המדינה היא מערכת מתאבדת

דמוקרטיה היא תרבות שלטון שמתקיימת בה תקשורת מילולית אינטליגנטית – פתוחה, חשופה ומבוססת – בין מקבלי ההחלטות, מבצעי ההחלטות ומושפעי ההחלטות, וממילא אין בה אנשים ואירועים חסינים מפני חשיפה וביקורת, וישנה תמיד אפשרות להחליף את מקבלי ההחלטות ואת מבַצְעיהם. מקבלי ההחלטות והנהנים מהחלטותיהם מעוניינים לצמצם את הדמוקרטיה בתחומים הנוגעים למעשיהם ולמנוע ביקורת על עצמם כדי להבטיח את שרידותם. לא תמצאו מדינה שיש בה תקשורת אינטליגנטית בין כל האזרחים בענייני הביטחון למרות שאין תחום חשוב ממנו. כך היה בישראל לאחר הקמת המדינה במהלך מלחמת העצמאות, וכך היה בכל המלחמות אחריה. בעניין זה בן-גוריון היה הרבה פחות דמוקרטי מאשר מנחם בגין בימי מלחמת לבנון הראשונה ואהוד אולמרט בימי מלחמת לבנון השנייה. מקבלי ההחלטות מממשים את נטייתם ואינם מאפשרים קיום של ניהול דמוקרטי אינטליגנטי של המדינה ושל תת-מערכותיה. כלומר הם מאיימים על שרידות המדינה ולכן הם פועלים כאויביה מבלי שהם מודעים לכך. אבל מכיוון שהם גם מנהיגיה של המדינה שאת קיומה הם מסַכּנים, מתאפיינת המדינה כמערכת מתאבדת. אם רוב תושבי המדינה היו מודעים לכך, הם היו חדלים לתת בה אמון וגורמים לקריסתה. לכן למקבלי ההחלטות יש עניין שרידותי לפתח מיתוסים על המדינה ועל תִפקודם למענה. מיתוסים אלה מוֹנעים תקשורת אינטליגנטית, מונעים את הבנת המציאות ומאיצים את תהליך קריסתה. הנביאים בימי קדם וחושפי האמיתוֹת בימינו מסכנים את שרידותם של מקבלי ההחלטות, והללו פועלים בכל האמצעי לנטרלם. זה מעגל קסמים שעם ישראל עבר בהיסטוריה שלו פעמים אחדות. כאן שהאיום הפנימי הוא גְדוֹל האִיומים על המדינה בעוד שהיא משקיעה בעיקר כדי לנטרל איומים חיצוניים.

בכפר הגלובלי הנוכחי שבו אנחנו שורדים, אין חלל ריק פוליטי. מדינה עשויה להתמזג עם מדינה אחרת או להשתנות ולהיות מדינה אחרת, אך הפוליטיקה של ניהולה לא תיעלם בציביליזציה הנוכחית. כמו בכל הארגונים, קיימת במדינות מגמה מובנית להבטיח את השרידות בסביבה שמאיימת תמיד. לדעת מקבלי ההחלטות, שרידות המדינה מצדיקה את כל האמצעים כי רק שרידותה מבטיחה את שרידותם כמקבלי החלטות. אם יהגרו או יגורשו למדינה אחרת הם לא יהיו שם מקבלי החלטות ולא יזכו לכל טובות ההנאה שהם נהנים מהן. הצבת שרידותה של המדינה בראש כל האינטרסים השפיעה ומשפיעה על בני האדם יותר מכל גורם אחר. כדי לשרוד כוננו המדינות מערכות ביטחון שמרכיביהן העיקריים הם צבא, משטרה וגופים חשאיים. מערכת הביטחון היא האלימות העצורה של המדינה, שמקבלי ההחלטות משתמשים בה כדי להבטיח את קיום המדינה והיא מפעילה כוח נגד איומים פנימיים וחיצוניים – נגד כל מי שמקבלי ההחלטות אִבחנו כאויבים. מערכת הביטחון מאפשרת למקבלי ההחלטות לממש, בשעת הצורך, את יכולתה הלגיטימית, הבלתי מוגבלת, של המדינה לכפות את רצונם על תושביה ועל תושבי מדינות אחרות. הגדרה: מערכת הביטחון היא אנרגיית השרידות המדינית העיקרית של המאסה הפוליטית, והיא מעניקה תנאי קיום למדינה ולמוסדות החברתיים. עם זאת מערכת הביטחון היא גם מוסד מדיני המתחרה על משאבי המדינה עם המוסדות האחרים שבמדינה ואזרחי המדינה. למערכת הביטחון יש אופי כפול: היא תנאי לקיומם של המדינה, מוסדותיה החברתיים והארגונים הפועלים בתוכה, והיא גם אחד הארגונים האלה. יש לה אינטרס לשרוד ויש לה מטרות המותאמות לרצונות ולאינטרסים של העומדים בראשה. מטרתה המוצהרת, המיתולוגית, היא הבטחת קיום המדינה, מוסדותיה החברתיים והארגונים ובני האדם שבתוכה. אך היא פועלת לא אחת בהתאם לאינטרס השרידות של העומדים בראשה, המנוגד לאינטרס השרידות של המדינה.

