איפה ואיפה
בנימין נתניהו עושה איפה ואיפה ומפלה ביחסו בין נשיאי ארה"ב בתקופת כהונתו כראש ה
ממשלה בעשור האחרון. לאחד מתייחס באופן עוין, ובכך גורם לנזק בל ישוער לישראל, ולאחר נותן יחס מיטיב ומתעדף אותו על פני יהדות ארה"ב. רק שנתניהו מעולם לא נתן את דעתו על הבעייתיות של
דונלד טראמפ בנושא האנטישמיות - בעייתיות אשר זועקת לשמיים. למשל, ב-2015, בנאום מול יהודים, כחלק מקמפיין הנשיאות שלו, טראמפ אמר: "אתם רוצים לשים בובה בבית הלבן ואני לא כזה. אתם לא מתכוונים לתמוך בי מכיוון שאני לא צריך את הכסף שלכם. אתם רוצים לשלוט בפוליטיקאים ובי אתם לא תשלטו".
וזאת רק דוגמה אחת מתוך שלל אמירותיו השנויות במחלוקת כלפי יהודים. כמובן שהנשיא אינו אנטישמי, אך מן הראוי כי ראש ממשלת מדינת היהודים ייתן דעתו על אמירות ומעשים שכאלו, מה שלא קורה בפועל. יחסו לאובמה, מצד שני, מעורר תהיות - מה עשה הנשיא לשעבר שכל כך הכעיס את נתניהו? האם אובמה חטא בגלל שהוא כיהן כנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית, אשר אינה משמשת ככוס התה של ראש הממשלה?
ישנן ארבע דוגמאות הממחישות והמתארות באופן הטוב ביותר את ההבדל בין יחסו של נתניהו כלפי אובמה וכלפי טראמפ ומגלמות בתוכן את מדיניותו כלפי ארה"ב:
תמיכתו ברומני
אף ראש ממשלה בישראל לא התערב בבחירות בארה"ב, עד שהגיע בנימין נתניהו ועשה זאת באופן כל כך בוטה. לא מעניינת אותו כהוא זה התמיכה הדו-מפלגתית של ארה"ב בישראל, הכה חשובה למדינה; הוא אינו חדל מלכרסם בה. זה התחיל בתמיכתו היותר מידי בוטה במועמדותו של
מיט רומני לנשיאות ארה"ב, מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות שבין הקדנציה הראשונה לשנייה של
ברק אובמה - תמיכה אשר המיטה עלינו אסון.
ההימור שלו נכשל מראש - כמעט כל נשיא נבחר בשנית וברור היה שנשיא אהוב כמו אובמה יצלח את הבחירות, מה שמוכיח עד כמה הימור זה היה פזיז ולא אחראי. רק שכלל לא בטוח כי היה זה הימור, כמו שרבים חושבים, ראש הממשלה כנראה ניסה להתחנף לפטרונו,
שלדון אדלסון, גדול תורמיה של המפלגה הרפובליקנית, אשר תרם לקמפיין הנשיאות של רומני מיליוני דולרים, ובעליו של
ישראל היום, המשמש כשופרו של נתניהו.
ויש לשאול: איך נתניהו העז להמר על מועמד לנשיאות, לא משנה איזה - האם הוא לא חשב שבמקרה שיפסיד הדבר יגרום נזק לישראל? האם האינטרסים שלו עומדים לפני האינטרסים של המדינה? ואיך הוא הימר באופן כל כך לקוי? הרי היה ידוע לכל כי רוב הסיכויים לניצחון עומדים לרשותו של אובמה, אז מדוע להמר נגד סוס אשר כנראה ינצח?
הנאום בקונגרס
זה המשיך בנאום בקונגרס הידוע לשמצה: נתניהו הלך לנאום בקונגרס, על אפו ועל חמתו של הנשיא, על-מנת לנגח את הסכם הגרעין עם אירן ובשביל לתמוך בעד הטלת סנקציות על המדינה השיעית. הוא עשה זאת מאחורי גבו של אובמה, במה שהיווה יריקה בפרצופו של הנשיא, שמצידו רתח.
בארה"ב נחרדו מכך שראש ממשלת ישראל מעז להשפיל בצורה כזו את הנשיא והמפלגה הדמוקרטית בפרט ואת ארה"ב כולה בכלל, והפנו ביקורת חריפה כלפי המהלך. זאת ועוד, כולם הבינו שנתניהו מתכוון לעשות סיבוב פוליטי על ארה"ב, שכן היה מדובר בעיצומה של מערכת בחירות בישראל (לכנסת ה-20 ב-2015) וראש הממשלה ביקש לדחות את מועד נשיאת הנאום מכחודש לפני הבחירות לכשבועיים לפני.
