הממשלה החדשה של בנימין נתניהו ושל בנימין החילופי, דהיינו בני גנץ, החזירה אותי שוב למה שכבר חויתי פעמיים תוך העשור האחרון. רק שהפעם זהו היה השילוב הגרוע יותר של שתי הפעמים האחרות.
לפני פחות מעשור כיהן ברומניה נשיא בשם טריאן בססקו. בימים שהיה ראש עיריית בוקרשט, ואח"כ שר התחבורה הרומני, הוא היה חלק מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שם, שזו בעצם ממשיכת הקומוניסטים של צ'אושסקו, אבל עם עטיפה "דמוקרטית" ו"פרלמנטארית".
כשהבין אותו בססקו כי במפלגתו הגדולה והרחבה יהיה צפוף עבורו להיבחר למועמד הבא לנשיאות רומניה, הרי שהוא פרש ממנה והקים את מפלגתו הפרטית תחת השם: "המפלגה הלאומית - ליבראלית". ולאחר שהעם הרומני שבע כבר יותר מדי "נחת" מאנשי ה"סוציאל-דמוקרטיה", הרי שהם בחרו בבססקו לנשיא רומניה. הקדנציה הראשונה שלו איכשהו עברה בנחת, ולא מעט בזכות הקואליציה עם המפלגה הלאומנית-בדלנית של המיעוט ההונגרי ברומניה. אבל בקדנציה השנייה שלו הכל החל לחרוק - מבית ומחוץ.
מול האופוזיציה העקשנית והקשה של הסוציאל-דמוקרטים הרי שגם המפלגה ההונגרית-רומנית החליטה להיפרד ממנו. הוא עמד להיוותר נשיא ללא רוב פארלמנטרי, במדינה ששם המשטר הוא נשיאותי. אבל הבעיות החמירו משגילה כי שריו יותר מדי אינטליגנטים ומיומנים פוליטית, ולכן הם התחילו לסרב לו ולמעלליו הפוליטיים. בשלב זה הוא פיזר את ממשלתו ובחר ממשלה חדשה. הוא ניסה להכניס שרים שיהיו אומרי הן מוחלטים וללא יומרות ועבר פוליטי, אך מאידך-גיסא, הוא ניסה לצבוע אותם, בעיני העם הרומני התמים, כדמויות מיוחדות ואטרקטיביות מבחינה אינטלקטואלית.
הוא בנה מצג-שווא שבו הוא, כביכול, מחליף וזורק מממשלתו את העסקונה החורקת ובמקומה הוא ממנה צעירים אינטלקטואלים ומקצועיים. כך הוא בחר לעצמו חבורה של שרים ושרות צעירים ובראשם ראש ממשלה צעיר ואנונימי, שהיה אפילו יהודי נסתר. הם היו כולם בעלי שניים עד שלושה תארים אקדמיים אבל ללא שום ניסיון ניהולי אמיתי. המילה "קונסילייר" ברומנית פירושה עוזר פוליטי. הרומנים, בראותם את ממשלת הצעירים התמימים הללו, הבינו היטב את העוקץ וקראו לה "ממשלת הקונסיליירים".
החבורה הזו הייתה חבורת "בובות פוליטיות" שהייתה אמורה לשרוד יחד עם בססקו את המשך שלטונו, עד לסיום הקדנציה שלו. וכך אומנם היה. הם לא הבינו הרבה, לא הייתה להם יומרה פוליטית והם בכלל נישקו לבססקו את הגרביים שלו על כך שהוריהם יכולים היו להתפאר בפני שכניהם האנונימיים שלבן או לבת שלהם יש תואר של "שר בממשלת רומניה".
ה"פלא" השני של רומניה
לפני מספר שנים קרה ברומניה "פלא" חדש. הפעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הייתה זו שהאיצה את ה"פלא" הזה. לאחר היעלמו של בססקו נבחר כנשיא, נשיא שמכהן עד ימים אלה ברומניה, ושמו יוהניס. האיש - לשעבר ראש עיריית סיביו, הוא אומנם אזרח רומני אך ממוצא גרמני, לזכר הגרמנים שחיו ברומניה ורוב רובם הגרו משם (קראו להם "שסים"). האיש שוב נבחר מפני שהעם הרומני עדיין סלד מראשי הסוציאל-דמוקרטיה המושחתים - אותם שרידים היסטוריים של הקומוניסטים השנואים.
