הפעילות במשק הישראלי הושבתה, בצורה חלקית ואף מלאה, במשך מספר חודשים בשל התפשטות נגיף הקורונה. ציבור העצמאים ובעלי השליטה בחברות הפרטיות שיוועו לסיוע ממשלתי שבושש מלהגיע.
מספר ימים לאחר פרוץ המשבר, גיבשה הממשלה חבילת צעדים כלכלית, במסגרתה הוקצו 8 מיליארד שקל למתן הלוואות לחברות עסקיות באמצעות המערכת הבנקאית, כאשר להלוואות אלו ניתנה ערבות מדינה בשיעור של 15%. אולם, סיוע זה אינו מחלחל לעסקים והבנקים מסרבים ליטול את הסיכון במתן הלוואות לעסקים שנקלעו למשבר נזילות. נראה בעליל, כי ערבותה של המדינה אינה מספקת את הבנקים. כתוצאה מכך העסקים הקטנים, שלפני עידן הקורונה היוו חוליה חיונית במנוע הצמיחה של המשק, הושבתו ונתונים לחסדי הבנקים והממשלה שכשלה בתוכניות הסיוע שהציגה.
את התפשטותו של נגיף הקורונה קשה לצפות ואין מספיק מידע רפואי כיצד יש להתגונן מפניו. לכן, אם השיטה של טיפול תוך כדי תנועה ובחינה מחודשת של ההחלטות תוך כדי ניסוי וטעייה, היא הנכונה מבחינה רפואית, היא אינה נכונה מבחינה כלכלית. יש נתונים שמאפשרים לנו להעריך את הנזק הכלכלי שנגרם לעסקים, לעצמאים ולחברות העסקיות בשל השבתת פעילותם.
עסק שמושבת ממשיך לשלם הוצאות קבועות, כמו תשלומי ריבית והחזרי הלוואות. גם אם פיטר או הוציא לחופשה ללא תשלום חלק מעובדיו, עליו לשלם לכל הפחות את שכר המינימום לעובדים שנותרו ולבעליו. דא עקא, שמשרד האוצר ובנק ישראל כשלו ביכולתם לתת מענה מיידי למגזר העסקי במשבר הנוכחי.
קובעי המדיניות הכלכלית אמורים היו לתת מענה למגזר העסקי המושבת, תוך התחשבות במרכיב ההוצאה הקבועה ובצורך לספק ביטחון סוציאלי חליפי לעצמאים ולבעלי השליטה בחברות הפרטיות. יש לתת את הדעת לכך, כי בשונה מהעובדים השכירים שפוטרו, הרי שציבור העצמאים ובעלי השליטה בחברות הפרטיות, אינם זכאים לקבל דמי אבטלה.
הריבית ירדה, האשראי נשאר יקר
הדיונים בדבר הסיוע למגזר העסקי מובלים על-ידי פקידי האוצר הבכירים: מנכ"ל האוצר, החשב הכללי וראש אגף התקציבים. היעדרותו של שר האוצר דאז, משה כחלון, בלטה מאוד במשבר זה והחלישה את יכולתם של פקידי משרדו לקבל גיבוי פוליטי להצעותיהם. מלבד שר האוצר, בלט בהעדרו גם נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, שדומה שקפא על שמריו. מלבד פעולות כירורגיות נקודתיות שנקט בתחילת המשבר בתחום של מטבע החוץ והורדת חובת הנזילות לבנקים, פועל ירון באופן מתון יחסית לבנקים מרכזיים אחרים בעולם, שנקטו פעילות אגרסיבית לסייע למגזר העסקי.
הירידות החדות של מניות ואיגרות חוב בבורסה, שנרשמו בשבועות הראשונים של המשבר, גרמו לעליית תשואות באג"ח הממשלתי, ובתגובה ייקרו הבנקים את האשראי לעסקים ולמשקי הבית. המדובר בעלייה בשיעורי הריבית הן על אשראי בנקאי לזמן קצר, הן על אשראי בנקאי לטווח ארוך, והן על הלוואות משכנתא. בנק ישראל נקט במהלך של הורדת הריבית משיעור של 0.25% לשיעור של 0.1%. אולם, מהלך זה לא הביא להוזלת מקורות האשראי. לא זו אף זו: מלבד התייקרות הריבית, עסקים רבים חוו קשיי נזילות, והסיוע שהציעה הממשלה היה מועט יחסית להיקף הנזק וברובו לא זמין באופן מיידי.
