בלילה שבין 24-25 פברואר 56 התהפך עולם המהפכה. נאמן לסיסמת הקרב המבעיתה 'עולם ישן עדי היסוד נחריבה', חשף החבר חרושצ'וב את חזהו של סטלין ב'נאום הסודי' בפני מושב סגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. המזכ"ל הוקיע את פולחן האישיות של יוסיף סטלין, את פשעיו, עריצותו ורצח המונים שביצע לאורך כל שנות שלטונו. כל מה שכשל מאז ומעולם בסובייטיקה, כלומר הכל, הועמס על כתפיו של הרודן המטורף ששבק חיים לרוע מזלו. זה היה סוער-לעזאזל. בנאומו השליך חרושצ'וב את הלוחות ובמשך 4 שעות דרך עליהם עד שריסק הכל. יוסיף הפך למיתוס של נצח, סיפור בקנה מידה של הברית הישנה והחדשה, בסט-סלר בתכריך עבה. גלי הצונמי הגיעו גם לבית חינוך ג', ליד תחנת אגד המרכזית במושבה הגרמנית בחיפה, שבו למדתי. הוציאו אותנו לרחבה והמנהל, דמעות ההתיישבות בעיניו, הספיד את גדול מנהיגי האנושות מאז ומעולם. איך זה שמגדל בבל שוב מתמוטט?
עשרות מיליוני גצי א"ש(ב) בשדה-קוצים בוער של עולם מערבי עוין, שבע, ממוזג, ממונע וצרכני - נפחו לפתע את נשמתם היתרה, האוטופית. חלומם המופרך להתמזג טוטאלית בצדק, במוסר, בסולידריות, בערכים ובאמת - נקטע באכזריות בגלל השמוק חרושצ'וב, והפך לסיוט שטוף דמעות ודם. בני אדם שחלמו והזו כל חייהם, מסוממים למחצה, לא רצו לדעת מה האמת, לא רצו להתפכח. כשחבט חרושצ'וב בנעלו על שולחן האו"ם בניו-יורק באוקטובר 61, הוא נתן גט-גירושין בריטואל חליצה סמלי לאותו עולם מטומטם, שהתאבל האבלה על לכתו של הבולשביק הענק סטלין. עכשיו כשיש גירושים, אמרו הגמדים, צריך לבנות חומה בברלין. זהו סינדרום פסיכולוגי ידוע ליהודים שהוגדר במסגרות תנ"כיות: 'אחרי מות' ו/או 'אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים'. כשירד חרושצ'וב מן הבמה עם הנעל (היפוך אותיות - לענה) בידו, שאל אותו המזכיר השני, למה היכית, והאם יצאו מים? חרושצ'וב גיחך בחמיצות, היה שם זבוב שזמזם ועיצבן אותי... כעבור שנים, בשיחת-נפש עם ברז'נייב, שאלתי אם היה זה עוד ניסיון נפל של קליקת טרוצקי-ברייה להרעיל את המנהיג בעקיצת זבוב מכאני? ברז'נייב צחק ואמר, אותו גם תפוז-מכאני לא היה מפיל...
בתופעות ותקריות שמעל ומעבר לגדר-הטבע, כמו 'הנאום הסודי', אנחנו מתנחמים בפסוק: 'אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת - מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר?' אזובי-קיר - אותן עמותות א"ש לסוגיהן שמזינות בהתרגשות את המהפכה. מהפכה טובה היא הבטחה רשומה בטאבו להרס וכאוס. זה תנאי בל-יעבור וראשיתו של תהליך שאולי יביא את האנושות לקתרזיס וישועה. היהודים, שהיו ה'מהפכנים' הראשונים כבר בעולם העתיק, שימשו דוגמה מופלאה לאנושות: מעולם לא הפכו למיסיונרים, לא יצאו ל'כבוש את העולם', לספק אגו כלשהו. זה בגדר המופלא כי יוצאי חלציהם, הנצרות והאיסלאם - עשו במדויק את ההפך.
איך נפלו ארזים, מה? כשאנחנו הפלנו ארזים בצור, הם הועברו בזהירות רבה לירושלים ושימשו חומר-גלם להקמת בית-המקדש. אבל חרושצ'וב, כמו נבוכדנצר, כמו טיטוס והיתוש שזמזם באוזניו הפילו בית מקדש אדיר. הרס בממדים כאלה נחשב להישגו הכביר, לניצחונו הנפלא, של כל ממשיך הדרך ו/או היורש. הנה, רק 3 שנים אחרי-מות. מבלי שחשנו בכך גם בארצנו הקים חלק נכבד של ההתיישבות העובדת בית מקדש לאל השמש. כ-25% מבני הארץ עבדו את סטלין ישירות, בראשי חוצות.
