בידי מקבלי ההחלטות האמריקנים יש כלים לא-צבאיים רבים, אך כלים אלו יהיו חסרי תועלת מול האתגרים הנוכחיים והעתידיים, כל עוד ארה"ב פועלת על-פי מדיניות וכלים של ביטחון לאומי שעוצבו לפני למעלה מ-70 שנה. משרד החוץ הוא שצריך להוביל את השימוש בכלים אלו – טוען רוברט גייטס, שהיה שר ההגנה בשנים 2011-2006, במאמר ב-Foreign Affairs.
למרות שמשרד החוץ ותוכנית הסיוע USAID אוישו תמיד באנשים מן המוכשרים ביותר בממשל, המבנה שלהם הוא סיוט. משרד החוץ סובל מביורוקרטיה שמתסכלת את מיטב אנשיו ומשתקת במידה רבה את פעילותו. הוא לא תמיד מקצה בצורה נכונה את משאביו; למשל: יש לו יותר מדי אנשים במקומות נוחים כמו לונדון, פריז, ברלין ורומא, ומעט מדי במקומות כמו אנקרה, קהיר, בייג'ינג וניו-דלהי. התרבות הביורוקרטית חונקת את היצירתיות, ובשל כך רוב השרים מתנתקים מהדרג המקצועי.
המשרד חייב לשנות את הדרך בה הוא מגייס את עובדיו, לשנות את תרבותו ולבצע מהפך במבנהו – ואז לקבל הרבה יותר תקציבים ואנשים. משרד החוץ המחודש צריך להיות הבית של כל זרועות הממשל המפעילות את העוצמה הלא-צבאית של ארה"ב. חשוב במיוחד לבנות מחדש ובמהירות את תוכניות סיוע החוץ, אל מול תוכניותיה של סין להרחיב את השפעתה באמצעים כלכליים. סין יכולה להלוות מיליארדי דולרים למדינות, אך לארה"ב יש מגזר פרטי חזק ביותר אשר יכול לא רק להשקיע, אלא גם לבחור את הפרויקטים שישרתו בצורה הטובה ביותר את אותן מדינות לאורך זמן.
במסגרת המאבק הלא-צבאי עם רוסיה וסין, על ארה"ב לבחון גם כיצד להטמיע רפורמות בארגונים הבינלאומיים שהיא סייעה להקים, כדי שישרתו טוב יותר את האינטרסים הנוכחיים שלה. כך למשל, עליה להמשיך וללחוץ על חברות נאט"ו להגדיל את הוצאתן על הגנתן, וגם לסייע לבעלות בריתה למצוא דרכים לשתף פעולה כדי לחדש את יכולתן הצבאית. גם קרן המטבע והבנק העולמי מצריכים מבט מעמיק, כדי להבטיח שיפעלו בצורה יעילה והוגנת, לצד שירות האינטרסים האמריקניים.
בנוסף לכך, אם ארה"ב רוצה להתמודד בצורה יעילה עם המשטרים הסמכותניים, יהיה עליה לעצב מחדש את צורת העברת המסרים שלה – ממשיך גייטס. המצב הנוכחי הוא מביך. הבית הלבן, משרד החוץ, משרד ההגנה, משרד האוצר, ה-CIA, הסוכנות למדיה גלובלית – כולם מעורבים, אך ללא יד מכוונת ובצורה הגורמת לאובדן הזדמנויות. ארה"ב לא הצליחה לרתום לשירותה את ההתנגדות לרוסיה ולסין, ועשתה עבודה עלובה בהפצת המידע על ההיקף וההשפעה של הסיוע שהיא מעניקה. מה שדרוש כעת בתחום ההסברה הוא ארגון-על, אשר ימוקם במשרד החוץ אך יזכה לגיבויו של הנשיא, אשר ינהל אסטרטגיה תקשורתית מקיפה תוך שימוש בכל המדיות.
חיזוק הכלים הלא-צבאיים יקדם את האינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקני וייצור דרכים חדשות, יעילות יותר ומסוכנות פחות להפעיל את עוצמתה של ארה"ב ולהפעיל את מנהיגותה הבינלאומית. האמריקנים רוצים את הצבא החזק ביותר בעולם, אבל הם רוצים שהשימוש בו ייעשה בחסכנות ורק כאשר אינטרסים לאומיים מוטלים על הכף.
במערכת הפוליטית האמריקנית יש הסכמה רחבה לפיה הנשיאים שמאז תום המלחמה הקרה פנו לעיתים קרובות מדי לכלים הצבאיים כדי להתמודד עם אתגרים בחו"ל. ארה"ב חייבת להיות מוכנה תמיד להגן על האינטרסים שלה, אך כדי לחדש את התמיכה הפנימית במנהיגותה הבינלאומית, מנהיגיה חייבים להפגין יותר איפוק בהפעלת הכוח הצבאי – סבור גייטס. תפקידו של הצבא האמריקני איננו לעצב את עתידן של מדינות אחרות. לא כל תוקפנות או כל משבר מצדיקים תגובה צבאית של ארה"ב.
רוב האמריקנים רוצים שארצם תפגין משהו יותר מאשר עוצמה צבאית וכלכלית. הם רוצים שאחרים יעריצו אותה כתומכת הגדולה ביותר של החופש. בעיצובה של מדיניות חוץ שאזרחי ארה"ב יתמכו בה, על מנהיגי המדינה להבין את החשיבות של שימוש באמצעים לא-צבאיים כדי לעודד הן את ידידיה והן את יריביה לתמוך בחופש וברפורמות, משום שהללו משרתים את האינטרסים שלה. עם ארגון מחדש ויותר משאבים, הכלים הלא-צבאיים של ארה"ב יהיו חיוניים בהתמודדותה ארוכת הטווח עם סין. והכי חשוב: שמנהיגי ארה"ב, המחוקקים והציבור יבינו, כי האינטרס של ארה"ב עצמה דורש שהיא תשא בנטל של המנהיגות העולמית.
