|
עם פרופ' איתי סנד ראש ביה"ס לחברה ומדיניות
|
|
|
|
|
|
|
שטפתי לאפרת את הפנים וגיליתי שהלחי חצויה לשניים. טסתי לבית החולים, שם החליטו לעשות תפרים ואמרו לי שלא ניתן אף לתת לה חומר הרדמה, כי היא הייתה ללא צום. ביקשו ממני לעמוד לידה ולדאוג שהיא לא תזוז. אפרת שכבה ללא תזוזה במהלך ביצוע התפרים ולא הוציאה מילה מהפה על-אף הכאבים. בסיום התפירה, הגיעו כל הרופאים כדי לבדוק שהיא לא בהלם. ביקשתי מאפרת להסביר לי מה חוותה והיא ענתה: 'לא הרגשתי שום דבר. לא הייתי פה. דמיינתי שאני אשת חיל, כמו וונדרוומן' | |
|
|
|
מתי עברת להתמקד בתחום טיפול של 'שליטה עצמית'?
רונן: "בסיום התואר השני לפני הדוקטורט, כשהייתי כבר אם צעירה לשתי בנות, בנות ארבע ושנה, התחלתי לעסוק בכל הנושאים שקשורים לשליטה עצמית. האירוע המכונן לכך היה מקרה שאירע לבתי הבכורה, אפרת, כשהייתה פעוטה כבת ארבע, בשנת 1983. היא הייתה בקייטנת קיץ ונסעתי לאסוף אותה יחד עם הבת הקטנה לבית הורי. לא היו אז את כל התקני הבטיחות ברכבים. מכונית יצאה מחנייה לרחוב מבלי לאותת, בלמתי באופן פתאומי ואז שמעתי צרחות מאחור. הסתבר שבתי אפרת, עפה על הכיסא הריק שלידי שנשבר והברזל חתך לה את הלחי.
"לא היה לי מושג מה קורה והמשכתי להורי. שטפתי לאפרת את הפנים וגיליתי שהלחי חצויה לשניים. טסתי לבית החולים, שם החליטו לעשות תפרים ואמרו לי שלא ניתן אף לתת לה חומר הרדמה, כי היא הייתה ללא צום. ביקשו ממני לעמוד לידה ולדאוג שהיא לא תזוז. אפרת שכבה ללא תזוזה במהלך ביצוע התפרים ולא הוציאה מילה מהפה על-אף הכאבים. בסיום התפירה, הגיעו כל הרופאים כדי לבדוק שהיא לא בהלם. ביקשתי מאפרת להסביר לי מה חוותה והיא ענתה: 'לא הרגשתי שום דבר. לא הייתי פה. דמיינתי שאני אשת חיל, כמו וונדרוומן'. היא התחילה לספר לי לאן היא עפה ואילו משימות גבורה היא עשתה".
התמודדותה של בתך עם הכאב שלה הייתה למעשה הזרז לחקור את נושא השליטה העצמית בקרב ילדים.
רונן: "הייתי בהלם. כולנו גדלנו על נושא של שליטה עצמית, התמודדות, השואה, אבל פתאום חוויה כזאת שמגיעה ל'פתח דלתי', היממה אותי והתחלתי ללמוד ולחקור את הנושא הזה. את המאמר הראשון שכתבתי על היכולת ללמד ילדים שליטה עצמית, החזירו לי בחזרה, בטענה שהוא לא אמין ושאי אפשר ללמד ילדים שליטה עצמית".
