נתן אלתרמן פרסם את השיר הזה בטור השביעי שלו ב-15 באוקטובר 1943. אם אתם חושבים שהשיר אקטואלי גם היום, אחרי כ-77 שנים? כל אחד ודעתו. את השיר העבירה מלכה זוהר לחברי הבוקלאב שלנו.
תחרות לניסיון
אַרְבַּע חירויות נודעות לִתְהילָה
החליטו, בִּנְשֹׁב רוּחַ-סְתָו קַלִילָה,
לַעֲרֹךְ תחרות בריצה, לשם שְׂחוֹק,
ואשר תנצח - זר יֻתַּן לה כחוק.
אז ניצבו בשורה ארבעתן, לֵאמֹר:
החופש מפחד,
החופש ממחסור,
חופש הדת,
וחופש הדיבור,
וסביבן - הקהל וראשי הציבור.
אך בטרם התחילו
אֹרַח לרוץ,
נתגלה יצור פלא, צולע וגוץ,
איזה חופש מוזר, חמישי במספר,
שאפילו ברמז עליו לא דֻבַּר,
ויגש, מְדַדֶּה על רגלו הַחִגֶּרֶת,
אל ארבע החופשות הבנויות לתפארת,
וַיִצחק ערמומי וַיַּגֵּד בִּקְרִיצָה:
אתחרה גם אני עִמָּכֻן בריצה.
אז נשאו חירויות את קולן כמו נֵבֶל
ותשאלנה בבוז ורחמים: מי הַנֵּפֶל?
איזה חופש אתה ? -
ובמצמוץ ולפלוף
סח הַנֵּפֶל: אני הוא חופש הסילוף!
צחוק ניתך מסביב
כמפל-המים:
הלזה יתחרה עם קלות-הרגליים?
הוא יכרע! הוא ייפול! הוא יהיה לקלס!
הוא חיגר! הוא גמד! הוא משול כחרס!
אבל הס... התחרות מתחילה! הצחוק תם.
אט לאט מתאבן הקהל הנדהם -
רחבו העיניים! אִלְּמָה כל לשון!
הסילוף הפיסח
מגיע ראשון!
עוד תחרות נערכת! עוד שתי תחרויות!
שוב עובר הסילוף
לפני החירויות!
ובבואן אחריו למקום המסומן
חדלות הן כמעט להכיר את עצמן!
אזי פחד נפל על ארבע החופשות
ונשמע רק צקצוק שיניהן הנוקשות.
ויותר מכולן,
כנקלע בקדחת,
רעד, כידוע,
החופש מפחד!
ובמרכז הזירה התייצב הסילוף
ויקרא: לי הכתר! אני האלוף!
- הסילוף זה טיבו! הוא מצניע פנים,
הוא מתחיל בריצה
למרחקים קטנים!
הוא מתחיל בתחרות-ניסיון, קו לקו,
אבל בה מאמן הוא את כוח רגליו...
ולכן, אם ירשה העולם לו לרוץ
הוא יכול, החיגר הלזה והגוץ,
לעבור כל תקוות לאומים, כל חלום,
ולהגיע ראשון
אל מטרות השלום!
הנותנים לו לגשת לשדה התחרות
מנחילים מראש תבוסה לחרות!
ממשלת אחדות (?)
הממשלה הדו-ראשית נכנסה לתפקידה. לכאורה, בימים אלה. בערוץ 12 פורסם לפני ימים אחדים (20.4.20) כי לכחול לבן יהיה וטו על כל חקיקה והחלטת ממשלה. אחרי כן פמפמו לנו שכחול-לבן תמנע ותעצור כל הליך מדיני שלא ייראה לה. לא ראיתי עד כה שמפלגה זו השתמשה ביכולת הווטו שלה.
בכביש 77 בצפון לא שמעו, כנראה, שיש לנו ממשלה חדשה. שלט הבחירות עדיין מוצב ליד הכביש.
במקביל, נכנס ישראל כ"ץ (ליכוד) לתפקיד שר האוצר. אינני יודע מה יהיה, אבל הוא היה שר התחבורה ובימיו לא חייבו קורקינטים חשמליים ואופניים חשמליים לקבוע מספר על הרכב. חשמלונים אלה גרמו לתאונות קשות, כולל להריגת הולכי רגל. כתבתי על כך בבלוג הזה, כאשר השר עזב את תפקידו ופתאום יש מספרים לחשמלונים (פוסט).
העיתון היחיד שמפרסם מדי יום את מספר הנפגעים (ורק את המספר של אלה שמגיעים לבית חולים איכילוב) הוא גלובס.