בפועל, הרפובליקנים רצו להצביע בעד הטלת הסנקציות, והיו צריכים למשוך אליהם מספר דמוקרטים בכדי שהצעת החוק תעבור. למעשה, רוברט מננדז, סנטור דמוקרטי, עבד עימם על-מנת להביא את הצעת החוק, והוא ודמוקרטים נוספים היו אמורים להצביע יחד איתם, אך היריקה של נתניהו בפרצופם של אובמה והמפלגה הדמוקרטית טרפה את הקלפים.
בקרב חלק מהדמוקרטים היה קיים כעס רב כלפי נתניהו על שכפה עליהם לבחור בין תמיכתם לישראל לבין הנשיא, חבר מפלגתם. כמה שבועות לפני הנאום משכו מספר סנטורים דמוקרטים, בהם רוברט מננדז, את תמיכתם בהצעת חוק, וכיממה לאחר הנאום הודיעו סנטורים דמוקרטים נוספים כי לא יצביעו בעד הטלת הסנקציות. יש המפרשים כי הדבר קרה בגלל הנאום; אם ראש הממשלה לא היה מבזה את מפלגתם ומדינתם, סביר להניח כי היו מצביעים בעד, וכך רצונו היה יוצא אל הפועל. יכול להיות, שבשביל לקושש עוד כמה מנדטים, נתניהו חיבל בעצמו בהצבעה בקונגרס - הצבעה שהוא עצמו הטיף לה. בכל מקרה, מעשה הנבלה שלו כלפי אובמה ומפלגתו כבר נעשה; הקרע העמיק.
גם בימין נשמעה ביקורת נגד נתניהו, וכנראה שמהמשמעותית ביותר הגיע מפוקס ניוז, גוף התקשורת המזוהה יותר מכל עם הרפובליקנים אשר אוהד את ישראל באופן מובהק ואשר ביקר את אובמה באופן שיטתי. הם הביעו באופן חריג וחסר תקדים ביקורת נגד ראש הממשלה, ובין היתר כינו את המהלך שלו כמרושע ומעורר הלם ותהו אם הוא חושב שהאמריקנים הם חבורה של מטומטמים.
הדמוקרטים לא היו היחידים שנתניהו העמיד במצב לא אפשרי של בחירה בין ישראל לבין מפלגתם ומדינתם - הוא עשה זאת גם לכמעט כל יהדות ארה"ב, שרובה המוחלט מצביעה למפלגה הדמוקרטית. אייב פוקסמן, למשל, מראשי "הליגה נגד השמצה", ארגון אמריקני הנלחם נגד אנטישמיות, התנגד לנאום נתניהו; אך כנראה שרוב יהודי ארה"ב פשוט העדיפו שלא להשמיע את קולם.
ניתן לשער כי אם ראש הממשלה לא היה מתעוור משנאתו כלפי אובמה ולא היה מתנהג באופן פזיז לגבי נושא מורכב זה, הוא היה יכול לראות כי מעשיו גורמים נזק לישראל, לא רק מהכיוון של יחסי ארה"ב-ישראל, אלא גם מהכיוון שמעשיו כנראה גרמו להיפוך ההצבעה אשר בגינה הלך לנאום; ניתן גם להניח כי אם טראמפ היה חלוק עם נתניהו בנושא האירני, כנראה שראש הממשלה לא היה הולך מאחורי גבו ומשתמש בהשפלתו עבור קמפיין הבחירות האישי שלו והורס את יחסיו איתו כמו שעשה עם אובמה.
האנטישמיות בארה"ב
בתחילת הקדנציה של טראמפ נוצר מצב בו האנטישמיות בארה"ב זקפה את ראשה המכוער ומעשים כגון ריסוס צלבי קרס וחילול, ניפוץ והשחתת קברי יהודים התרבו והתגברו. עד שטרמאפ גינה מעשים אלו לקח זמן רב, למרות שהקהילות היהודיות, אשר אחז בהם פחד ורעד בגלל אי-התייחסותו של הנשיא למצב הבעייתי שהתעורר, התחננו שיעשה זאת. דוגמה להתעלמותו הפושעת ניתן למצוא במסיבת עיתונאים משותפת שלו ושל נתניהו בארה"ב, אשר התקיימה באותם ימים: שליח
ערוץ 10, מואב ורדי, הפנה לטראמפ שאלה בנוגע לריבוי מקרי האנטישמיות, אך הנשיא התחמק.