"בעבודת הדוקטורט שלי פיתחתי מודל לשליטה עצמית. הוכחתי שניתן ללמד ילדים קטנים מאוד, איך לשנות מחשבות, איך לשלוט על עצמם. היו לי פריצות דרך בתחום הזה, כי הייתי הראשונה שדיברה על היכולת לעבוד בגישה התנהגותית קוגניטיבית עם ילדים. טענתי שמדובר בבעיה של שפה. כלומר, הבעיה היא של המטפל ולא של המטופל. הרי ילד יכול לרכוש הרגלי ניקיון בגיל 4-3, כשאין לו עוד שפה מסודרת והוא עדיין לא מזהה גירויים פנימיים. הוא מתקשה להתאפק ויכול לאותת לסביבה שהוא צריך פיפי ולהבין שהוא הולך לשירותים. ילד לומד שכדור-הארץ הוא עגול, למרות שהוא רואה רק עולם 'ישר,' הוא יכול ללמוד בכיתה ג' תורה, שהיא בעצם עבורו סיפור דמיוני, כי הרי הוא לא ראה אלוהים או מלאכים. מדוע, אם כך, לא אוכל ללמד אותו שליטה עצמית? הגישה התחילה כגישה התנהגותית ועם השנים הפכה לגישה התנהגותית קוגניטיבית".
|
|
|
עם ראש האקדמיה המלכותית בברצלונה
|
|
|
|
|
|
הצלחתי להוכיח שילדים בסיכון, היפר אקטיביים עם בעיות למידה, ילדים שלא יכלו ללמוד קרוא וכתוב, הצליחו ללמוד לקרוא תווים. כשהם נמצאים על הבמה ומנגנים עם התזמורת, כל התפישה שלהם את עצמם, משתנה וזה יוצר אדוות של שינויים אחרים | |
|
|
|
רק בסוף שנות ה-80, הכירה רונן את קומץ המטפלים ההתנהגותיים בארץ, חיברה ביניהם והקימה את האגודה ההתנהגותית לחיים, שעמדה בראשה כעשר שנים. היא החלה, לדבריה, לעסוק בעבודה קוגניטיבית עם ילדים, שעה שאיש לא האמין שאפשר לעבוד קוגניטיבית עם ילדים. בעלה המנוח, מיכאל רוזנבאום, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית, היה בין מקימי האגודה הישראלית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי. יחדיו עסקו בנושא של פסיכולוגיה חיובית, עוד בטרם הגדירו אותה בכותרתה המקצועית. רונן מדגישה: "תמיד האמנו שמה שיעזור לאדם זה הכוחות ולא הבעיה. כל המחקרים שלנו לאורך השנים, עסקו בילדים, במשפחות, במלחמות ובטראומות. עניינה אותנו השאלה, מה הם הכוחות או המרכיבים שעוזרים לאדם, למרות הבעיה".
מה הם לשיטתך אותם כוחות או המרכיבים שעוזרים לאדם להתמודד?
רונן: "חיפשנו איך אופטימיות, שליטה עצמית, המשמעות ומטרות מסייעים לאדם להתמודד, אף על-פי כן ולמרות הכל. כך שכל המחקרים והמיזמים שלי שעשיתי בארץ, כגון תוכנית להפחתת אלימות שמופעלת בכל בתי הספר בארץ, או 'סולמות', מוזיקה לשינוי חברתי, שבמסגרתה יחד עם הפילהרמונית אנו בונים תוכניות לילדים בסיכון, כולם עסקו ביכולת להתגבר בעזרת הכוחות החיוביים. הצלחתי להוכיח שילדים בסיכון, היפר אקטיביים עם בעיות למידה, ילדים שלא יכלו ללמוד קרוא וכתוב, הצליחו ללמוד לקרוא תווים. כשהם נמצאים על הבמה ומנגנים עם התזמורת, כל התפישה שלהם את עצמם, משתנה וזה יוצר אדוות של שינויים אחרים".
|
|
בטקס מצטיינים באוניברסיטה
|
|
|
|
|
|
|
כשהפכתי לדקאן, פגשתי את הד"ר דורית קרת ממדיניות ציבורית, שעוסקת בקיימות. היא אמרה לי: 'איזה כיף לך שאת עוסקת בדברים מדהימים, אבל אני עדיין לא התחברתי'. עניתי לה: 'בוודאי שעוד לא התחברת, כי את עוסקת בדברים שליליים - החור באוזון, התחממות גלובלית, הרס העולם.. ואני לא יכולה להתחבר להתמקדות בשלילי' | |
|
|
|
ספרי על מודל קיימות חיובית.