במדינות אחרות, שגם בהן הוטלו מגבלות בשל משבר הקורונה, הסיוע הכלכלי הובל על-ידי הבנקים המרכזיים, שיכלו להזריקו במהירות יחסית לשוק ולסייע לחברות העסקיות. כך למשל, הבנק המרכזי של אוסטרליה קבע יעד כמותי לשיעור התשואה של אג"ח ממשלתי לתקופה של עד שלוש שנים ברמה של 0.25% לשנה, והתחייב לרכוש כל כמות ובכל תנאי אג"ח ממשלתי אם שיעור התשואה עולה על 0.25%. באמצעות מהלך זה הבטיח הבנק המרכזי האוסטרלי, שהבנקים המסחריים לא יעלו את הריביות לעסקים ולמשקי הבית. פעולותיו של הבנק המרכזי באוסטרליה בשוק הפתוח הביאו להפחתה של 50% בשיעור התשואה על האג"ח הממשלתי מרמה של 0.5% לשיעור של 0.25%. עד אמצע טפריל 2020, הוא רכש 47 מיליארד דולר אג"ח ממשלתי, לטווחי זמן שונים (לאורך כל עקום התשואות), ובכך מנע את עליית הריבית במשק.
הבנק המרכזי השבדי הוביל מהלך שונה במקצת, בו הציב שורה של מטרות שתכליתן למנוע נפילה של חברות יציבות והזרקת נזילות מיידית למגזרים וחברות שנפגעו מהמשבר וזקוקים לנזילות מיידית. הבנק המרכזי דאג מיד עם תחילת המשבר לשמור על נזילות גבוהה ומתן הלוואות נדיבות למערכת הבנקאית, על-מנת שהבנקים ידאגו להעבירן לעסקים. הוא גם פיקח באופן הדוק על הזרמת הכסף מהבנקים לעסקים תוך קבלת דיווח שוטף. בנוסף הצהיר הבנק המרכזי השבדי, שבמידת הצורך הוא ירכוש ניירות ערך מסוגים שונים להשגת מטרותיו. הבנק השבדי העמיד הלוואות בסכום של 50 מיליארד דולר בריבית של 0%.
קחו לדוגמה את ניו-זילנד
הבנקים המרכזיים במדינות הגדולות במערב הובילו מהלכים דומים של נקיטת פעילות, שתכליתה לתת נזילות גדולה למערכת הכלכלית ובמיוחד לעסקים הקטנים ומשקי הבית. כך למשל, הבנק המרכזי של יפן הודיע על תוכנית סיוע לעסקים קטנים בהיקף חסר תקדים של 989 מיליארד דולר, סכום השווה לכ-20% מהתמ"ג של הכלכלה השלישית בגודלה בעולם. הסיוע כולל עשרות מיליארדי דולרים במזומן עבור משפחות ובעלי עסקים קטנים והלוואות בריבית אפס.
הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, הבטיח לרכוש איגרות חוב כמעט ללא מגבלה, בהיקף של מאות מיליארדי דולרים.
בניו-זילנד, שאוכלוסייתה כמחצית מאוכלוסיית ישראל, הבנק המרכזי פעל לדחיית תשלומי משכנתה לתקופה של שישה חודשים - כפול מזמן הדחייה בישראל - ועיכב יוזמות רגולטוריות להעלאה מתוכננת של דרישות ההון מהבנקים. בנוסף, רכש הבנק המרכזי איגרות חוב ממשלתיות בהיקף של 20 מיליארד דולר (אמריקני), המהווה כשליש משוק אגרות החוב ארוכות הטווח, ובמקביל הפחית את הריבית משיעור של 1% לרמה של 0.25%. הבנק המרכזי גם תמך במתן הלוואות למגזר העסקי בערבות מדינה של 80% בסכום של עד 500,000 דולר ניו-זילנדי. מטרתו של הבנק היא לשמר תעסוקה מירבית תוך שמירה על יציבות מחירים לטווח הבינוני-ארוך. יש לציין, שכל הפעילות הזו הוגדרה ויושמה במהירות, כדי לאפשר לעסקים לצלוח את המשבר.
מסקירה תמציתית זו ניתן ללמוד על הפעילות האקטיבית שנקטו הבנקים המרכזיים במשבר הקורונה, ועל התוכניות הנדיבות שהרעיפו על משקי הבית ועל העסקים כדי לשמרם ולהבטיח את המשך קיומם כעסק חי.