אבל בבחירות שאח"כ לפרלמנט, ניצחו דווקא הסוציאל-דמוקרטים, וכך עמדה רומניה בפני שוקת פוליטית די שבורה: הנשיא שייך למפלגה אחת ואילו מי שיהיה ראש הממשלה וירכיב את הממשלה יהיה שייך למפלגה היריבה. אבל אז הגיע פלונטר חדש. לסוציאל-דמוקרטים לא היה מועמד ברור וזאת משום משמנהיג המפלגה, דרז'נה שמו, היה מנוע מלהיבחר לראש ממשלה משום שעמד להישפט על מספר תיקים פליליים שעמדו כנגדו. בצר לו הוא ניסה להעביר את "החוק הרומני" (באחד ממאמרי בעבר כבר הצעתי אותו לראשי הליכוד בעניין נתניהו...) ולקבוע ברוב הפרלמנטארי של מפלגתו כי מי שנאשם בגניבת סכום פחות מחמישים אלף אירו לא יועמד לדין פלילי.
הפעם גם העם הרומני השלו לא נותר אדיש ויצא לרחובות. הממשל הרומני פחד גם ממה יאמרו באיחוד האירופי, ואילו הנשיא הרומני היריב יצא בכול כוחו נגד החוק המוצא. העניין נגנז ואז אותו דרז'נה החליט לבנות "ממשלת בובות" שתפעל על-פי רצונו, גם כשהוא מכהן כפרלמנטר בלבד. הוא בחר גב' שהייתה ה"ייסמנית" שלו, ושלא כיהנה בעבר בשום תפקיד אמיתי ומעשי וללא הבנה פוליטית, וכמובן שהייתה גם בורה בשפות זרות, ואפילו עילגת בשפתה הרומנית. בערך כחודש לאחר הבחרה כראש ממשלה שתכף אתאר אותה, הפך ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לכוכבם של ערוצי הטלוויזיה הרומנית.
העילה לכך הייתה בביקורה של גב' ראש הממשלה הרומנית החדשה בישראל. נתניהו פגש אותה וניסה לשוחח עימה באנגלית. הגברת, שלא הבינה מילה, נדה בראשה לאורך כל השיחה בהן וכול הזמן רק צחקה בפראות, כמבינה כביכול את מה שנתניהו אמר לה. גם מבטו הנדהם של נתניהו היה חלק ממרקע הטלוויזיה הרומנית, במשך יותר מחודשיים לפחות. אבל הגברת הזו לא הייתה סופה של הבדיחה הממשלתית הרומנית.
דרז'נה מינה שרים כאוות נפשו, שהיו מחוסרי ידע בשפות זרות, חלקם רק בעלי השכלה של בית ספר יסודי, אחרים עילגים גם ברומנית, אחד מהם היה קודם לכן מוכר לחמים, אחד אחר היה דוגמן אופנה, ועוד כמה היו בכלל קבלני קולות מפלגתיים שלא ידעו קרוא וכתוב. כשהללו הופיעו בראיונות טלויזיוניים הרי שרבים מהם ברחו מהמצלמה, והיה גם אחד שהחל לבכות בטענה כי הוא נרגש מדי. דרך אגב, דרז'נה עצמו, שקיווה לנצח במשפטיו, הגיע בסופו של דבר לבית הכלא.
"ממשלת האחדות" המוזרה
בשתי הממשלות הללו נזכרתי לאחר הקמת "ממשלת האחדות" האחרונה. לומר את האמת, הזיכרונות הללו עלו לעיני במיוחד לאור השרים שמונו על-ידי בני גנץ. אבל נתניהו די אשם גם הוא בבדיחות הללו. אלמלא משפטו של נתניהו, אזי, הוא היה יכול להתמקח טוב יותר עם גנץ ולא לאשר לאחרון לקבל 11 שרים מתוך בקושי 14 ח"כים של "כחול לבן". המשרדים החדשים שהוקמו רק הפכו את הממשלה הזו ליציר מפלצתי. במקום שיתקיימו משרדים חזקים הרי שרבים מהם נחצו לשניים ולשלוש והקטינו את הריכוזיות הנדרשת.