רונן: "כשהפכתי לדקאן, פגשתי את הד"ר דורית קרת ממדיניות ציבורית, שעוסקת בקיימות. היא אמרה לי: 'איזה כיף לך שאת עוסקת בדברים מדהימים, אבל אני עדיין לא התחברתי'. עניתי לה: 'בוודאי שעוד לא התחברת, כי את עוסקת בדברים שליליים - החור באוזון, התחממות גלובלית, הרס העולם.. ואני לא יכולה להתחבר להתמקדות בשלילי'. בעקבות השיחה הזאת, המשכנו לדבר ופיתחנו מושג חדש - קיימות חיובית, המתמקד בדרך שבה ניתן ליישם למעשה את כל האלמנטים של הפסיכולוגיה החיובית בתחום של סביבה.
"דורית ואני פיתחנו מודל תיאורטי, שאומר שמרכיבי הפסיכולוגיה החיובית, התקווה האופטימיות, השליטה העצמית והיכולות של האדם, הם אלה שתורמים ליכולת שלו לפתח גם תקווה סביבתית ולבטא התנהגות סביבתית ראויה. פרסמנו את המודל לפני כˉ4-3 שנים והוא זכה להדים מדהימים. זכינו בקרנות מחקר מהקרן הלאומית למדע של משרד המדע, עבור מחקר שעדיין נמשך".
כיצד הוכחתם אמפירית את אמיתות המודל?
רונן: "בדקנו בתי ספר 'ירוקים' בארץ והשווינו אותם לבתי ספר 'לא-ירוקים'. ניסינו לראות האם יש הבדל ביניהם בשמירה על הסביבה, ולבחון באיזו מידה אותם מרכיבים של הפסיכולוגיה החיובית, השליטה העצמית וגורמים אישיותיים אחרים משפיעים על השמירה על הסביבה. מצאנו שאכן קיים קשר. פרסמנו מספר מאמרים שיצרו הדים רחבים והחלו להזמין אותנו לכנסים. אנו גם כותבות בימים אלה פרק לספר בנושא הזה, שאמור לצאת לאור באוסטרליה.
"דוקטורנטית של דורית, שירה בוקצ'ין, שהייתה גם עוזרת מחקר שלנו, בדקה במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, את מרכיבי הפסיכולוגיה החיובית, במחקריה בנפאל ובסנגל, כדי לראות מה מנבא אימוץ טכנולוגיות חדשות. שוב הצלחנו להוכיח שזו לא הטכנולוגיה, אלא האמונה, המשמעות, המטרות, התקווה ועוד".
|
|
מיזם ילדים כשגרירי מים בהודו
|
|
|
|
|
|
|
שינוי עושים מלמעלה ומלמטה וילדים הם גורם נהדר לשינוי. הם עדיין צעירים, ניתן עדיין להשפיע עליהם ולשנות אותם, הם משפיעים על המשפחות שלהם. בניתי תוכנית להכשרת מורים, כדי להכניס תוכנית לימודים התנסותית על מים לילדים. כלומר, שיבדקו מקורות מים ויראו את ההבדלים בין מים טהורים למים לא טהורים | |
|
|
|
רונן, המגיעה מתחום טיפול הפרט, הרחיבה אותו לתחום הקהילה, כך שמיזמים בבתי הספר להפחתת אלימות ועזרה לילדים בסיכון, הפכו למשהו סביבתי וקהילתי יותר. רונן הצטרפה לפרופסור הדס ממן ולד"ר רם פישמן מאוניברסיטת תל אביב, שנוסעים עם הסטודנטים להודו, זאת לאור תפישתה, שחייבים לחבר את הדברים יחד, כי הפסיכולוגיה היא חשובה. בספטמבר 2019 הם נסעו יחדיו להודו וארגנו שם, מספרת רונן בהתלהבות, סמינר מדהים שהיה מרגש ומרתק מאוד. רונן: "ביקשתי שיקחו אותי לסיור בכפר שהתקינו בו מסנן לטיהור מים, ראיינתי שם את התושבים ואז חזרתי ואמרתי, זה עובד בזכות כל האלמנטים של פסיכולוגיה חיובית, האמונה, התקווה והחינוך".