בשנת 2010 נחקק חוק בנק ישראל החדש. החוק קובע, שהיעד העיקרי של הבנק המרכזי הוא שמירה על יציבות המחירים ותמיכה במטרות אחרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה, בעיקר צמיחה, תעסוקה ותמיכה ביציבות המערכת הפיננסית. מכוח חוק זה נקבעה עצמאותו של בנק ישראל, והיא מתבטאת בעיקרה בקביעת הכלים להגשמת היעדים ודרך הפעלתם. המדיניות המוניטרית וההחלטות על הפעולות הנדרשות לשם השגת יעדי הבנק נקבעות על-ידי ועדה מוניטרית, והוקמו מנגנונים לבקרה ציבורית ופנימית, כדי להבטיח שעצמאות הבנק המרכזי תלווה באחריות דיווחית ושקיפות.
חוק בנק ישראל הקנה לבנק המרכזי עצמאות בבחירת פעולותיו ובהפעלת סמכויותיו לשם השגת מטרותיו ומילוי תפקידיו. החלטותיו של הבנק המרכזי אינן ניתנות לערעור על-ידי הממשלה ואינן מושפעות מתכתיבים פוליטיים וניתן ליישם אותן באופן מיידי. מכוח סמכות זו, ניתן היה לצפות שבנק ישראל יפעיל את כל ארגז הכלים העומד לרשותו לטובת סיוע למגזר העסקי.
מנקודת מבט זו ניתן לומר, כי הפעילות שנקט בנק ישראל במשבר הייתה פסיבית מאוד ולמעשה הובלה רק על-ידי הממשלה, שלא הצליחה עד לכתיבת שורות אלו לגבש תוכנית ראויה ומהירה.
מה כן ניתן היה לעשות
בנק ישראל יכול לנקוט בשורה של צעדים על-מנת להשיג את היעדים של תעסוקה וצמיחה. ביכולתו להעניק לבנקים הלוואות בריבית נמוכה (כדי שמקורת הגיוס של הבנקים לא יהיו יקרים), ולרכוש איגרות חוב ממשלתיות ואג"ח של חברות יציבות כדי לאפשר לחברות לגייס כסף בשוק המשני בשיעורי ריבית נמוכה. בנק ישראל יכול לאמץ את הגישה של הבנק האוסטרלי ולקבוע יעד כמותי בשוק איגרות החוב, ובכך למנוע ייקור הריבית לעסקים ולמשקי הבית וגם לממשלה בגיוסיה העתידיים.
הבנק המרכזי יכול להעמיד לממשלה מקורות זמינים ומיידיים לצורך מתן הלוואות למגזר העסקי בשיעורי ערבות גבוהים יותר. הבנק אוף אינגלנד מעמיד הלוואות למגזר העסקי בערבות של 100%, ואילו הבנק המרכזי של ניו-זילנד העניק ערבות של 80%.
להשלמת התמונה נציין, כי בשונה מבנקים מרכזיים אחרים בעולם, בנק ישראל מתמודד בחזית נוספת: שוק מטבע החוץ. הוא פועל כדי למנוע את המשך התחזקותו של השקל ביחס למטבעות אחרים. בפעולותיו בשוק מטבע החוץ ספג בנק ישראל הפסדים מצטברים בסכום של 40 מיליארד שקל. באמצעות התערבות בשוק המט"ח מנסה בנק ישראל למנוע את המשך התחזקותו של השקל ביחס למטבעות אחרים, ובכך הוא חותר להשגת מטרה נוספת של המדיניות המוניטרית - צמיחה ותעסוקה מירבית. היחלשתו של השקל תביא לגידול בייצוא ולהעסקת יותר עובדים בתחום ההיי-טק, שמהווה את קטר הצמיחה של המשק הישראלי.
במשבר הקורונה הנוכחי, שנוגע לכל המגזרים והענפים במשק, צריך בנק ישראל להתוות תוכנית פעולה רחבה יותר, שתכליתה מתן נזילות רבה לכל העסקים על-מנת להבטיח את הישרדותם. האוצר והממשלה לא הצליחו עד כה לתת מענה הולם ומיידי. תפקידו של בנק ישראל, שהוא כאמור עצמאי בפעולותיו, לספק את החמצן הדרוש לעסקים להמשך קיומם.
