ארבעה מושלים לשעבר של קליפורניה נפגשו ב"זום" ותיארו כיצד התמודדו עם משברים קודמים, וכולם הסכימו שמשבר הקורונה ובמיוחד השלכותיו הכלכליות אינם דומים במאומה למשהו מן העבר. קליפורניה – שאם הייתה מדינה עצמאית, הייתה אחד מעשרת המשקים הגדולים בעולם – הייתה הראשונה בארה"ב להטיל סגר ומנעה מעצמה את שיעורי התחלואה והתמותה של החוף המזרחי, אך המחיר הוא אבטלה של 20% - הרבה מעל השיעור הלאומי של 14.7%. בלוס אנג'לס הוא מגיע ל-24% - זהה לשיא של השפל הגדול.
קליפורניה ניצבת בפני גרעון תקציבי של 54 מיליארד דולר, אשר יחייב את המושל גווין ניוסום לבצע קיצוצים כואבים בחינוך, ברווחה, בבריאות ובתשתיות. כלכלת המדינה מגוונת במיוחד, מציין ניו-יורק טיימס, והיא המובילה בארה"ב בענפים שספגו את המכה הקשה ביותר: תיירות, חינוך ובידור. רבים מאלו שאיבדו את עבודתם היו ממילא בעלי שכר מינימום, ולצידם רבבות מהגרים בלתי רשומים שאינם זכאים לדמי אבטלה. המדינה היא גם בירת ההיי-טק העולמית, אך לא בטוח שיהיה די בכך כדי לאזן את הנזק העצום שנגרם לענפים האחרים.
לקצב ההתאוששות של קליפורניה יש השלכה ניכרת על המשק האמריקני כולו. אחרי המשבר של 2008 סייע עמק הסיליקון לחלץ את ארה"ב, אך הפעם הנזקים נרחבים בהרבה – החל מהתותים הנרקבים לחוף האוקיינוס השקט וכלה בקמפוסים הנטושים של האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב. החוק המקומי מחייב תקציב מדינתי מאוזן, ויש הסבורים שעל הממשל הפדרלי לסייע לה – אך הרפובליקנים בבית הלבן ובסנאט אינם צפויים לעשות זאת לטובתה של מדינה הנשלטת ביד רמה בידי הדמוקרטים.
הפתיחה מחדש של ארה"ב נתונה בעיקרה בידי המדינות, וככלל – אלו הנשלטות בידי הרפובליקנים עושות זאת מהר יותר מאשר אלו הנשלטות בידי הדמוקרטים. תושבי קליפורניה גם מצייתים יותר מתושבי מדינות אחרות למגבלות הקורונה ונשארים בבתיהם – נתון משמעותי מאוד במדינה שהתעבורה, ובמיוחד זו האווירית, חיונית לכלכלתה.
בשנה שעברה הגיעו לקליפורניה 83 מיליון בני אדם בדרך האוויר, כולל 80% מן המבקרים בסן פרנסיסקו ומחצית מן המבקרים בלוס אנג'לס, והכנסותיה מתיירות הסתכמו ב-145 מיליארד דולר. כל אלו נעלמו בבת אחת עם הקורונה, והתוצאה הייתה אובדן של 600,000 משרות בענף. ברמת המקרו של המדינה, היא עומדת לאבד חלק משמעותי מהכנסותיה ממיסוי התיירות, שהסתכמו אשתקד ב-12 מיליארד דולר. קליפורניה לא תתאושש לחלוטין בטרם יחזרו ענפי התיירות והאירוח לתפוקה מלאה – ואיש אינו יודע מתי זה יקרה.
כאמור, הפגיעה היא לכל רוחב המשק המדינתי. חברת הנפט והגז California Resources, מעסיק מרכזי במחוז קרן שמצפון ללוס אנג'לס, הזהירה החודש שהיא עלולה לקרוס אם לא תצליח למחזר חובות בהיקף של מיליארדי דולרים. 55,000 מגדלי התותים בקליפורניה הם דוגמה לחיוניותו של הסיוע מן הממשל הפדרלי, אשר הסכים לרכוש תוצרת ב-35 מיליון דולר כדי לחלק לנזקקים, לצד 500 מיליון דולר שהוקצו לרכישת גידולים אחרים במדינה לאותה מטרה.
מערכת הנמלים בקליפורניה – הגדולה בארה"ב – ספגה ירידה של 15% בכמות המטענים. ספינות עמוסות בדלק סילוני לנמל התעופה של לוס אנג'לס ממתינות בחוסר מעש באוקיינוס, המחסנים מלאים בבגדים מיובאים ובמחשבים לייצוא, ושעות העבודה של נהגי המשאיות ועובדי הרציפים נחתכו בצורה חדה. חלק מהצלחתה הכלכלית של המדינה בעשור האחרון נבע מהיותה השער המרכזי לאסיה ומהריכוז הגבוה של עובדי טכנולוגיה וסטודנטים – יתרון תחרותי אשר נעלם בימי הקורונה, מציין הטיימס.
אדריאן מא, סטודנט מהונג-קונג באוניברסיטת קליפורניה, שב לביתו כאשר המגיפה הלכה והתפשטה, והוא אומר שאין לו כוונה לחזור כרגע לארה"ב: "אני במקום הבטוח ביותר בעולם; מדוע שאחזור למקום מסוכן שכזה?", הוא מסביר. כמו המרכזים האקדמיים בניו-יורק ובמסצ'וסטס, גם קליפורניה תספוג אובדן הכנסות של מיליארדי דולרים אם הסטודנטים הזרים לא יחזרו: אשתקד היו לה 160,000 כאלה, שהכניסו לכלכלתה 7 מיליארד דולר.
כל הגורמים הללו יקשו מאוד על התאוששותה של קליפורניה, קובע הטיימס. הנתון החשוב ביותר שיקבע כמה זמן יימשך המיתון, הוא האם ובאיזו מהירות יקלטו המעסיקים מחדש את עובדיהם לאחר המגיפה. ברחבי המדינה שוררת תחושה, לפיה הנגיף יעצב מחדש את כלכלתה ובצורה כואבת לטווח ארוך. העולם השתנה, כולל הרגלי הצריכה ואופן החיים היום-יומי, והתוצאה הצפויה תהיה הרבה פחות משרות – לפחות בעתיד הנראה לעין.