סחרחורת, אין מילה קולעת יותר להצפה חסרת התקדים, חסרת התועלת, חסרת התוחלת, חסרת המשמעות וסרת הטעם של הפוליטיקאים החדשים והוותיקים, אשר החלו בימים אלה את אליפות העולם בדברור דברי הבל, שטות, הזיות והבטחות שווא.
בהינתן האות, יום למחרת השבעת הממשלה, החלו השרים, סגני השרים, לשלוח מהגיגיהם, מרעיונותיהם, ממחשבותיהם, מתוכניותיהם, מהזיותיהם, בקיצור שלח לחמך על פני התקשורת כי ייתכן שיתפרסמו בערוץ כלשהו, גם אם מדובר בערוץ זניח ושולי.
ועכשיו, אחרי ככלות הכל, ניצבת שוב התובנה הזו שפוליטיקאים נמדדים על-פי בריונות מילולית, קוריוז, שטיקים, טריקים, הצעות חוק פופוליסטיות, שיח מתלהם ודמגוגי, המנטרה הבדוקה שהוכיחה יעילות, ככל שתקצין, הסיכוי להזכיר את שמך במדיה, יהיה גדול יותר.
על כן עם השבעת הממשלה, לאחר שהנחתי במהירות קסדה משופצרת, זעקתי 'הצילו', חיפשתי גלגל הצלה מפני צונאמי ההודעות לעיתונות שיצאו מתחת ידם של דוברים חרוצים, יועצי תקשורת בעיני עצמם, אסטרטגים בלי אג'נדה, השר הזה מבטיח, השר הזה מקיים כבר ועדת בדיקה, השר הזה דורש ועדת חקירה, השרה הזו מאיימת, והשר הזה נוקט. לרגע אתה עוצר, מדמים את רעשי הרקע, נושם עד עשר, ואט אט הלסתות הקשוחות משתחררות לבת צחוק קלה, התופסת את מקומם, "וואלה, יש לנו ממשלה רצינית, שריה לא נחים לרגע, הולך להיות כאן גן עדן כמו שאפילו מלך השמים לא ידע". ואז, שוב, ללא הכנה מוקדמת, מכה המציאות בתופי הטם טם שלה ואתה נאבק בה, מנסה להחזיק בחיוך, רק עוד רגע קט, ליהנות מהשלווה, ומבין.
רעב ופרובוקציה
הודעות הדוברות על העשייה הנפלאה, הערכית, המשמעותית, החשובה, פורצת הדרך ההיסטורית, הייחודית, המיוחדת של השר אותו הם מדבררים לדעת, חייבת לקלוט את עינו של העורך, לצוד את עינה של התחקירנית. לפי כמות ההודעות המדברות על עשייה, הובלת תהליכים ומהלכים, השר הנחה, השר זיהה, השר הקים, השר בוחן, השר יוזם, השר הבטיח, והשר קיים, החיים שלנו הולכים להשתדרג ולעלות מעלה מעלה בכל התחומים.
סיפור הביצה והתרנגולת הוא סיפורם של חלק נכבד מנבחרי הציבור ושל התקשורת. שר פעלתן, יסודי, העמל כנמלה חרוצה אינו מעניין את התקשורת, גם אם תחומי עשייתו חשובים מאוד. לעומתו, שר לענייני כלום עם סגן שר לענייני שום דבר, צבא דוברים, יועצים אסטרטגים, עוזרים פרלמנטריים, מזכירות ולשכות, יזכו בזמן מסך ובראיונות רק אם יבלטו בצעקנות, בוולגריות, באגרסיביות, באימפולסיביות, ב'צבעוניותם', ויספקו את הסחורה רק כשיתבטאו באופן פוגעני, פופוליסטי, דמגוגי, מוקצן, משפיל, או שימציאו איזו מנורה שתאיר את רמת גן.
כל זמן שהתקשורת תסקר בלהט ובהתלהבות את שרי הרעב והפרובוקציה, יהיו אישי ציבור מהזן הנחות הזה כדי למלא את התאווה התקשורתית בתשוקת הפרסום.
אם שואפי אנו אנשי ציבור רציניים, יסודיים, מעמיקים, איכותיים, היודעים שלא שררה הם מקבלים אלא עבדות, אשר יזכו לפרסום ראוי, הוגן ומידתי, חייבים גם אנשי התקשורת לקבל החלטה דרמטית, להשאיר את הצהוב, הפיקנטי, הרכילותי והרייטינג בשוליים, לעסוק בעיקר, במהות, ובתפקיד שלשמו נבחרו הנבחרים.
