מונוגמיה ביולוגית היא נדירה למדי בקרב יונקים. רק 5% ממיני היונקים הם מונוגמיים - וזה ממש לא כולל את בני האדם. ב-700 מתוך 850 חברות אנושיות שנבדקו במחקר אתני, ישנו מרכיב פוליגמי במבנה המשפחה. לבני האדם וליונקים לא מונוגמיים תכונה משותפת שלפיה ישנם הבדלים מורפולוגיים והתנהגותיים משמעותיים בין זכרים לנקבות.
על אף השוני הגדול בהתנהגות החברתית - בכלל ובפרט - של מיני יונקים שונים, התברר כי קיימת במוח רשת עצבית ייעודית המהווה בסיס משותף להתנהגות החברתית של יונקים. הרשת העצבית הזו נשלטת במידה רבה על-ידי הורמונים, ובהם בולטים שני "תאומים": אוקסיטוצין ווזופרסין.
להורמונים הללו תפקיד מרכזי בוויסות ההתנהגות החברתית של מיני יונקים שונים ואף של פרטים שונים באותו המין. בשני העשורים האחרונים התברר גם כי להורמונים הללו השפעה רבה על ההתנהגות החברתית של בני-אדם והם אחראים בין השאר על תופעת הזוגיות (מונוגומיה) ביונקים מסוימים. ייתכן גם שהם גם משפיעים על הזוגיות האנושית בלא פחות מהתמכרות לבן או בת הזוג.