האם הזבנג של חרושצ'וב הרס את כל הבניין שבנו חלוצי ההתיישבות העובדת בארצנו? ב-2016 כותב
אמנון לורד, איש שמאל מובהק לשעבר, ב'מידה': השלשלת הארוכה עם כדור ההרס בקצה הכתה שנית ביוני 1967. ההבדל בין אז להיום, שב-56 עוד הייתה אמונה באוטופיה. היום ילדי סטלין עסוקים רק ב'עולם ישן עדי היסוד נחריבה'. מנגד ניצב הרב קוק, מגדולי הרבנים שלנו (בשמאל הקיצוני כינו אותו - הרב קוקו), שראה בהתיישבות-העובדת מטעם הציונות החילונית אבן פסיפס חיונית בתקומת ישראל בעת החדשה. במעשיה ראה אקט של מסירות נפש של תינוק שנשבה הדוהר אל הגשר בעגלה ריקה. הוא ודומיו לא הפרידו בין היסוד הדתי ללאומי שבהוויה היהודית, בבחינת "בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה...".
ברבות הימים, שנים אחרי שנעשה ראשון בין-שבים, נסעתי עם
יוסי שריד לראיין את ברז'נייב ולהעניק לו תואר-כבוד סולידרי. ביקרנו את הדוצ'ה בדאצ'ה שלו בפרברי פראבדה שביער הקומסומו"ל. אמו התהלכה לאיטה במסדרונות הארוכים וכשהגיעה אל שריד משכה בשרוולו, שאלה אותו לאיטה, בלחישה, עם ידה על הפה: מתי לדעתך הם יחזרו, הבולשביקים, לשלטון? יוסי לא היסס לרגע. הנה, סילקנו את גולדה, אמר לה, נמשיך לגלילי וכל שאר הסוטים. אנחנו חוזרים בקרוב... הגברת הזקנה היסתה אותו. אני מתכוונת פה, אצלנו, אני מאוד חוששת שהם יחזרו יום אחד... יוסי ממש נבהל. באותה הזדמנות, כשברז'נייב הגיע במהירות וסילק אותנו מאם הדרך, השחלתי לו את השאלה אודות הזבוב שחרושצ'וב מעך. גיבור על זבובים, סיכם שריד את הדיון הפוליטי, כמו שאהב.
בעקבות מלחמת יום-כיפור, לאחר הבחירות לכנסת השמינית שאותן הובילה גולדה, החל שריד להספיד את גולדה במתכונת 'הנאום הסודי' של חרושצ'וב. יוסי גם שייך עצמו ל'חבורת-האמיצים' לובה אליאב ושלומית אלוני, שיצאו חוצץ נגד גולדה לפני המלחמה, כשהייתה במלוא כוחה. שריד שימש 'יוסף-המסביר' שעבר לפני התיבה המלאה בגולדה ושרי ממשלת 'מחדלה'. גולדה ניצחה את 'מחדלה' בדצמבר 73. יוסי הוביל את המערך עם פרס למפלה של 77. בוא-יבוא יום והוא יידבק לשולי אימרת שמלתה ופיה של אלוני.
זימבור יום-כיפור
גולדה נדפקה עד העצם ביום כיפור 73. היא לא הזמינה את זה, כמו שחושבים משועבדי הקונספירציה, אבל 'אכלה אותה' עד הפרור האחרון. זה סיפור היובל, ואחריו השתררו 7 שנות שמיטה, אפשר לומר. אף אחד בארץ לא ניבא, לא ניחש וגם לא קשקש את האסון הזה. לא פרס, לא דיין, לא רבין שעשה לביתנו באמריקה. איש במדינה לא הציע לה אמצעי מניעה. עכשיו העם אכל ממש עש"ב (ר"ת - עוז, שריד, ביילין). שריד נהג לומר שגולדה הייתה בסך-הכל ברירת מחדל של זקני המפלגה התשושים ושל מלחכי פנכה מיומנים (מה הוא היה?) ולכן נבחרה לראשות הממשלה. זה שקר של תועמלן צר-עין. איש במפלגה ובהתיישבות העובדת לא רצה תחליפים ותחליבים כמו דיין או אלון. הנאומים של עש"ב התפרסמו בראשי חוצות וגולדה שהתפטרה, הייתה אשמה כרונית בעישון המחדל של ברירת המחדל.