אחד הביטויים לתפיסת ראשי הצבא את מקומם ותפקידם התפרסם בימי הוועידה העשרים ושמונה של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, ביולי 1990. הגנרל רודיונוב – שפיקד על כוחות הצבא הסובייטי בקווקז באביב 1989, כאשר חיילים רצחו באתי חיפה מפגינים בטבּיליסי – והגנרל מאקאשוב כתבו אז: "מכל תשתיות החברה רק הצבא והצי הם, במהותם, ועל-פי המבנה שלהם, הסמלים המוחלטים ביותר של המדינה. מי שרוצה להרוס את המדינה עד היסוד מתחיל בהשמצת הצבא. רק הפטפטנים המתורבתים¹ שלנו חוזרים ואומרים שאף אחד אינו מתכוון לתקוף אותנו. זה רעיון המיועד לאוזניהם של טיפשים. הצבא הוא התשתית החברתית הפחות מוגנת בחברה... הוא אשר חסם בגופו את הכורים בצ'רנוביל ומת בקרבאך² ובאפגניסטן".³ בסופו של דבר ברית המועצות נעלמה מן העולם גם בגלל השקעות-יתר במערכת הביטחון שלה והשקעת-חסר בצרכים בסיסיים של האזרחים. בזמן מלחמת המפרץ הפרסי בתחילת מארס 1991 היה ג'ורג' בוש אחד הנשיאים הפופולריים ביותר של ארצות-הברית. שמונים וחמישה אחוזים מהמרואיינים בסקרי דעת הקהל הביעו שביעות-רצון מתפקודו. הפופולריות העצומה הזאת לא הייתה תוצאת הצלחות מזהירות בשיקום כלכלת ארצות-הברית ובשיפור מערכת הרווחה שלה. הוא השיג אותה הודות לתפקוד הצבא האמריקני במלחמה, ונכון יותר הודות להשתקפות התפקוד הזה באמצעי התקשורת, כי לרוב בני האדם אין ידע וכישורים כדי להעריך תפקוד צבאי, גם לא לרוב אנשי הצבא. בארה"ב הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא על-פי החוקה, אפילו שאינו מבין כלום בנושאים צבאיים. כך הוכיחו רוב האמריקנים שהם רואים בתפקוד יעיל של הצבא במלחמה את האינטרס העליון שלהם. לא רק גנרלים סובייטים שמרנים וריאקציונרים אלא גם אזרחי הדמוקרטיה הליברלית הגדולה ביותר בעולם סבורים שהצבא הוא "הסמל המוחלט ביותר" של מדינתם. בנאומיו הפוסט-מלחמתיים הדגיש בוש את הנקודה הזאת והודה שוב ושוב לחיילים האמיצים, למפקדיה המעולים, לראש המטות המשולבים הגנרל קולין פאוול, למפקד המבצע נורמן שוורצקופף ולשר ההגנה דיק צ'ייני.⁴ קרבה זו בערכים של הקטבים האידיאולוגיים בסוף המאה העשרים מצביעה על המרכזיות של מערכת הביטחון בתודעת האדם ובתפקוד המדינה. ________________ בשבוע הבא: מערכות הביטחון הן היררכיות קיצוניות ולכן אנטי-דמוקרטיות ואנטי-אינטלקטואליות; בכירי מערכת הביטחון נכללים באליטה של המדינה ומשפיעים על כל הנעשה בה; מערכת הביטחון היא גורם הרס פנימי; מדוע הגענו בלתי מוכנים למלחמת העצמאות; הגנרל פולר: רוב המפקדים הבריטיים הם פרימיטיביים; מלחמה היא אלימות מאורגנת; מטרות המלחמה.

1. דהיינו האינטלקטואלים המשתמשים באינטליגנציה שלהם ומסכנים בכך את שרידות צבא האדם ואת שרידות הגנרלים שלו. 2. מלחמת נגורנו קרבאך הוא הכינוי למאבק אלים ומזוין שהתרחש מפברואר 1988 עד מאי 1994, בתוך המובלעת האתנית של נגורנו קרבאך בדרום-מערבה של אזרבייג'ן, בין הלאום האתני הארמני של נגורנו-קרבאך הנתמך על-ידי ארמניה לבין אזרבייג'ן. (ויקיפדיה) 3. מלחמת אפגניסטן היא מלחמה שערכה ברית המועצות באפגניסטן כנגד מורדים איסלאמיים שביקשו להפיל את ממשלת אפגניסטן. המלחמה נמשכה 10 שנים, מ־1979 עד 1989. (ויקיפדיה) 4. לימים תפקד כסגן נשיא ארה"ב.