לפעמים נדמה שיש ממש בטענה לפיה בית המשפט העליון מנותק מן המציאות היום-יומית של חיי הישראלים. זוהי, למרבה הצער, המסקנה העולה (יום ג', 26.5.20) מפסק דינו של השופט
יצחק עמית - מחזיק "תיק הקורונה" בבית המשפט - בעתירה בנוגע לייצוג נשים בגופים הנאבקים במגיפה.
13 ארגונים, בעיקר ארגוני נשים, ביקשו מבג"ץ להורות לראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן-שבת, "למנות נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה, ובפרט נשים חרדיות וערביות, לכל צוותי המומחים האמונים על קביעת מדיניות להתמודדות עם מגיפת הקורונה". העתירה התמקדה בעיקר "בהרכב צוות המומחים בראשותו של פרופ' אלי וקסמן במינוי המטה לביטחון לאומי".
וקסמן, איש הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן, הציע למל"ל באמצע מארס להעמיד לרשותו בהתנדבות צוות מומחים רב-תחומי, שהוא עצמו עומד בראשו מזה שנים, ואשר עוסק ב"ניתוח של סוגיות מורכבות הקשורות למדינה". המל"ל קיבל בתודה את ההצעה, והצוות העביר לו חמישה דוחות וניירות עמדה בנוגע לבלימת המגיפה ולהשבת המשק לשגרה. חודש לאחר מכן נודע לעותרים, כי בצוות בן 22 החברים אין אף אישה ואף ערבי. 97 ארגונים ו-400 בודדים פנו לראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ולבן-שבת בדרישה לשנות את המצב.
הם לא היו לבד. השרה דאז לשוויון חברתי,
גילה גמליאל, ומנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה,
אווה מדז'יבוז', העבירו פניות דומות. כך עשו גם 14 נשים העומדות בראש רשויות מקומיות וחברות במועצות של רשויות מקומיות. ואשר בדוח הבא של צוות וקסמן נמנו רק שתי נשים על 22 המחברים, עתרו הארגונים לבג"ץ, בטענה שהרכב הצוות מפר את חוק שיווי זכויות האישה. לדבריהם, המשבר טומן בחובו השלכות קשות במיוחד לנשים, למשל בהיבטים בריאותיים, כלכליים ואלימות במשפחה, וכי פגיעות אלו קשות במיוחד כאשר מדובר בערביות וחרדיות.
כאן נעצור לרגע. עצם העיסוק בשאלה המגדרית בעיצומו של אחד המשברים החמורים ביותר בתולדות המדינה, הוא תוצר של עיוורון ברמה של הפקרות. זה מה שחשוב?! האם המומחים צריכים להיבחר לפי מה שיש להם בתוך המכנסיים, או לפי מה שיש להם על הכתפיים? האם צריך להעדיף לאישה על פני גבר מתאים ממנה, רק בגלל שהיא אישה - ובפרט כאשר עסקינן בפיקוח נפש של תושבי ישראל והמדינה כולה? ומה מקור ההנחה המתנשאת לפיה רק אישה מבינה את צרכיה של אישה, ורק ערביות וחרדיות מבינות מה מציק לערביות וחרדיות? האם על זה צריכים לבזבז את זמנם מי שעוסקים במאבק במגיפה?!
מה שאולי עוד יותר מדהים, הוא התשובה המתרפסת של המדינה לעתירה. היא אומנם ביקשה לדחות אותה, שכן צוות וקסמן כבר סיים את עבודתו, אך הצהירה שהמל"ל מקים ועדה מייעצת בנושא הקורונה, בה יהיה "ייצוג הולם לנשים ממגזרים שונים", ואשר תעמוד בהוראות החוק לגבי שוויון לנשים. המל"ל גם פנה לארגונים העותרים, כדי "להגביר את מעורבות החברה האזרחית - בדגש על נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה - בהתמודדות עם משבר הקורונה". בתחילת החודש התקיימה פגישה כזאת, וסוכם ש"יש בהחלט מקום להמשך השיח".