אני מגיע במהירות לזמן הזה כדי לצטט את הקופי-רייטר הזריז
אהוד ברק. בראיון להיסטוריון א. מילשטיין במאי 2020 הוא מצטט את עצמו: "...כי המשך המצב הקיים מוביל בהכרח להתנגשות אלימה עם הפלשתינים. בסוף מאי 98', שנה לפני ניצחוני בבחירות, אמרתי על הפלשתינים ב'נאום הכבשים השותקות': 'זה לא יכול להימשך כך. המצב יתפוצץ. אנחנו חזקים, חזקים מאוד, ואנחנו ננצח גם במאבק הזה, אבל לא נדע להסביר לעצמנו וליתומים ולאלמנות את אובדן החיים המיותר - כשהייתה דרך אחרת - דרך שאיננה פוגעת בביטחון המדינה, אלא מחזקת אותו. ולא בדקנו אותה'. היה מדויק לומר שברובד העמוק היינו שם במידה רבה בגלל חוויית מלחמת 73'. הצורך שלנו להיכנס לפוליטיקה נבע מהכרה שהתגבשה בנו ב-73' כמפקדי שדה. אתה משלם מחיר, נלחם לחיים ולמוות בנחיתות טקטית, כתוצאה מהחלטות אסטרטגיות ומדיניות בלתי מוצדקות.
עוד שקרן שכבר שנים אוכל עש"ב. לא הגיבור שחזהו מצולק באותות ומופתים ירכין ראש ויכה על עליו. האיש הזה לא יאמר את האמת: מנהיגי הצבא חירבנו הכל, שרפו את המועדון בסיגרים העבים שלהם... לא יאמר שנשבה בצבא (השבוי) רוח עוועים, מנטרה מקובלת ומקובעת, וכולם דקלמו אותה השכם והערב: אם הם רק יזוזו, ננקנק אותם! לשוחח עם ברק על אמת זה לנסות לעקור מסמר חלוד בלי ראש. תקשיב, ברק: מי שהציל את המדינה והבית באותם ימים היו אנשי מילואים שהתנערו ביום הכיפורים, אחינו גיבורי החיל - אזרחים בעלי משפחות שנבעתו ונבעטו מכל עבר. הם דהרו בטירוף ליחידות המבולגנות שלהם, הרימו את הנטל - ולחמו בלי להסס. החיזיון של צבא מופתע, מבוהל, מבולבל ונקטל במעוזים של קו בר-לב, קשה מנשוא גם לאיש-הקריה-הקריירה אהוד ברק. הוא לא מסוגל לעכל, ממשיך לתרץ, לדמיין, לסלף. הוא מאשים את גולדה בשקר 'החלטות אסטרטגיות ומדיניות בלתי מוצדקות'.
דבריו, במלים נרדפות: גולדה לא שעתה לפנייתו של סאדאת ש'ביקש לעשות שלום' בעצת קיסינג'ר, ממש לפני-המלחמה והחמיצה לנו את השעה הקולוסלית, הגורלית - את הזדמנות פז שהתבשלה מראשית המאה... אין לו בלעדיות על הרעיון הזה. הוא קלט שברים ממנו במרחבי יוסי שריד, המסביר-המרכזי-לצרחן והשמאל שוחר-שלום-עכשיו. ברק מספר לד"ר מילשטיין על צורך השעה שלו בהיותו ב'חווה הסינית'. סליחה, זה מציף שוב את סיפורה של ה'מייפלאואר'. אותה ספינה (זו 'חווה-סינית' של יבשת) שעשתה בתום-לב את דרכה לאמריקה. 102 נוסעים-מהגרים היו על סיפונה. היום, בחלוף כמה דורות, מוכיחים לך עשרות מיליונים באותות ומופתים, גם בתעודות ממשלתיות מזויפות כהלכה, שאבות-אבותיהם השתתפו במסע המפאר. אם סופרים - העל סיפון הספינה הרעועה ניצבו כשלוש מאות אלף מהגרים... מומלץ לקרוא את ד"ר מילשטיין(ד) בחווה הסינית ([קישור]).
(המשך יבוא )
מונחי יסוד לשימוש חוזר:
א . בולשביקים - אנשי הרוב (מילון)
ב . א"ש (ר"ת - אידיוט שימושי)
ג. עש"ב (ר"ת - עוז, שריד, ביילין)
ד. החווה סינית - ה'מייפלאואר' של תעשיית המסכים והבדיות בישראל. מי ממנהיגי האומה לא היה שם באותה עת מבחן?
ה . ב"ה (ר"ת - בעזרת השם)
