לפני כמה ימים ישבתי באולפן של ערוץ הכנסת וצפיתי בראיון עם
צחי הנגבי, שסיפר כי ממשלת אחדות היא דבר טוב למרות הקשיים.
יצחק שמיר ו
שמעון פרס היו צהובים זה לזה, ובכל זאת הקימו ממשלת אחדות והצליחו לצאת ב-1988 מלבנון. כמעט התעלפתי. מיד לאחר מכן ביקשתי מהמנחה מורן אזולאי להעיר: צה"ל יצא מלבנון בעת כהונתה של הממשלה בראשות
אהוד ברק בשנת 2000. כדי שלא יהיה ספק הוספתי: נקודה.
יצחק שמיר, שמעון פרס ו
יצחק רבין ידעו שצריך לצאת מלבנון ולא העזו. אהוד ברק כפה את הנסיגה על הרמטכ"ל
שאול מופז ועל מפקד הצפון
גבי אשכנזי. לא פירגנו לו והטיחו בו שנמלט בחשאי. הבל. ברק עשה מהלך כפול:
- היות שממשלת לבנון פחדה לעשות הסכם עם ישראל הוא עשה זאת עם האו"ם וסימן את קו הגבול באישורו. כך ניתנה גושפנקה בינלאומית לקו הגבול הישראלי. לכן כאשר כעבור שש שנים חיזבאללה הפר את השקט ורצח-חטף שני חיילים העולם העניק לממשלתו של
אהוד אולמרט תמיכה וגיבוי להכות בארץ הארזים. זאת בזכות ההסכם שעשה ברק עם נציג האו"ם טריה לארסן לקראת הנסיגה ב-2000.
- ברק שמר בסוד את תאריך היציאה ועשה זאת בחטף. מאז משמיצים אותו שברח מלבנון. שטויות. אם ישראל הייתה עורכת מסדר ויוצאת בטורים מאורגנים היה החיזבאללה צולף בחיילינו, שהיו לכודים בשיירות ולא יכולים להשיב אש. הנסיגה הייתה נגמרת עם הרבה ארונות קבורה. כפי שברק ביצע זאת נסתיימה הנסיגה בלי אבידות.
שני המהלכים האלה היו המהלכים הראויים היחידים בכל 18 שנות הטרגדיה בארץ הארזים הארורה.