באותה מסע"ת קרה דבר מזעזע - נתניהו, שלא התייחס לנושא הרגיש במשך שבועות ארוכים ואף נמנע מלהעלות אותו בפני הנשיא, יצא לעזרתו של טראמפ והדף את הטענות על כך שהאנטישמיות הולכת וגוברת בארה"ב: "צריך להניח לנושא", אמר, ואף הפליג בשבחים והרעיף על טראמפ תשבוחות בדבר ידידותו ותמיכתו בעם היהודי, וכראש ממשלת מדינת היהודים נתן הכשר למהדרין להתחמקותו של הנשיא מהנושא במשך מספר שבועות. בנוסף, נתניהו גם עשה את הלא ייאמן כשאמר שדאגת יהודי ארה"ב בעניין יום השואה הבינלאומי אינה במקום. כזכור, באותה שנה, ביום השואה הבינלאומי, טראמפ הוציא הצהרה שכלל לא הזכירה את היהודים, ולמרות שהופנו כלפיה ביקורות קשות ונוקבות, הבית הלבן הגן על הניסוח המקורי.
אגב, דברי נתניהו העניקו לנשיא גושפנקא להמשיך ולהתחמק מלהתייחס לנושא: למחרת מסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה כתב יהודי שאל גם הוא את טראמפ שאלה בנוגע להתרבות מעשי האנטישמיות אך הנשיא שוב התחמק - הוא גער בו והשתיק אותו: "שקט שקט שקט" אמר לו והוסיף שהוא האדם הכי לא אנטישמי שיכול להיות תוך כדי השתמשות בדברי נתניהו בדבר היותו גדול ידידי העם היהודי.
האם נתניהו היה נותן יחס כזה לנשיא אחר? האם היה מתנהג בצורה דומה לנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית? האם היה מעלה על דעתו להגן בצורה כזו על אובמה? לשתוק לנוכח גלויי אנטישמיות ולספק הגנה עבור מי שמתחמק מלעסוק בכך במשך שבועות?
ההתחמקות משרלוטסוויל
ב-11 וב-12 לאוגוסט 2017 התקיימה בשרלוטסוויל (וירג'יניה) עצרת איחוד הימין. נכחו בה הימין הקיצוני של ארה"ב, ובהם פעילים מהקו קלוקס קלאן, תומכי עליונות הגזע הלבן, ניאו נאצים, אנטישמים וכו'. העצרת כללה סיסמאות כגון "יהודים לא יחליפו אותנו", נואמים אשר אחד מהם טען כי היהודים הורסים את העולם המערבי, ומפגינים אשר חלקם הצדיעו במועל יד והניפו דגלים אשר התנוססו עליהם צלבי קרס.
מנגד התקיימה הפגנה נגד העצרת ובין הצדדים התפתחו קטטות ומהומות, ולפי המפגינים אשר הפגינו נגד הניאו נאצים, האחרונים תקפו אותם בלפידים ובתרסיס פלפל. בנוסף, במהלך הצעדה, הניאו נאצים עברו ליד בית כנסת ושיגרו לעברו קריאות אנטישמיות, ושלושה מהם עמדו עם רובים חצי אוטומטיים בצידו השני של הרחוב. נשיא הקהילה אמר למתפללים כי יהיה זה בטוח יותר לצאת מן היציאה האחורית, ומאחר שחששו מהצתה, הוציאו את ספרי התורה מהמקום על-מנת להציל אותם. מאוחר יותר אכן שמו לב כי באתרי אינטרנט נאציים פורסמה קריאה לשרוף את בית הכנסת. אך השיא הגיע בפיגוע דריסה: פעיל ימני קיצוני דהר עם מכוניתו לעבר אלו אשר הפגינו נגד העצרת, פצע 19 בני אדם והרג אישה.
לאחר הפיגוע הנשיא גינה "את האלימות והבורות משני הצדדים", ורק לאחר ביקורת נרחבת וחריפה כנגדו ואחרי שהתמהמה כיומיים, נאות טראמפ לגנות את הניאו נאצים והקו קלוקס קלאן באופן ישיר, אך גם את זה עשה בצורה רפה. בימים הבאים טראמפ האשים את שני הצדדים ובין השאר תקף את אלו אשר הפגינו נגד הניאו נאצים וגינה אף אותם. הוא הגדיל לעשות וקבע כי בין המפגינים הניאו נאצים היו אנשים טובים מאד.