עמית מחק את העתירה בשל סיום עבודתו של צוות וקסמן, אבל אז הוסיף את המשפטים המדהימים הבאים: "אמנם, אין להתעלם מהנסיבות החריגות שבהן נדרש המל"ל לפעול, עם פרוץ מצב חירום חריג שטרם ידענו כמותו, מצב שהצריך נקיטת צעדים דרסטיים ודינמיים. עם זאת, דווקא בצוק העיתים ודווקא מאחר שהמל"ל נטל על עצמו את ההובלה בימי הקורונה, קשה להלום מצב של העדר ייצוג הולם לנשים. זאת, לא רק בשל כללי הייצוג ההולם ולא רק בשל שיקולים מגדריים, חשובים כשלעצמם. שיקולים של שכל ישר והגיון מכתיבים זאת אף הם. בהינתן שהמל"ל קיבל על עצמו לתכלל את הפעילות בימי קורונה בכל תחומי החיים, מטבע הדברים התמונה אינה יכולה להיות שלמה ללא ייצוג הולם לנשים".
זהו הניתוק מן המציאות עליו דיברנו בראשית הדברים. "מצב חירום חריג שטרם ידענו כמותו", מומחים המתנדבים לתת את זמנם וכישוריהם, מאות אלפי מובטלים, נזקים בעשרות מיליארדים - ולבג"ץ חשוב שיהיו מספיק נשים בצוותים שמטפלים בקורונה. וזה אותו בג"ץ - ליתר דיוק: אותו שופט - שדחה עתירות על פגיעות חסרות תקדים בזכויות יסוד, בנימוק הנכון שהקורונה מצדיקה אותן. אבל לא כאשר מגיעים לאחת מציפורי הנפש של הליברליזם: השוויון לנשים. אזי "התמונה אינה יכולה להיות שלמה ללא ייצוג הולם לנשים".
למה? רק בגלל שהן נשים? ומה יהיה השלב הבא? דרישה ל-50% נשים בכל צוות של מחלקת קורונה? שוויון לנשים בצוותי חדרי הניתוח? ובעצם, למה לעצור רק בנשים? צריך להבטיח ייצוג הולם גם לחרדים וערבים, גם ללהט"בים, גם ליוצאי ברית המועצות, גם לעולי אתיופיה, גם לבעלי מוגבלויות. ולמה רק בקורונה? למה לא במטה הכללי של צה"ל ובפיקוד הבכיר של המשטרה? כי לפי גישת בג"ץ, אין חשיבות למומחיות ולניסיון, לא משנה מה התרומה - העיקר שאפשר לייצג איזשהו מיעוט (או במקרה של הנשים, רוב המתחפש למיעוט). והערת אגב: בג"ץ דחה לפני שנתיים עתירה נגד
מיעוט הנשים בשורות בית המשפט העליון עצמו - כאשר את פסק הדין כתבה
יעל וילנר, השותפה כעת (יחד עם
מני מזוז) לפסק הדין ההזוי של עמית.
גם אני שייך למיעוט, הרבה יותר קטן מאשר הנשים והערבים: הציונות הדתית. אבל אני לא חושב לרגע, שצריך להעדיף מישהו בגלל הכיפה הסרוגה שעל ראשו או מישהי בגלל המטפחת שעל ראשה, על פני מישהו שהתוכן של ראשו טוב יותר ומתאים יותר. הליברליזם הפמיניסטי כבר מזמן יצא מדעתו, כפי שניתן לראות בטירוף של שילוב נשים ביחידות הלוחמות למרות ההבדלים הגופניים המשמעותיים בינם לבין גברים, טירוף המלמד שאפילו המציאות הפיזית אינה מעניינת את חסידיו. כעת מתברר, שהשיגעון הזה שוכן גם בבית המשפט העליון - וחל גם כאשר מדובר בחיי אדם של הפרט ובגורלה של המדינה כולה.