ילדים כשגרירי מים
בעיית טיהור המים בהודו היא בעיה ידועה. חסרה שם המודעות להכרח במים טהורים והסביבה מזוהמת. לאור זאת, פיתחה רונן מחשבה על שני מיזמים חדשים שעליהם היא עובדת כיום. מיזם אחד עם בתי ספר בהודו, בשיתוף עם צוות מחקר מאוניברסיטת אמריטה בהודו. מטרת המיזם היא להכשיר ילדים כשגרירי מים. המיזם החל בינואר השנה, אך בשלב זה נעצר זמנית בגלל אילוצי מגפת הקורונה.
מדוע 'ילדים כשגרירי מים'?
רונן: "לתפישתי, שינוי עושים מלמעלה ומלמטה וילדים הם גורם נהדר לשינוי. הם עדיין צעירים, ניתן עדיין להשפיע עליהם ולשנות אותם, הם משפיעים על המשפחות שלהם. בניתי תוכנית להכשרת מורים, כדי להכניס תוכנית לימודים התנסותית על מים לילדים. כלומר, שיבדקו מקורות מים ויראו את ההבדלים בין מים טהורים למים לא טהורים. בבית הספר הותקן מסנן לטיהור מים, שבו יוכלו הילדים לטהר מים ולהביא מים טהורים הביתה, ודרך זאת ישנו גם את דפוסי צריכת המים במשפחה. העברנו כבר מחקר ראשוני למורים על תפישות כלפי מים ועל היכולת לשנות. הם כבר היו אמורים ללמד את הילדים על המחקר. נמשיך בתום אילוצי הקורונה".
|
מהו המודל השני שלך לשינוי סביבתי קהילתי בעזרת מאפייני הפסיכולוגיה החיובית?
רונן: "המיזם השני הוא עבודה עם כמרים, שמשמשים כמנהיגים רוחניים בקהילה, במטרה להפוך אותם למודל לשינוי. למשל, בנחיצות השימוש בתאי השירותים. יש הרבה מקומות שבכלל לא משתמשים בתאי שירותים בהודו. הטענה שלי היא, שאם יותקנו בתי שימוש במקדשים בהודו והכמרים ישתמשו בהם, הם יהפכו למודל עבור ההמונים שמגיעים למקדשים, שישתמשו בהם בעקבותיהם.
"ההתלהבות של הדס, של רם ושלי גדלה מאוד מהמחשבה שאנו יכולים לעבוד יחד במיזמים הללו בהודו, ליצור שיתוף פעולה מולטי דיסציפלינרי שיש לו יכולת ליצור שינוי. כששבתי מהודו לאוניברסיטה, בניתי בפקולטה למדעי החברה, תוכנית לימודים חדשה לתואר שני באנגלית שתיקרא 'ארצות מתפתחות'. התוכנית מיועדת לסטודנטים מכל הפקולטות וגם לסטודנטים בינלאומיים. מדובר בתוכנית מרתקת שתצא לדרך בשנת הלימודים הבאה, הסטודנטים בתוכנית ילמדו היבטים של חברה, כלכלה, סביבה ומים. הם יקבלו ידע על אתגרים שעומדים בפני הסביבה בתחומים כגון, מים, אנרגיה וזיהום.
"במסגרת המיזמים, הם יסיירו גם בארץ וילמדו כיצד מתמודדים עם אתגרים שונים של הסביבה. למשל, בנושאים של מים בערבה בקרב האוכלוסייה הבדואית שיש לה תרבות אחרת ותפישות שונות. ביחד הם ינסו לפתח חשיבה יצירתית על דרכי התמודדות ומי שירצה יוכל 'לבלות' סמסטר בארץ מתפתחת ושם יבצע את מחקרי השדה של רם והדס וגם את המחקרים שלי בתחום של החינוך".