בארה"ב נרעשו לא רק ממה שקרה בשרלוטסוויל, אלא גם בגין דבריו של הנשיא, וגל של ביקורות נגדו לא איחרו להגיע מכל עבר, בין השאר מתוך מפלגתו, מחלק מאנשי הממשל שלו ומהבית הלבן. בנוסף, חלק מעוזריו אמרו כי הם מזועזעים מאמירותיו. מקורביו, בהמשך, הביעו דאגה על כך שאינו מתחרט על דבריו.
בקהילה היהודית בארה"ב זעמו על טראמפ וארגוני יהודים בולטים גינו את דבריו. גם מחוקקים יהודים מארה"ב תקפו את הנשיא. אך ראש ממשלת מדינת היהודים חיכה שלושה ימים עם גינויו - ולמעשה חיכה כיממה לאחר הגינוי בו טראמפ התייחס ישירות לניאו נאצים ולקלאן. היה זה גינוי רפה, אותו הוא צייץ בציוץ בודד בחשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה, אשר נמצאים בו עוקבים מועטים יחסית לחשבונותיו האחרים, ולא התייחס לעובדה שטראמפ השווה בין הצדדים (לשם השוואה,
נפתלי בנט הגיב כבר ביום ראשון, ה-13.8, וקרא לממשל האמריקני לגנות ולהוקיע את אירועי האנטישמיות). תגובתו המוגבלת והפושרת של נתניהו לאירועים הצמיחה גל של ביקורות נגדו, בין השאר מצדם של יהודים אמריקנים רבים אשר מצאו את עצמם מודאגים באופן ממושך עקב גילויי האנטישמיות בארה"ב.
מה שלא מסתדר הוא שנתניהו לרוב מגנה במהירות גילויים וביטויים של אנטישמיות; למשל מנהיג היהדות הרפורמית בארה"ב, הרב ריק ג'ייקובס, אמר כי ישראל מגיבה לאנטישמיות בכל מקום וכי היא הייתה צריכה להגיד 'אנחנו איתכם', אך חלפו ימים עד אשר אמרה משהו. הוא הוסיף כי הוא היה מאוד מאוכזב.
האם נתניהו היה מחכה עם גינויו ועושה זאת בצורה כל כך רפה ושולית אם אובמה היה נשיא? האם הוא כל כך לויאלי לטראמפ עד כדי כך שיסיר מעצמו אחריות לגנות באופן ישיר וחריף, בראש כל חוצות, קבל עם ועדה, את העצרת, הפיגוע והניאו נאצים, בלי להתמהמה כמו שעשה? ולמה לעזאזל לא גינה את הנשיא עצמו? האם טראמפ יותר חשוב עבורו מלהוקיע ולהעביר מסר קשה נגד ניאו נאצים ואנטישמים המניפים דגלים עם צלבי קרס ואשר הצדיעו במועל יד? (ניתן לקרוא עוד על שתיקתו של נתניהו כלפי אנטישמיות וטרור עבור מדינה זרה בלינק "נתניהו חלש מול הטרור").
הצד הנכון של אדלסון
לסיכום, ניתן להגיד כי התאווה של נתניהו לרצות את אדלסון חוצה גבולות. מי שנמצא בצד הנכון של אדלסון יקבל יחס מועדף, ומי שנמצא בצד ההפוך יקבל יחס ראשוני עוין. כך נתניהו שם את כל הביצים של מדינת ישראל בסלסלה אחת, ובכך הרס כמעט לחלוטין את האקסיומה לפי התמיכה הדו מפלגתית של ארה"ב בישראל לעולם אינה מופרת. פשעי נתניהו כלפי אקסיומה זו גרמו וגורמים לישראל נזקים קשים מנשוא. השאלות הגדולות והעיקריות שצריכות להישאל הן מה יקרה אם טראמפ לא יזכה בבחירות הממשמשות ובאות בארה"ב, ומה יקרה אם מועמד דמוקרטי יזכה בהן בזמן שנתניהו מכהן כראש ממשלה; אך השאלה המרחפת מעל הכל היא לאן הולכים יחסי ישראל-ארה"ב בעידן שלאחר ערעור התמיכה הדו מפלגתית על-ידי נתניהו. מעולם לא היינו צריכים לשאול שאלה זו. מעולם, עד שנתניהו גרם לנו.
