כמה אמריקנים חלו בקורונה. 1.9 מיליון אמריקנים אובחנו עד 28 במאי; סטטיסטיקאים סבורים שהמספר גבוה יותר, על בסיס המספרים המדינתיים, אבל לא ברור עד כמה. מאחר שבארה"ב מתגוררים 330 מיליון בני אדם, אפילו 10 או 20 מיליון הם רק חלק קטן – מה שאומר, שכאשר הסגר הולך ומסתיים, שמאות מיליוני אמריקנים עודם חשופים לנגיף. 21,000 אמריקנים נדבקים מדי יום, ונראה שמספר "הנשאים השקטים" – שאינם מגלים תסמינים – הוא פי עשרה. קרוב לוודאי ששום תוכנה לאיתור מפגשים לא תוכל למצוא את כל מי שבאים במגע עימם.
מידת החשיפה לנגיף הגורמת למחלה. מדענים יגידו שהחשיפה הדרושה היא בין נגיף אחד לבין מיליון. אם לוחצים עליהם, הם עשויים להציע מספר של בין כמה מאות לכמה אלפים. אבל השורה התחתונה היא שאיש אינו יודע, כי הנגיף מתנהג רק חלקית כמו שפעת רגילה. זו הסיבה שחשוב לשמור על המסיכות והריחוק החברתי, כדי להפחית את סיכון החשיפה לכמות גדולה של נגיפים.
מדוע יש מי שחולים בצורה קשה יותר מאחרים. זו אחת התעלומות הגדולות ביותר של הקורונה. מומחים אומרים, שחוזקה של מערכת החיסון קובע את חומרת המחלה. המערכת נחלשת עם הגיל, ולכן זקנים עלולים לחלות בצורה קשה. כך גם לגבי בעלי מחלות קודמות (דם, סוכרת ולב). גברים נמצאים בסכנת מוות גבוהה יותר מאשר נשים, הנוטות לפתח מערכות חיסון חזקות יותר.
תפקידם של ילדים בהפצת הנגיף. יש הרבה שאלות חשובות ללא מענה בממשק בין ילדים וקורונה, ומציאת התשובות חשובה לא רק להם ולמשפחותיהם, אלא גם לקהילות בשל החזרה לבתי הספר. תעלומה מרכזית היא חלקם בהפצת המחלה. נראה שהם חולים בצורה פחות חמורה ממבוגרים; יש הסברים שונים לכך. מה שברור הוא, שילדים נגועים יכולים להעביר את הנגיף באותה מידה כמו מבוגרים; מספר המגעים של ילד בבית ספר גבוה פי שלושה משל מדובר בסביבתו-שלו, וכך גדלה הסכנה שהם יפיצו את המחלה.
מתי והיכן החלה המגיפה. המקרה הראשון של קורונה בארה"ב היה של אדם שנחת בסיאטל ב-15 בינואר בשובו מסין. המקרה הראשון בניו-יורק היה ב-1 במארס, ובאותו זמן כבר התהלכו ברחובותיה אלפי חולים במשך שבוע. החולה הראשון בעולם, בסין, החל להדביק אחרים בסוף השנה שעברה. כל 41 החולים הראשונים ביקרו בשוק מאכלי הים בעיר ווהאן, והחולה הראשון אושפז בעיר ב-16 בדצמבר. החולה הראשון שגילה את תסמיני המחלה נרשם ב-1 בדצמבר, כך שהמחלה החלה לפני כן.
כמה זמן לאחר הבראה מן המחלה הגוף נותר מחוסן. לתשובה לשאלה זו יש השלכות נרחבות לגבי הפתיחה מחדש של הכלכלה ולגבי מידת ההסרה של מגבלות הקורונה, כמו גם לגבי יעילות החיסון בטווח הארוך. מדענים רשמו התקדמות איטית לקראת מתן התשובה. כאשר הגוף נחשף לנגיף, הוא לרוב מייצר נוגדנים שחלקם חזקים די הצורך כדי למנוע את המחלה, כמו גם תאים היכולים לחסל את הנגיף.
רוב המחקרים לגבי ההתחסנות מן הקורונה היו פגומים, אבל לפחות מחקר אמין אחד מלמד שרוב החולים – כולל מי שחלו בצורה קלה – מייצרים נוגדנים רבי עוצמה. גם המידע על התאים הנלחמים בנגיף זורם באיטיות, אבל כמה מחקרים מציעים להשתמש בתאים כאלו כתרופה. מה שנותר בלתי ידוע הוא כמה זמן יחזיק מעמד החיסון הטבעי. היו כמה דיווחים על הידבקות מחדש, אך חוקרים אומרים שמדובר בבדיקות מוטעות או בשאריות של הנגיף שנותרו זמן רב לאחר שהמחלה הפעילה הסתיימה. קיימת השערה לפיה מי שחלו בסוגים קודמים של הקורונה – כמו סארס ו-MERS – מחוסנים מפני הקורונה, אך הדבר עדיין איננו ברור.