אזרחים פשוטים ולא מבינים הפכו פתאום לשרים על נושאים שבהם חלק מהם מבינים כמו חמור במרק פירות. עם כל החריקות בפוליטיקה הרי שברוב רובם של המקרים בעבר היה נהוג ששר מתמנה לאחר שכיהן כח"כ לפחות קדנציה אחת או שתיים. היו גם מקרים נדירים שהשר לא היה ח"כ אבל הוא היה איש מקצוע בתחום התמנותו לשר. רק מקרים יוצאי דופן באמת הביא לכך שמישהו פחות מוצלח התמנה לסגן שר או שר. לאחר מה שאירע בין 1992 ל-1996 הועבר גם חוק שבו לא יוכלו כלתנטריסטים לנוע מצד לצד עבור שר או סגן שר.
היו גם בעבר ממשלות מנופחות אבל רוב החברים בהן לא היו מוקיונים ו/או חסרי ניסיון, ובוודאי שה"ייסמניות" לא הגיעה למצב הזה, כמו שריו של גנץ. ההמשך בעתיד יהיה המשכו של מהלך סחטני של כל ח"כ כלנתריסטי. החזרה אחורה תהיה קשה ובומבסטית. אבל הפעם, ב"ממשלת האחדות" הזו, הגענו לשפל פוליטי וכלנתריסטי שעוד לא נברא. על כל ח"כ מקבלים שר. כל עריק הופך אוטומטית לשר ללא גייסות. במשרד הביטחון, שבעבר היו גם ראשי ממשלה שניהלו אותו ללא שר של ממש, הרי שהפעם ישנם שני שרים.
משפט נתניהו הביא לכך שגנץ הצליח להפוך את עוזרו מירוחם לדרגת שר. ללוי, פרץ ושמולי אין כבר מפלגות אבל תפקידי שרים יש להם. יש שרי מים ויש שרי תפוצות, יש שרי מדע ויש שרי אסטרטגיה, והכול בכאילו. זה מזכיר לי סיפור מהעבר. באחד מכנסי הרבנים, שגם שם קיימים תארים רבים כדי לרצות רבים יותר, הוצג רב אחד בתור "הרב של מבואות החרמון". הרב שעמד לצידם לא יכול היה להסתיר את תדהמתו מהתפקיד המומצא וקרא: "אם הוא הרב של מבואות החרמון אז אני הרב של מפלס הכנרת"!
הממשלה שלא תתקיים
לא לחינם מצאו דיכטר וברקת את עצמם מחוץ לממשלה הזו, ואילו הנגבי התמנה בקושי לשר של כלום. השלושה הללו, בצרוף גדעון סער, הם יהיו נושפי העורף בגבו של נתניהו, המעוניין שדווקא יוסי כהן מהמוסד יהיה מחליפו. נתניהו יודע שהללו נושפים בעורפו ולכן הוא דחק אותם. נתניהו גם יודע ששריו הרבים של בני גנץ יהיו לו לויאליים יותר מחלק משרי הליכוד אם הוא עצמו יסתדר עם בני גנץ. הממשלה הזו לא תחזיק מעמד. מצד אחד מכהנים שרים מיומנים ופוליטיים מהליכוד ומנגד מעל עשרה שרים, הם מרביתם הכלאת האלמנטים השלילים של שרי שתי הממשלות הרומניות שעליהן כתבתי קודם.
לי יש הנחה שנתניהו יודע היטב כי הממשלה הזו לא תשרוד וכי הוא מקווה לנצל בעתיד הקרוב את המכה שגנץ קיבל ממנו ומלפיד יחד, בבחירות נוספות שתהיינה בקרוב, בחירות מועד ד'. אני מניח זאת דווקא משום מינויה של מירי רגב כשרת החוץ לאחר, כביכול, הרוטציה של נתניהו עם גנץ, בעוד כשנה וחצי. נתניהו ידע בשלוש המערכות הבחירות האחרונות להסתיר היטב את מירי רגב ממפת תועמלני הליכוד הטלויזיוניים משום הנזק שהיא מסבה בהופעותיה.
נתניהו אמר זאת לרגב עצמה והיא גם ידעה לצטט אותו ולהודות בכך. והנה אותו נתניהו חפץ שאותה רגב הבעייתית לטלוויזיה בישראל תהיה שרת החוץ בעולם! אבל שימו לב - היא לא תהיה שרת החוץ בקדנציה שלו כראש ממשלה אלא בקדנציה המדומיינת של בנימין גנץ. מכאן שנתניהו יודע היטב כי המינוי הזה - של רגב, לא יתקיים והוא רק חפץ בשקט תעשייתי מצידה.
