הכשלון הפוליטי המתמשך בשמאל
מזה שנים רבות מפלגות השמאל מצויות בתהליך קבוע של כשלונות אלקטורלים. מפלגות אלה, מרצ והעבודה, החליפו מנהיגים וסיסמאות כדי להחזיר את האמון בהן. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, הייתה להן תקווה וציפייה לשינוי המגמה לטובתן, על-רקע שלל הפרשיות, החקירות, השחיתויות והאירועים, שכולם היו לרעת נתניהו, ממשלתו ואחדים ממקורביו שגם הם הסתבכו בפרשיות.
אם נוסיף את תקופת מגיפת הקורונה והשלכותיה על הציבור כולו, לשמאל הייתה תקווה לסיכוי של מהפך פוליטי. ואולם כל הציפיות התרסקו בשמאל, על-רקע הכשלון בבחירות של מרצ והעבודה.
החזון של השמאל "המאוחד", לפתרון כל הבעיות בה ישראל הייתה מצויה, כולל מגפת הקורונה, היה בהפלתו של בנימין (הראשון) והמלכת בנימין (השני). חילופי שלטון אלה לדעת השמאל, היו גורמים להצלת המדינה ולמיגור המגיפה הרפואית והמשבר השלטוני והפוליטי. החזון הנאיבי הזה התרסק לאחר ש
בני גנץ ותומכיו הצטרפו לנתניהו ולימין והקימו ממשלת חרום לאומית כמתחייב מהמצב.
שתי מפלגות השמאל בקושי שרדו ופירקו את החיבור הזמני בינהן בבחירות. מפלגת העבודה נותרה עם שלושה חכי"ם והצטרפה ל
ממשלה. מרצ נותרה בודדה. כך חלף החלום הנאיבי של השמאל הישן, לחולל מהפך פוליטי ושלטוני ב-2020.
הטראומה האישית והפוליטית בקרב פעילי השמאל
האכזבה בשמאל מהתקווה למהפך שלטוני ולהצלחה בבחירות, גרמו לרבים מהפעילים לטראומה אישית של יאוש ודיכאון פוליטי. הם רואים מסביבם רק אפילה, כשלון ואסון. הם החלו להאמין שכשלונם היא "קץ הדמוקרטיה" ותחילתה של "דיקטטורה" ימנית. רבים מהם הכניסו את עצמם למצב רוח של הרס עצמי בגלל הכשלון המפלגתי הקשה. הם החלו להאמין שזה לא הכשלון שלהם אלא זו קנוניה מניפולטיבית של השלטון. חלק מהם החל להשתתף בהפגנות של "הדגלים השחורים" לא רק נגד נתניהו, הימין הליכוד והממשלה, אלא גם נגד בני גנץ ועמיר פרצ שהפכו "לבוגדים".
במפלגות השמאל ישנם קנאים שעבורם המפלגה היא תורת האמת והצדק עלי אדמות. קנאים אלה לא מבינים שמפלגה אינה בית מקדש עם תורת חיים של מצוות מה לחשוב ומה לפסול. קנאים אלה לא מבינים שגם מחוץ לשמאל ישנן דעות ותנועות פוליטיות עם ערכים, עקרונות ואמונות של צדק ואמת. קנאים אלה בשמאל האידאולוגי המאובן, לא הפנימו עד היום, שמפלגה היא (במידה מסוימת) אמונה באשליה של ההמונים, לטובת כוח והטבות למעטים, כך בימין וכך גם בשמאל. ימין ושמאל במידה רבה הם אמצעים לגיטימיים להשגת הקול, כדי להגיע לשלטון ולנסות לשנות מדיניות.
הכשלון המדיני של השמאל
במהלך שנים רבות הדגל המדיני של מפלגות השמאל הייתה הסיסמה והאמונה בתהליך שלום של משא-ומתן עם הפלשתינים על בסיס קיומן של שתי מדינות. "שתי מדינות לשני עמים", האחת יהודית דמוקרטית השנייה פלשתינית. מפלגות השמאל ומנהיגיהן השקיעו מאמצים רבים ואמונה רבה בפתרון זה, שאמורים להביא לשלום, לביטחון, ולקץ הסכסוך. לאור אמונה זו נחתם
הסכם אוסלו ובוצע הפינוי הטראומטי של מתישבי גוש-קטיף. הסכם השלום עם מצרים נחתם על-ידי ממשלת
מנחם בגין. הסכם השלום עם ירדן נחתם על-ידי ממשלת
יצחק רבין. הסכמים אלה עומדים במבחן השנים למרות המהפכות במצרים ולמרות הקשיים עם עם ירדן. עם שתיהן יש שיתוף פעולה ביטחוני שקט לטובת אינטרסים ביטחוניים משותפים נגד הטרור.
ואולם לבעיה הפלשתינית אין פתרון בעתיד הקרוב. מסקנה זו הפכה למציאות שרבים ההפוליטיקאים ואנשי הביטחון שלנו השלימו בינתיים עם קיומה. כל זאת לאחר רצף של יוזמות, תוכניות, ועידות שלום שכולן נכשלו בגלל העדר נכונות פלשתינית לפשרות, ותביעות הזויות לנסיגה לקווי 1967 ו"זכות השיבה". תביעות ששום ממשלה בישראל לא תקבל. על כן ברור לכולם אפילו גם למדינאים בעולם שעדיין אין שום סיכוי לפתרון לשלום. הגיבוי המדיני, הדיפלומטי והצבאי שישראל מקבלת מהנשיא טראמפ, כולל "תוכנית המאה", מגביר אצל הפלשתינים התנגדות טוטלית. הבעיה הפלשתינית כמעט ונעלמה מהשיח הבין ערבי. כמעט וירדה
בחשיבותה בקרב רבות ממדינות העולם. רוב העם בישראל שבע אכזבות מתוצאות כל הנסיגות והוויתורים שישראל עשתה לטובת הפלשתינים במהלך השנים. זכינו רק להתגברות הטרור והפיגועים אחרי אוסלו! אחרי ההינתקות מעזה! עם אלפי ניפגעים. רק מפלגות השמאל עדיין לא מוכנות להודות בכשלון מדיניותן! "מחנה השלום", "
שלום עכשיו", "יוזמת גנבה", וכל שאר עשרות ארגוני "השלום והזכויות", נעלמו אך לא השלימו עם כשלונם.
כתוצאה מכשלון השמאל בנושא המדיני, קמו בתוכו שתי קבוצות שלא השלימו עם המציאות והחליטו לחזור ולפעל "למען השלום" בדרכים קיצוניות חדשות. קבוצה אחת החלה להפיץ מאמרים ופניות לממשלות זרות ולמוסדות בינלאומיים, כולל למועצת ארופה ולמועצת הביטחון, כדי שיפעילו לחץ וסנקציות נגד ממשלת ישראל. מדובר בארגון "שוברים שתיקה". מדובר באישים מוכרים כמו אברום בורג (ממפלגת העבודה ויור הכנסת). מדובר באלון ליאל,
(שגריר ומנכל משרד החוץ לשעבר) יחד עם דיפלומטים ישראלים לשעבר, שהפיצו פניות למועצת אירופה כדי להפעיל לחץ על ישראל. מדובר באנשי אקדמיה ואנשי רוח בשמאל הקיצוני האנטי ציוני שמסיעים לתעמולה הפלשתינית ולתנועת החרם על ישראל bds. על-רקע הצטברות כל העובדות הללו, מתקבלת תמונת המצב של הכשלון המדיני והפוליטי של מפלגות השמאל והשמאל כולו.