|
|
תרומה משמעותית לחברה
|
|
|
|
|
|
|
הרחבתי את הטיפול לרמות של הסביבה עם מודלים ששואלים, 'אני ואתה נשנה את העולם?' בית בונים מלבנה ועוד לבנה ועוד לבנה, את לא עומדת על הרצפה ומגיעה לשלב האחרון של הסולם, עלייך לעבור שלב אחרי שלב ומהרבה דברים קטנים את יוצרת משהו גדול | |
|
|
|
עם מינויה של הפרופסור תמי רונן לדקאן הפקולטה למדעי החברה לפני שמונה שנים, היא נחשפה לרבדיה העמוקים של הפקולטה, שהרי הגיעה מהעבודה הסוציאלית. לפני כן שימשה כראש בית הספר לעבודה סוציאלית, וכיום היא עדיין האישה הדיקנית היחידה בפקולטה. רונן מעולם לא הרגישה שהיותה אישה מפריע לה בקידומה המקצועי, שכן תמיד קיבלה את מקומה, לדבריה. הקידום שלה באקדמיה היה מהיר מאוד. רונן: "הפכתי לדקאן למרות היותי אישה והגעתי בכלל מעבודה סוציאלית ולא מתוך הפקולטה. קיבלתי את ההכרה והקידום בזכות ההישגים והעשייה שלי, האתגר שלי היה לבוא עם גישה לא מקובלת ולהעביר את המסר של הפסיכולוגיה החיובית".
מה היא תפישת החיים שמניעה אותך?
רונן: "אני מגיעה מתפישה שאומרת, שבן אדם זקוק למשמעות בחייו, כי אם יש לך משמעות בחיים את יכולה להתמודד עם כל דבר. דרך פיתוח דרכים של עזרה לפרט, ולראות כיצד אני יכולה לסייע לילדים בסיכון ולילדים חולי סרטן, הרחבתי את הטיפול לרמות של הסביבה עם מודלים ששואלים, 'אני ואתה נשנה את העולם?' בית בונים מלבנה ועוד לבנה ועוד לבנה, את לא עומדת על הרצפה ומגיעה לשלב האחרון של הסולם, עלייך לעבור שלב אחרי שלב ומהרבה דברים קטנים את יוצרת משהו גדול. ואכן תוך פחות משנה, הצלחתי לבנות את הסמינר בהודו ולהקים תוכנית לימודים לבתי הספר שם".
מה האמירה המסכמת שלך כדקאן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב?
רונן: "האמירה שלי היא ש'אפשר'. הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב מדורגת בשנים האחרונות במקום ראשון מבין הפקולטות למדעי החברה בארץ בהשגת קרנות מחקר גם מבחינת פרסום מאמרים. יש לנו סגל מצוין וסטודנטים טובים. אני חושבת שמדעי החברה היא פקולטה מיוחדת מאוד, עם דריסת רגל חזקה מאוד באקדמיה, מבחינת תאוריה, מחקר וגם ביישום. בעיני, ההבנה התיאורטית היא משמעותית מאוד, כי כאשר אנו מבינים את הבסיס התיאורטי, אנחנו יכולים לפתח את הטכניקות ולבנות את היישום.
"המחקר במדעי החברה הוא חוצה דיסציפלינות. אנו עוסקים בדברים המהותיים של החברה שיש בהם ממשקים לכל תחום - בריאות, רפואה, מדיניות וכלכלה. אני עובדת כעת עם קבוצת חוקרים מתחום הרפואה שביקשה את עזרתי בפיתוח תוכניות לשיפור הרווחה הגופנית, הנפשית והחברתית של רופאים. בעבר עסקנו ביכולת להישרד, בחברה המודרנית אנחנו רוצים יותר מזה, אנחנו רוצים לפרוח ולשגשג. להאמין שיש לנו השפעה, למצוא מטרה משותפת וליצור שינוי. אני מוצאת את המשמעות כיום, בחיבור בין חוקרים מדיסציפלינות שונות, לקחת את הידע והניסיון של המדע הישראלי וליישם אותו במקומות נחשלים".
|
|