר למטרת איתור מחבלים ונשק ומניעת פעולות טרור כנגד ישראל. הייתה זו למעשה מעין הפגנת נוכחות והרתעה. כניסת כוחות צה"ל לשטח לבנון הגם שמדובר היה בכח קטן עוררה בהלת "פלישה" שלובתה על-ידי שלטונות בירות וארגון "הפתח".

.בעקבות הפיגוע אבטחה לאוטובוסים ב"כביש הצפון"

בעקבות פיגוע "אסון ילדי אביבים" החל צה"ל לאבטח כל אוטובוס שנסע ב"כביש הצפון". בשלהי שנת 2013, 43 שנים אחרי פיגוע האוטובוס באביבים, נפטרה לאה רביבו, מפצועות פיגוע זה. 43 שנים חייתה לאה עם רסיס שחדר לראשה בעת הפיגוע. בשלב מסוים, כך נמסר, הרסיס בראשה גרם לזיהום והביא למותה. בת 52 בלבד הייתה במותה. בכך מסתכם מספר הרוגי אסון ילדי אביבים ב-13 הרוגים. בין הרוגי "אסון ילדי אביבים" אח ואחות - שמעון ביטון בן 9 ואחותו חביבה ביטון בת 7. לזכרם ולהנצחתם של הרוגי "אסון ילדי אביבים" הוקמה ליד קיבוץ ברעם אנדרטה. היא כוללת רחבת אבן מרוצפת ומוקפת עצים אשר תחומה בקיר גבוה, העשוי מאבנים לא מעובדות. על הקיר שמות ההרוגים. בהמשך לקיר ההנצחה ניטעה "חורשת ילדי אביבים".