הסתיימו הבחירות הבלתי-נגמרות, הוקמה והושבעה ממשלה ולכאורה התיצבה המערכת הפוליטית הישראלית והיא מתחילה לנוע כישות אחת ולטפל בבעיות הבוערות של כולנו; אולם רק לכאורה. ככל שחולף הזמן, נראה ששתי האונות הא-סימטריות של הייצור השלטוני החדש - שהורכב כצו-השעה לצורך בריחת אמוק מבחירות רביעיות בשנה וחצי - מתפקדות כשהקשר הסיבתי ביניהן רופף במקרה הטוב ובלתי ברור במקרה הפחות טוב.
הפשרה הפוליטית נועדה, לטעמי, לבלום ולרסן את המאבק הציבורי שאיים לקעקע את התשתית הדמוקרטית שלנו, הן בשל הבדלי השקפות שאינן ניתנות לגישור והן משום שבין שתי הגישות לא נוצרה מערכת הידברויות אמיתית. במקומה החלה להתגבש סדרת מהלכים שבה בקשה כל אונה להכריע את זולתה בכלים החזקים העומדים לרשותה. במאבק זה היו "כלי המלחמה" החזקים של נתניהו בתחום הפוליטי, בעוד האונה היריבה השתמשה במערכת המשפטית ובתקשורת המגויסת "ככלים הכבדים" בארסנל המאבק הפוליטי שלה.
במלחמה כמו במלחמה; נתניהו, שנקלע לפינה בלחץ המערכת המשפטית,
1 החל פועל למיתון יכולותיה ופגיעה בדימויה ובלגיטימיות הציבורית שלה. מאידך-גיסא, "האונה היריבה", שלא הצליחה להדיחו במערכות בחירות דמוקרטיות חוזרות ונשנות, הקצינה את השימושים במערכת המשפטית- תקשורתית נגד מנהיגותו. לקראת סוף המרוץ, אף חרגה מהנורמות המקובלות במחנה הציוני בישראל, שלא להגיע להכרעות לאומיות עקרוניות באמצעות שימוש בעוצמה הפוליטית של ערביי ישראל, לפחות כל עוד זו אינה מכירה במעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
הקורונה, שהופיעה בדקה ה-59 לפני ההתנגשות הגדולה בין הגושים הפוליטיים במחנה היהודי-ציוני, סיפקה לשני הצדדים את התירוץ לרדת מהעץ, באמצעות מנגנון ממשלת הקואליציה החדשה והבלתי-טבעית שיצר התיקו הפוליטי. התפירה הגסה של יצור הכלאיים המכונה "ממשלת החירום" נבע משתי סיבות: בריחת שני הצדדים מהכרעה במחלוקות העקרוניות העמוקות וקוצר הזמן שכפה על ראשי הגושים לתפור את חליפת השיתוף באמצעות כללי הישרדות זמניים, במקום על יסוד פתרונות עקרוניים ארוכי-טווח. תפירה זמנית זו, מותירה על סדר היום את עיקר המאבק כעניין אקטואלי, שיומו עתיד להגיע בעוד זמן לא רב. כל "פלונטר" בהתנהלות המסגרת הממשלתית הארעית המכונה ממשלת החירום, עשוי להציב את המשבר מחדש על השולחן הציבורי באחת ובמלוא חריפותו. הסימנים בשטח מעידים שלפי שעה לא כל "החיילים" ירדו בהתנהגותם השוטפת לסוף דעתם של המנהיגים.
הדברים בולטים במיוחד בנקודות החיכוך הרגישות ביותר: תהליכי הסיפוח באיו"ש כחלק כביכול מתוכנית השלום של טראמפ - בבת עינו של הימין ונקודת מחלוקת מהותית עם השמאל
2 והרפורמה הדרושה, לדעת הימין, במערכת המשפט, מול שמירה קפדנית על המצב הקיים שהוא בבת עינו ומוקד כוחו של השמאל-מרכז.
דומני שכיום ברור כבר לרוב הציבור, שההליך המשפטי נגד נתניהו, לפחות עד לפרסום כתב האישום, היה שגוי, קלוקל בדרך ניהולו, מרמז שלא היה חסר פניות, לא הוקפד בו על שמירת סודיות וכללי "סוב-יודיצה". בנוסף נסחטו בו הודאות מעדים באמצעות לחצים ופיתויים מצד החוקרים, נעשה שימוש מופרז בעדי מדינה בעלי אינטרס מובהק להפליל את זולתם. כתב האישום מייצג השקפות שנויות במחלוקת מבחינה ערכית, כגון ביסוס ההאשמה בשוחד נגד פוליטיקאי על פרסום תקשורתי חיובי כשווה-ערך לתשלום מזומן, ועוד. מדדי ניהול מהלכי החקירה, משכם, דרכי הפעלתם ומועדי פרסומם, כשהם מושווים לתהליכים דומים במקרים אחרים בני אותה התקופה, מעוררים ספקות קשים. רבים בציבור סבורים כיום, שבמציאות המתוארת לעיל, קלוש הסיכוי שנתניהו יכול לזכות במשפט הוגן, ועמדו על כך בעבר הלא רחוק משפטנים בכירים בארץ ובחו"ל ובכללם כלת פרס ישראל במשפט, הפרופ' רות גביזון.
