בשנת 2014 הופיע טום פרידן, ראש המרכז לבקרת מחלות (CDC), כמעט מדי יום כדי לתדרך את הציבור האמריקני על מגיפת האבולה. המרכז פיתח את המדיניות להתמודד עם המחלה ויישם אותה. הוא הכשיר 6,500 איש בארה"ב ו-25,000 במערב אפריקה, והחיסון נגדה נבדק במעבדותיו. אחרי האבולה היה ה-CDC לארגון המוביל בעולם בתחום בריאות הציבור.
המצב בקורונה הפוך לחלוטין. באמצע החודש טען פקיד בכיר בבית הלבן, כי ה-CDC "אכזב את המדינה". הממשל עצמו רומס את המרכז: הוא קיצר מ-50 עמודים לשישה את המדריך שלו לפתיחה מחדש של מסעדות, מעונות יום ועוד. בפועל, המרכז הפך לגוף מחקרי, הוא לא ערך שום תדרוך מאז אמצע מארס והניסוי הראשון בערכת הבדיקות של ארגון הבריאות העולמי נערך בגרמניה. התוצאה – קובע אקונומיסט – היא בזבוז של מומחיות ויצירת בלבול בשאלה מי, אם בכלל, אחראי בממשל טראמפ למאבק בקורונה.
הנשיא
דונלד טראמפ קורא למושלים ליטול את ההובלה בהסרת מגבלות הקורונה, אך בפועל – המדינות והערים אינן אמורות להתמודד עם מגיפות. מצב חירום מצריך מעבדות ומחקרים אפידימולוגיים, המרוכזים בידי הממשל הפדרלי, שגם מממן 55% מתקציבי הבריאות של המדינות והרשויות המקומיות. בתחום בריאות הציבור, ה-CDC הוא הארגון החשוב ביותר ומשרדי הבריאות המדינתיים נסמכים עליו – אבל, כאמור, הוא נדחק לשולי המאבק בקורונה.
כיצד זה קרה? ב-5 בפברואר שלח המרכז למעבדות המדינתיות ערכות בדיקה שהוא פיתח. משהו לא עבד כשורה והמעבדות לא הצליחו להשתמש בהן. מינהל התרופות והמזון (FDA) השעה לשלושה שבועות את השימוש בערכות אלו, ורק אז התיר למעבדות פרטיות ואוניברסיטאיות להתמודד עם הבעיה ולמצוא במהירות את הפתרון. אבל כאשר הערכות שוב היו זמינות, קבע ה-CDC שהן מיועדות רק לחלק קטן מן האוכלוסייה. כאשר הוסרה המגבלה, המגיפה כבר הייתה בעיצומה. אין ספק שהמרכז נושא באחריות, אבל טראמפ מיהר לנצל את ההזדמנות להתעלם ממומחי הרפואה, והתקלה יצרה משבר אמון חריף בין המרכז לבין הבית הלבן. הממשל הטיל על חברות פרטיות לספק נתונים על התחלואה, התמותה ויכולת האשפוז – משימה המצויה בסמכויותיו של ה-CDC.
יש הסבר נוסף למזעורו של המרכז, אומר אקונומיסט: כסף. למרות שתקציבו של ה-CDC עצמו לא נפגע, קיצוצים בתקציב הבריאות בכללותו פגעו ביכולתו לסייע למדינות. בריאות הציבור תמיד סובלת מתת-תקצוב חריף: ארה"ב הוציאה 300 דולר לאדם על מגזר זה ב-2018, מתוך 10,000 דולר לבריאות בכלל. טראמפ הציע לקצץ מדי שנה 20%-10% בתקציב המרכז, אך הקונגרס סירב; כעת הוא יקבל עוד 6 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות. אבל שתי התוכניות המרכזיות דרכן מסייע הממשל למדינות בתחום הבריאות, קוצצו במחצית מאז 2003. התוצאה היא, שה-CDC צריך לעשות הרבה יותר, בלי תוספת תקציב.
השילוב של לחצים תקציביים ואדישות מצד הבית הלבן, מנע כל אפשרות שלארה"ב תהיה מדיניות לאומית מתואמת למאבק בקורונה – קובע אקונומיסט. בעבר היה ל-CDC תפקיד מרכזי מול מגיפות; כעת הוא מתחרה בכוח המשימה של הבית הלבן ובקבוצה בראשותו של
ג'ארד קושניר. הגוף בעל המומחיות הגדולה ביותר נדחק הצידה, ומשרדי הבריאות של המדינות מקבלים ייעוץ לקוי.