המשך התהליך באותה דרך שהביאתנו עד הלום, מובילה בהכרח לכאוס ציבורי, להעמקת הפגיעה במעמדה ותדמיתה של מערכת המשפט ולעימות חזיתי בין שתי האונות המרכיבות את ממשלת החירום. התנהלותו של שר המשפטים החדש (ח"כ ניסנקורן) מאז נכנס לתפקידו, מעידה שהוא ומפלגתו רואים בו שומר החותם של בית המשפט העליון והפרקליטות, במתכונת שהתגבשה מאז 1995 ועד לימים אלה, בהם החל בג"ץ להתערב בפעילות הכנסת ולדון בפועל בעתירות העומדות בניגוד להוראות מפורשות של חוקי-יסוד במדינה. בעודו מגן על בית המשפט, מונע השר חקירות ובדיקות של אישים פוליטיים ובעלי תפקידים ציבוריים, ובכללם היועץ המשפטי דהיום והפרקליט הצבאי הראשי בעבר, בסוגיות שטרם נבדקו וטרם נחקרו כמתבקש מאופיים ומאופי הגילויים העוסקים בהם ונחשפו עד כה לציבור.
להערכתי, עימות נוסף מהסוג שהתנהל לא מכבר סביב התפטרות יו"ר הכנסת אדלשטיין או בשאלת יכולתו של נתניהו להרכיב ממשלה בעוד כתב אישום עומד ותלוי נגדו, יביאו לקץ הממשלה הנוכחית ולבחירות חדשות. הוא הדין גם בהתנגשויות אפשריות סביב שאלות הסיפוח באיו"ש, או סדרי העדיפות התקציביים בתקציב המדינה לשנת 2021. המצב הקיים מייצג גישושים הדדיים עד לתחילת הדיון הגדול בשאלות הסיפוח ביולי הקרוב והניסיונות להשפיע עליו באמצעות לחצים חיצוניים ופעילות אלימה מבית.
אין אפשרות למנוע כיום בשום דרך התפתחות בלתי רצויה מסוג זה זולת הסרת סימן השאלה המרחף מעל נתניהו בדמות כתבי אישום מפוברקים, או תיחום חדש של מערכת משפט שמנהלת הליכים שאינם מוטים נורמטיבית וחשודים פוליטית. 3 הסרת סימני השאלה הללו אפשרית באמצעות בחינה מחודשת של הליכי עיצוב כתב התביעה נגד נתניהו ע"י המשטרה והפרקליטות מצד אחד והתחייבות נתניהו לקבל את ממצאי תוצאות הבדיקה.
רעיון זה מבוסס ביסודו על סדרי הדין בבריטניה ובארה"ב, בעיקר במשפטים בהם האשמה היא חמורה במיוחד ועשויה להביא לעונשים ברמה של המתה או מאסר עולם ללא אפשרות חנינה. במקרה כזה, חייב כתב האישום לקבל את אישורו של פורום המכונה חבר מושבעים מורחב או מיוחד (Grand Jury) שמכונס למטרה זו.
4
והיה אם יתברר שלא נפל פגם בעבודת הפרקליטות והמשטרה, וכתבי האישום יעמדו על-כנם כלשונם, או אז יתפטר נתניהו מתפקידו ויקדיש את כל מאודו להגנה על חפותו. אם יפסלו כתבי האישום, או ישונו מהותית, יוחלף התובע במשפט והדיון המשפטי ימשך בהתאם לתכנון הקיים, בשינוי מועדים המתחייב מתהליך הבדיקה ותוצאותיו.
הדרך השגויה בצומת העכשווי תהיה זו שמניעה אותנו להתקדם בעיניים עצומות לקראת הקיר שלפנינו, בידיעה ברורה שאנו עתידים להתנגש בו ולספוג נזקים כבדים. המצב החברתי בישראל כיום, איום מגיפת הקורונה, המצב הכלכלי המתפתח בעקבותיו והמציאות הביטחונית בשילוב עם ההתקדמות ביישום "תוכנית המאה" טראמפ,
מצדיקים מהלכים לא קונבנציונאליים למזעור החיכוך החברתי ולהחזרת האמון הציבורי במוסדות הממשל, מבלי להיכנס שוב לסדרת מערכות בחירות יקרות ושוחקות. אם לא תימצא בתוך הקונצנזוס שמייצגת ממשלת החירום, דרך טובה יותר, שתמנע עימותים מתמידים ושיתוק פוליטי, תהפוכנה בחירות חדשות - לדרך המועדפת. 